איז'י בלנק, יו"ר איגוד אדריכלי הנוף / צילום: אורי שדה
איז'י בלנק, יו"ר איגוד אדריכלי הנוף, הוא בעל משרד אדריכלות נוף שפועל מאז שנת 1991. כמה מהפרויקטים המוכרים של המשרד הם פארק עמק איילון בעיר מודיעין, פיתוח הנוף בעיר הבה"דים ופרויקט נויה ביפו. הוא בן 62, נשוי, אבא לשלוש בנות בוגרות וסבא לנכדים.
לבלנק חשוב שהציבור ידע שמקצוע אדריכלי הנוף הוא לא פריבילגיה של סביבתנים או מחבקי עצים, אלא עניין חיוני ודחוף: "מה שאנחנו נשאיר לדורות הבאים, ואני לא מדבר רק על טכנולוגיה מתקדמת, זה את המקום הזה. השאלה היא אם אנשים יוכלו לחיות פה בצפיפות ההולכת וגדלה. השאלה היא אם אנשים יוכלו לצאת החוצה, ליהנות, לנשום. בעיני, אדריכלות נוף זה מקצוע העתיד".
לבלנק חשוב להבהיר שאדריכלי הנוף עושים מאמץ גדול לעמוד בסטנדרטים של קיימות וסביבתיות.
מה הם הטרנדים החמים בתחום?
"השיח הפופולרי כרגע נוגע בהשפעת השינויים האקלימיים, כולל ההתחממות הגלובלית, שיטפונות וטיפול במי נגר. נושא אחר, ולא לא קשור, הוא הגילוי של הטבע העירוני. העיור, הציפוף, העובדה שיש פחות שטחים ירוקים מחייבים אותנו לחשיבה עיצובית של להכניס את הטבע לתוך העיר: כך שימוש בצמחייה מקומית, הקמת יערות מאכל, עצי פרי, אלמנטים של טבע שנכנסים לתוך העיר כחלק מהעיצוב הנופי. כמו כן, אנחנו עדים לתחילת שימוש במוצרים 'ירוקים': כך למשל חברות הבניית מוצרי הפיתוח הנופי, כמו איטונג, או אקרשטיין, התחילו לייצר מוצרים המשלבים את הבטון, המסורתי עם חומרים ממוחזרים. בעיני, זו קפיצת מדרגה".
לאחרונה אישר קבינט הדיור את תוכנית הרכבל בהר ציון בירושלים, תוכנית שיש לה התנגדות אדירה מצד מתכננים ואדריכלים בעלי שם. אף שמדובר בסוגיה שהיא גם נופית וסביבתית, לא שמענו את אדריכלי הנוף. איפה אתם?
"אנחנו לא מספיק קולניים, אבל כן משפיעים על מערכת התכנון. איגוד אדריכלי הנוף הוא איגוד מקצועי, אבל, קבע לעצמו כיעד לפעול למען הכלל. אנחנו בוררים בקפידה את ההתערבות שלנו. אנחנו פועלים במסגרת התאחדות האדריכלים והעברנו את התובנות שלנו גם בנושא הרכבל".
בלנק מספר שהאיגוד הוביל לבדו את המאבק נגד התיקון השלישי לתמ"א 38: "אנחנו מודעים לזה שהתחדשות עירונית, במסלול פינוי-בינוי, היא הפוטנציאל האמיתי של הוספת יחידות דיור בערים. 60% מהירוק של העיר הוא בחצרות הבתים. כל פרויקט התחדשות עירונית הורס לחלוטין את כל הצמחייה בחצר הבניינים, כולל עצים ותיקים במדרכות ליד. אנחנו מקבלים שממה.
"אנחנו מבינים שאי אפשר למנוע את עקירת העצים ולכן פועלים לקבוע כללים שיחייבו הכנת תשתיות שיאפשרו שתילה אחרי השלמת הפרויקט. בעיריית תל אביב קבעו למשל תקנה שחייבים להשאיר את שני המטרים בקדמת המגרש פנויים לשתילת צמחייה.
"אנחנו מנסים לשכנע שהחשיבה בפרויקטי ההתחדשות העירונית צריכה להיות מערכתית. אם כבר הולכים לצופף אז לטפל בכל התשתיות: לעודד הליכתיות (walkability), להכין את כל התנאים כדי שהעצים שנוטעים יגדלו מהר. אנחנו מאמינים שיש חשיבות לכך שהיזמים ישתתפו בפיתוח הציבורי, ליד הפרויקט. בכל העולם מקובל שהיזם מקבל על עצמו מטלות ציבוריות. אף אחד לא חושב כאן כמה צעדים קדימה".
בלנק מספר שאיגוד אדריכלי הנוף מנסה לקדם עתה תקנים לבנייה ירוקה גם בהקשר של אדריכלות נוף: "המועצה לבנייה ירוקה יצרה תקן ישראלי לבנייה ירוקה, אבל יש שם אולי משפט אחד על נושא הפיתוח ואדריכלות הנוף. אנחנו מנסים לייצר כלי מדידה שיגדירו איך נכון לתכנן נוף, מדרכים, דרך גנים ועד שמורות טבע".
אתה אדריכל נוף ותיק, כמעט 40 שנה בתחום. משהו השתנה במעמדו של אדריכל הנוף בשנים האלה?
"זה תהליך מאוד איטי. כשאני התחלתי, בחלק מהמקומות קראו לי גנן. חשבו שתפקידי לקשט את העבודה של האדריכלים. היום כבר לא מעיזים להתייחס ככה לאדריכלי נוף. אנחנו שותפים בכל תוכנית מתארית או תב"ע שנעשית. בחלק מהתוכניות אנחנו מובילים את צוות התכנון. זה לא היה פעם. הרשויות הבינו שזה מקצוע אינטרדיסציפלינרי. אדריכלים יודעים לתכנן בניינים ולפעמים לעשות תכנון ערים. אין להם מושג במרחב הציבורי".
מדי שנה מסיימים את לימודי אדריכלות הנוף בטכניון כ־20 אנשים בלבד. זה מעט מאוד יחסית לכמות העבודה שיש בשוק. למה צעירים לא הולכים ללמוד את המקצוע?
"כמות העבודה בתחום היא אכן עצומה. הסטודנטים בטכניון נחטפים למשרדים עוד בתקופת הלימודים".
יכול להיות שזה קשור לכך שהמשכורות נמוכות?
"המשכורות כבר לא כל כך נמוכות ואפילו יותר גבוהות ממשרדי אדריכלים. זה קשור להיצע וביקוש. אדריכל נוף מתחיל מרוויח 8,500 שקל ברוטו, אבל יש אופק כי המשרדים מתפתחים וגדלים. אנחנו מאוד עצובים שלא קמו בתי ספר נוספים לאדריכלות נוף. יש דיבורים על זה".