גל החום האחרון בפריז / צילום: Charles Platiau, רויטרס
כשבחוץ 30 מעלות ויובש קיצוני, ורשות הטבע והגנים מזהירה מפני הדלקת מדורות, קצת קשה להאמין שאנחנו בנובמבר.
בקיץ הקשה שידענו אצלנו ושהתחולל בעולם כולו, שיאי טמפרטורה נשברו במדינות רבות. משבר האקלים משנה את הכללים, ומעמיד את מנהיגי העולם בשעת מבחן כשהוא דוחק אותם לחשוב מחדש על התמודדות עם אירועי הקיצון שפוקדים אותנו.
כשמדובר במשבר האקלים, אחת הסכנות הגדולות נשקפות לערים הגדולות. "הערים מייצרות כ-80% מהתמ"ג העולמי", נכתב בדוח של בנק גולדמן זאקס. "אותות המשבר ישפיעו על הפעילות הכלכלית, יפגעו בתשתיות - מבניינים לתחבורה, מים ומערכות ניהול פסולת - והתושבים ייפגעו באופן בלתי פרופורציונלי".
הדחיפות לייצר פתרונות עירוניים למשבר האקלים הולכת וגוברת, שכן כיום כ-55% מכל בני האדם חיים באזורים עירוניים, אך בעתיד, צופים הדמוגרפים, אוכלוסייה רבה יותר תצטופף במרכזי הערים - כ-70% עד שנת 2050.
סיפור המהפך של פריז, הוא אולי אחד מסיפורי המנהיגות הבולטים של עידן משבר האקלים. ב-14 ביוני הכריזה צרפת על מצב חירום אקלימי, כשהיא מסתכלת אחורה על 2003, אז הכה את המדינה גל חום עם שמונה ימים רציפים בהם הטמפרטורה עלתה למעל 40 מעלות ובמהלכו נפטרו כ-15 אלף, רובם הגדול קשישים. בצרפת הבינו אז כי המשבר כאן, הוא מוחשי, וצריך להתמודד עם השלכותיו. אך השלטון המרכזי בצרפת לא היה 'הראשון לזהות'. קדמה לכך יוזמה עירונית יוצאת דופן; על כס ראש עיריית פריז התיישבה ב-2014 אן הידלגו, שהחליטה לאחוז במושכות של משבר האקלים רגע לפני שהאסונות הכבדים יכתיבו את הקצב במקומה.
הידלגו לא התעוררה בוקר אחד והחליטה לבצע שינויים ספורדיים בנקודות כאלה ואחרות בפריז. היא "באה לשנות", והחליטה להפוך כמעט כל אבן בעיר כדי להתאים את פריז לאתגרים הגדולים שבדרך, כשהיא מתכננת להפוך את פריז לעיר ניטרלית פחמנית ומופעלת לחלוטין על ידי אנרגיה מתחדשת עד שנת 2050. היא מבצעת עבודות סביב כיכרות וברחבי העיר בכדי להפוך את העיר ידידותית יותר להולכי רגל, עבודות תשתית ברשת החשמל ובמערכת החימום העירונית, ועבודות ברכבת התחתית. קילומטרים רבים של מסלולי אופניים נסללו, לאורך גדות הנהר וברחבי העיר, כשהם מאפשרים לעקוף את תנועת כלי הרכב ולהתנייד בקלות ובחופשיות. עד השנה הבאה, מתכננת העירייה לסלול קרוב ל-1,000 קילומטר של מסלולי אופניים.
התושבים מתבקשים לשנות הרגלים
"העובדה שאני אישה שרוצה לצמצם את מספר כלי הרכב מרגיזה הרבה גברים. שני שלישים ממשתמשי התחבורה הציבורית הן נשים", אמרה הידלגו בראיון, והדגישה: "אנחנו מנסים לבנות הכול סביב הפרט, אי אפשר לחיות כמו בעבר בעידן של שינוי אקלים מואץ".
היא נתקלת בקשיים לא מעטים ומצליחה לקומם עליה מתנגדים רבים, כשהיא מבקשת מהתושבים לשנות הרגלים ולהקריב את הנוחות לטובת סוג מחשבה ולסגנון חיים חדש. למעשה היא מיישמת "כיבוש מחדש" של המרחב העירוני והפקעתו מכלי התחבורה הפרטיים לטובת הציבור. למשל, סגירת חלקים מהכביש שלאורך הגדה הימנית של נהר הסן לכלי רכב והפיכתו לפארק. כדי לייצר פתרונות לאוכלוסיות מוחלשות, העיר איזנה את השפעת המהלכים הללו על קבוצות פגיעות על ידי הצעת תחבורה ציבורית חינם לאנשים עם מוגבלות.
כתוצאה מכך, איגוד בעלי כלי הרכב בצרפת פרסם את מספר הטלפון של הידלגו וקרא לנהגים להציף אותה בטלפונים במחאה על צעדיה, ונהגי הרכב הפרטי - הנמצאים כעת בעדיפות נמוכה על פני רוכבי אופניים, תחבורה ציבורית והולכי רגל - רושפים אש לכיוונה.
