מבין הערים הגדולות בישראל, בית שמש היא העיר הצומחת ביותר בעשור האחרון. אוכלוסייתה מנתה בסוף השנה שעברה 118,676 תושבים, לעומת 72,700 תושבים בסוף 2008. מדובר בגידול של 62.3%. בת ים, לעומת זאת, נמצאת במצב של איבוד אוכלוסייה, כאשר בעשור האחרון מספר תושביה ירד בכ-1,500 תושבים. כך עולה מנתוני הישובים שפרסמה הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה).
בסוף השנה שעברה היו בישראל 1,218 יישובים, מתוכם 1,090 ישובים יהודיים ו-137 לא יהודיים, כולל 9 ישובים מעורבים הנכללים הן במניין היישובים היהודיים והן בלא יהודיים. 263 ישובים מקוטלגים כעירוניים ו-955 נחשבים לכפריים. העיר החדשה חריש הכפילה את מספר תושביה בין 2017 ל-2018, והיא מנתה בסוף השנה שעברה 7,569 תושבים. לנוכח הבנייה המרובה המתבצעת בה, סביר שחריש תמשיך להתפתח בקצב מהיר ביותר גם בשנים הקרובות.
ואולם, הנתונים המעניינים ביותר מרוכזים ב-16 הערים הגדולות, שמוגדרות כיישובים עם 100 אלף תושבים ומעלה. רובן מרוכזות במחוז מרכז ומחוז תל אביב, ובהן מתגוררים 445 מכלל אוכלוסיית ישראל. במחוז הדרום יש שלוש ערים כאלה - באר שבע, אשקלון ואשדוד, במחוזות חיפה ובצפון יש רק עיר אחת - חיפה. במחוז ירושלים יש שתי ערים - ירושלים עצמה ובית שמש.
נתונים אלה ממחישים את מידת הריכוזיות הגיאוגרפית של המדינה, לכיוון תל אביב והמרכז. העובדה שהרצליה וחדרה, שמונות מעל ל-95 אלף תושבים, יצטרפו ל"מועדון ה-100 אלף" בשנים הקרובות, מחזקת את הנתונים הללו, שלפיהם תושבי ישראל, לפחות היהודים, מעדיפים להתגורר במרחב שבין חדרה לאשקלון, מה שמהווה נורית אזהרה גדולה, הן לגבי הפערים בין המרכז לפריפריה, והן מבחינת העומס שכבד גם כך, אולם בעתיד ילך ויגבר על צירי התחבורה לתל אביב וממנה.
בחינה ארוכת טווח של נתוני האוכלוסייה בערים הגדולות מראה כי הערים הבולטות ביותר בגידול באוכלוסייה הן ערים חרדיות: בית שמש, כאמור, גדלה בממדים הגדולים ביותר, אחריה בני ברק,שגדלה בעשור האחרון ב-31.2% במספר תושביה, ושככל הנראה השנה תחצה את רף ה-200 אלף תושבים.
אל המקום השלישי מבחינת גידול אוכלוסין בעשור האחרון הגיעה אשקלון, שמונה כ-141 אלף תושבים. אשקלון היא אחת מהערים בהן מתבצעת הבנייה הרבה ביותר בשנים האחרונות, כך שאין פלא שהיא זינקה בשיעור כזה במספר תושביה.
לרחובות נוספו כ-30 אלף תושבים בעשור האחרון, והיא זינקה ב-27.4% במספר תושביה, שמונים כעת כמעט 142 אלף. ואילו פתח תקווה, שנמצאת אחריה בדירוג הגידול, היא עיר שגדלה בקצב מהיר מאוד בשני העשורים האחרונים. בעשור האחרון לבד היא עלתה ב-22% - ל-244 אלף תושבים.
ירושלים עתידה לחצות את רף מיליון התושבים בעוד שנים ספורות. הבירה גדלה והולכת בקצב מהיר, על אף גודלה, ובעשור האחרון מספר תושביה עלה ב-21%. ואולם, יש לשים לב שעיקר הגידול בבירה מוסבר על ידי האוכלוסייה הערבית: זו מהווה כיום כ-40% מכלל האוכלוסייה, לעומת 37% לפני עשור ו-30% בשנת 1995. לא בטוח שזו התמונה הרצויה בפני קובעי המדיניות ברמה הלאומית, ואולם היא חיונית להבנת ההשלכות הדמוגרפיות של החלטות פוליטיות.
שתי ערי המחוז הגדולות בארץ, חיפה ובאר שבע, סובלות משיעורי גידול נמוכים יחסית
לאור מגמת התמרכזות האוכלוסייה בתווך שבין חדרה לאשקלון, קשה להיות מופתעים מכך ששתי ערי המחוז הגדולות בארץ, חיפה ובאר שבע, סובלות משיעורי גידול נמוכים יחסית לרוב הערים הגדולות האחרות. חיפה מוסיפה להיות העיר השלישית בגודלה בארץ עם כמעט 284 אלף תושבים, והיא גדלה בכ-7% בעשור זה; באר שבע נחשבה לפני מספר עשורים לעיר הרביעית בגודלה בארץ. "בירת הנגב" כינו אותה. ואולם היום היא אפילו לא העיר הגדולה בדרום, שכן אשדוד עקפה אותה. כיום באר שבע נמצאת רק במקום השמיני בארץ מבחינת גודל אוכלוסייתה.
הנתונים של חיפה ובאר שבע מחזקים נתונים אחרים על הגירה שלילית מתמשכת מישובי הפריפריה למרכז הארץ, ועל בעיות קשות של תעסוקה ופיגור בפיתוח אזורי שמתקיימות בנגב ובחיפה ובגליל, שהופכים את המקומות הללו ליעדים לא אטרקטיביים לאוכלוסייה חדשה.
גם כאן, ללא התערבות ממשלתית אינטנסיבית, אין שום סיבה אמיתית להפסקת המגמה של נטישת ערי הפריפריה, מה גם שבתקופה זו נמשכת הבנייה המואצת במרכז הארץ.
על רקע כל זה, בולטת מאוד הירידה באוכלוסיית בת ים, זאת למרות הבנייה הרבה שהתקיימה בעיר, במיוחד לאורך רצועת החוף. אך גם במסגרת פרויקטים של התחדשות עירונית מספר תושבי בת ים ירד בעשור האחרון בלמעלה מאחוז, והוא מגיע לכ-129 אלף תושבים.
כיצד עולים בקנה אחד הבנייה הרבה והירידה במספר התושבים? ניתן לשער כי דירות רבות נרכשו על ידי משקיעים; כמו כן בסקירת הלמ"ס על מספר הדירות הריקות בערים השונות, צויין כי בבת ים יש כ-4,000 דירות ריקות, כך שעל אף הבנייה החדשה - דירות ישנות התרוקנו ולא אוכלסו.