אך המדיניות של הידלגו מוכחת כיעילה, והתושבים זונחים את כלי הרכב. כיום, רק 35% ממשקי הבית בעיר מחזיקים במכונית, לעומת 60% ב-2011, ופריז ניצבת במקום השמיני בדירוג הערים הידידותיות ביותר לרוכבי אופניים. "פריז היא בירת המדינה, ולפעמים האנשים שמדברים עליה הם לא האנשים שגרים כאן ", אמרה הידלגו. "אני הדוברת של אנשים שגרים בפועל בעיר הזו. פריזאים הם שהעניקו לנו השראה לבצע את השינויים האלה, ובכל פעם שאנו מציעים חצר משופצת, רחוב משחק לילדים, גן, טיולים למשפחות, פריזאים מגיבים בחיוב".
בשל שיעורי הירידה באחזקת רכב פרטי, נותרו בפריז חניונים תת קרקעיים שניתן לשנות את הייעוד שלהם ולהפכם לשטחים שישרתו את הציבור. כעת, בחלק מהחניונים הללו החלו לגדל פטריות צדפות, שיטאקי ופטריות כפתורים לבנות, וגם עולש. הבציר נמכר בחנויות מכולת אורגניות סמוכות, ומשמעות הדבר היא שגידולים עירוניים נצרכים במרחק קצר וחוסכים שינוע ופליטות גזי חממה. מבנים ציבוריים גם הם עוברים מתיחת פנים אקלימית, ונערכים לעידן של הסתגלות.
לא רק התחבורה על הכוונת. בשנה שעברה הודיעה העירייה על פרויקט נווה מדבר, שמטרתו להפוך את 800 בתי הספר של פריז לשטחים ירוקים עד שנת 2040. בגני הילדים מתכננים להחליף בהדרגה את משטחי הבטון בחצרות בשכבות נקבוביות וחדירות שיכולות לספוג את מי הגשם ולצמצם את הסיכון לשיטפונות . סוכך של עצים מספק צל, ובקרוב על קירות הבטון יישתלו גפנים, שייספגו את חום הקיץ.
ביוני האחרון פורסמה תוכנית העירייה לנטיעת "יערות אורבניים" במטרה להוריד את הטמפרטורה בעיר ולהיאבק בזיהום האוויר ובפליטת גזי החממה. במסגרת התוכנית מבקשת העירייה לרכז עצים לאורך הנהר ומול מוקדים ציבוריים כמו בניין העירייה, בארבעה מוקדים עיקריים עד שנת 2020. "יוקם מסדרון ירוק שיחצה את העיר", נכתב במסמך של העירייה, שמשנת 2014 ועד 2020 מתכננת להשלים שתילה של 20 אלף עצים. יוזמות אקולוגיות נוספות נמצאות בשלבי יישום עד 2020, בהן 500 דונם של גגות שופעי צמחים.
כדי שהתושבים יכירו את כל היוזמות הללו, העירייה מפתחת אפליקציה שבה ניתן למצוא את המקומות הקרירים יותר בעיר. האפליקציה מציגה טמפרטורה מקומית ומפנה את המשתמשים למקום הירוק הקרוב ביותר למקום מגוריהם. לתוכנית השאפתנית של ראשת העיר יש עוד שלבים רבים ליישום, ונותר כעת רק להמתין לבחירות הבאות לראשות העיר, שייערכו במרץ.
רשת עולמית של ערים שנלחמות במשבר
ארגון C40 cities, שבו חברה גם תל-אביב, הוא רשת עולמית של ערים המתחייבות לפעול בתחומן לטיפול במשבר האקלים בהתאם להסכם פריז, לנקוט פעולות נועזות ושאפתניות, לשתף ביניהן מידע ורעיונות ולהוביל את הדרך לעתיד בריא ובר קיימא. היוזמה מחברת בין 94 מהערים הגדולות בעולם, המייצגות יותר מ-700 מיליון אזרחים ורבע מהכלכלה העולמית. באוקטובר האחרון הודיעה הקואליציה כי היא מחויבת לעסוק ב'גרין ניו דיל' עירוני.
כשברחבי העולם עולות יוזמות מקומיות שונות לטיפול במשבר האקלים - למנהיגות הישראלית בשלטון המרכזי ובערים, יש עדיין מה ללמוד.
"ברמה הרשמית הקימו בארץ לפני שנה את מנהלת שינויי האקלים, והיא אמורה להגיש המלצות למדיניות לממשלה עד סוף השנה. היא פועלת בנושאים שונים, בין היתר בנושא הערים", אומרת ד"ר אורלי רונן, מומחית לקיימות עירונית מבית הספר לסביבה פורטר באוניברסיטת תל-אביב.
"ברמה העירונית, לפני כחמש שנים התחיל להעמיק בתל-אביב השיח שצל, למשל, הוא נכס עירוני קריטי בישראל, ויש יותר התעסקות עם נטיעות ויער עירוני.
"יש הרבה מאוד דברים שקיימים אצלנו בשל החום אליו אנחנו רגילים, אך במדינות אחרות לא; מערכות המיזוג אצלנו מובנות מאליהן, למשל. עם זאת, בהרבה מקומות המרחב הציבורי שלנו מאוד חשוף ולא לוקח בחשבון שיש גם הולכי רגל, שחלק גדול מההתנהלות במרחב הציבורי נעשית בשעות חמות", היא אומרת.
מה אנחנו יכולים ללמוד מפריז?
"בראש ובראשונה שכשיש רצון פוליטי - אפשר להגיע לשמים. זו הכרה, דחיפה והתאבדות על זה של ראשת העיר. האם בארץ יש מישהו שיעשה את זה? נראה. בתל-אביב מדברים על חלק מהדברים ועושים חלק מהדברים. תל-אביב בימים אלה כותבת את התוכנית הראשונה בישראל להיערכות, ואני מעריכה שבעקבותיה תהיינה עוד ערים שיסתכלו וילמדו".
"כל הדוגמאות ישימות גם במקומות אחרים"
רונן מציינת כי "מה שיפה בדוגמאות של פריז זה שהן כמעט כולן ישימות גם לעיריות בישראל. הם עושים הרבה מאוד עבודה על האיכות של המרחבים הפתוחים, למשל במבני חינוך. טיפול בכך ייצר מרחב שהייה נוח ונעים בבתי ספר. הרבה פעמים מגרשי ספורט חשופים לחלוטין, וכך גם חצרות בתי הספר.
"בניגוד לפריז, לנו יש אתגר של השקיה ומים - אז לא תמיד פתרונות טבעיים יהיו קלים ליישום. לכן, יכול להיות שאנחנו נשתמש באמצעים מלאכותיים במקומות שהם משתמשים בהם בעצים וקירות ירוקים.
"עוד דבר הוא שבפריז עובדים בהדרגה, וזה משהו שאפשר ללמוד. הם פתוחים לתכנון ולעשייה מודולרית שיכולה להשתנות - כמה שפחות אספלט ובטון, כמה שיותר טבע".
מה לגבי עניין התחבורה?
"צמצום החניה בתל-אביב הוא נושא שהתושבים מאוד לא אוהבים, וגם בפריז לא אהבו את זה. זה צעד חשוב שדורש תעוזה. אפשר לצמצם תקני חניה, אבל צריך שתהיה חלופה. הבעיה היא שהחלופה היא לא עירונית אלא ממשלתית - בישראל עיר לא משפיעה כמעט על תחבורה ציבורית. אבל נושא שמשיק לזה ואפשר לטפל בו בקלות ברמה העירונית הוא תחנות האוטובוס. חלק גדול מתחנות האוטובוס בישראל הן מפגע חום.
"באשר לשבילי אופניים, צריך לדאוג קודם כל לשבילי הליכה. בכפר סבא, אגב, יש רשת של שבילי הליכה שמהווה עוד גריד על הגריד העירוני - היא הולכת מאחורי בתים, עוברת במרווחים בין בתים. את יכולה ללכת ממקום למקום בעיר בשבילים מוצלים ונעימים, שאינם חשופים לתחבורה ולזיהום אוויר. אפשר לייצר גרידים כאלה במקומות רבים בארץ. זה דורש חשיבה מחוץ לקופסא ותעוזה, אבל אלה לא דברים מורכבים או שדורשים תקציב רב".
בארץ גם העצים זה אתגר מסוג אחר. ונראה שהמגמה היא של כריתה ולא של שתילה.
"כשאת צריכה לסלול כביש, ההתנהלות הנורמטיבית בישראל היא לסלול את הכביש ולא לשנות תוואי או להעתיק משם את העצים. השרידות של העץ היא במיקום מאוד נמוך בסדר העדיפויות התכנוני. עצים ותיקים, כמובן, הם הרבה יותר פעילים ואפקטיביים מעצים צעירים. לשתול עץ צעיר זה לא משהו שנותן את אותה התמורה. הדבר שעובד הכי טוב במה שקשור להיערכות לשינויי אקלים - זה הטבע.
"אם מסתכלים על אסטרטגיות התמודדות עם שינויי אקלים - בראש סדר העדיפויות נמצאים פתרונות מבוססי טבע. איפה שאפשר, צריך לתת לו לעשות את שלו. זה מה שהפריזאים עושים עכשיו, ומשלבים הרבה היבטים של איכות חיים, כמו למשל תוכניות מזון בריא ומקיים בבתי הספר".
בפריז מנסים גם לגדל מזון באופן מקומי.
"רוב המזון שאנחנו צורכים היום, צורך דלק - הוא נוסע הרבה, ובגידול שלו מושקעים דשנים ואנרגיה. הגידול המקומי, הקרוב לצלחת, דורש פחות משאבים, אם יש שטחים בעיר שהם שטחים שאפשר לעשות בהם שימוש חלופי. אצלנו יש בעיה של מחירי המים - בעיר אין מכסות של מחירי מים חקלאיים, כך שאין הקצאת משאבי מים ושטח לעניין. במקומות המעטים של החקלאות העירונית, הם צריכים לשלם ארנונה כמו תעשייה או משרדים. זו חקיקה שצריך לתקן. החקלאות של העיר לא תחליף את החקלאות, אבל היא תשלים אותה".