"שיעורי העוני בחברה הערבית עלו מ-2002 ל-2012 לכ-58 אחוזים. מאז הם יורדים ועומדים כיום על כ-50 אחוזים. בשנים האחרונות רואים השתלבות בשוק העבודה, גם של נשים. מצד שני 50 אחוז זה הרבה וגם מי שמשתלב נכנס ברמות שכר הרבה יותר נמוכות מהחברה היהודית כולל המגזר החרדי", הדברים נאמרו על ידי ניצה קסיר, המשנה ליו"ר המכון החרדי למחקרי מדיניות, בפאנל האתגרים של עוני אבטלה ופשיעה בחברה הערבית שנערך בוועידה של הפורום הכלכלי הערבי ו"גלובס" בהנחיית אחסאן הנו.
ניצה קסיר המשיכה ואמרה "יש קשר בין עוני ומצב כלכלי לבין פשיעה. אז אלה הנתונים, ויש גם את מדד איכות החיים. החברה הערבית נמצאת במקום הכי נמוך בכל המדדים בתחום. יש איזה שהוא שיפור וזה תוצאה של משאבים אבל זה לא מספיק. בשני תחומים הייתה ירידה דרסטית באיכות החיים: הביטחון האישי, והקהילה וחברה. כשאדם מרגיש פשיעה זה משפיע על החברה והקהילה. בכל המדינות יש אי שיוויון גדול. צריך לטפל בזה ולסגור פערים. כשבאים לטפל בפשיעה יש למנוע פשיעה קיימת ועתידית. כשיש פשיעה קיימת זה רק הולך ומתרחב. אז למרות ירידה קטנה בשיעורי עוני אנחנו רואים גידול הולך וגדל בפשיעה בחברה הערבית.
"חלק מהבעיה זה שאנשים זקוקים לאשראי ויש להם קושי להשיג אותו אז הם פונים לשוק האפור. דבר נוסף שצריך להתייחס אלו זה החינוך. דוח מבקר המדינה שם דגש שהפשיעה מתחילה אצל הצעירים. עם כל השיפור, התמונה רחוקה ממה שקיים בחברה היהודית עם שיעורי נשירה ונשירה סמויה. כשיש אוכלוסייה כ"כ גדולה שלא לומדת ולא עובדת זו קרקע לפשיעה".
"יש מצב שכל אדם שני בחברה הערבית הוא עני"
"כמעט מחצית מהאוכלוסייה הערבית מתחת לקו העוני. כלומר מצב של כל אדם שני בחברה הערבית הוא עני" אמר חוסאם אבו בכר, מנהל סניף עפולה במוסד לביטוח לאומי. "לא מדברים על רעב אבל מושגי עוני מסוג אחר. מגיעים רבים למוסד לביטוח לאומי לקבל קצבאות, למשל קצבת הבטחת הכנסה. כמעט 40 אחוז הם מהחברה הערבית וכמובן קצבאות נוספות.
"האם קצבאות הביטוח הלאומי הם פתרון? אולי פתרון עזר, אבל הן לא פתרון. העוני הוא לא גזירה משמיים ולא תרבות או מנטליות הוא תוצר של מדיניות כלכלית, והפתרון הוא אך ורק בדרך של פתרונות כלכליים ושל צמיחה ופיתוח ולא קצבאות. לרוב מדברים על העוני ולא עם העניים עצמם. דובר פה על נסיעות לחו"ל, שאנחנו רואים ששליש נוסעים לחו"ל. האם זה אומר שהם מתחת לקו העוני? זה לא מדד לעוני. יש דברים שהפכו למצרך בסיסי. הרי היום אנשים רוצים להתחתן ולנסוע לחו"ל ולבנות בית וחתונה מפוארת והם מוצאים עצמם שבויים בבנקים או שוק אפור ומשם מתחילות הבעיות של האלימות".
"ב-2009 הבעלים של סופר פארם הראשון בנצרת רצה לעזוב כי היו אנשים שגנבנו פמפרס בצעקות אללה הוא אכבר"
"הפרוטקשן מתחיל מאיש אחד", כך הסביר חאלד חסן, ממצה משאבים ומפתח כלכלי לרשויות, יועץ ומפתח עסקים קטנים ובינוניים. "ואם יש כסף, אפשר להלוות ולגלגל יותר ואחרי ההלוואות יש תופעה מסוכנת שיש הרבה כסף בידיים, אבל יש גם רגולציה כמו איסור הלבנת הון. יש לא מעט עסקים במגזר הערבי שנכנסו אליהם אנשי הפשיעה האלה בעל כורחם של אנשי עסקים. אומרים להם 'קח חצי מיליון קח מיליון תן לי משכורת'. אז הוא מכוסה במשכורת. בסוף הפושע הולך להיות הכי מסודר ובעל העסק הכי מסובך. הוא חייב לתת לו כל חודש את החלק שלו או את הרווח כביכול כמשכורת. ובמוסדות המדינה הוא מסודר, אבל בלילות הוא לא מסודר, הוא עושה דברים אחרים.
"זה שהגענו למצב שהם נכנסים לעסקים לגיטימיים זה מטעה את השוק. כשאנחנו בודקים את השוק זה לא מופיע בשום דוח שאפשר למדוד, וזה מטעה את השוק, אז הרבה מהנתונים שקיימים בידי המוסדות זה לא נכון. אז צריך לרדת לעומק וזה מאוד מסוכן. הבעיה הגדולה היא שאלה שיש להם כסף, אף אחד לא מכיר אותם. היום יש מושג של "חיילים". מי שירה הוא רק חייל, מי שנותן פקודות הוא החשוב ואתה צריך ללכת למקורות ולא לחייל. במצב הזה אנשי העסקים באמת מפחדים להיכנס לזירה העסקית בגלל זה. הרבה עסקים שנפתחו כבר מקבלים איתות מהיום הראשון שאתה שייך לנו. יש לא מעט עסקים שנסגרו בחודש הראשון לפתיחתם".
מוחמד דראושה, מנהל תחום שוויון וחברה משותפת במרכז גבעת חביבה, אמר ש"ב-2007 מצאנו שהחברה הערבית אחראית ל- 7.9 אחוז מהתל"ג הישראלי. היום מדברים על קרוב ל-11. זאת אומרת שיש קפיצה ענקית בתוך עשור. כדי להיות שווים צריך מוביליות לאזור ה-16-17 אחוז. אז יהיה סוג של ייצוג הולם. כדי להגיע לשם צריך תשתיות כשהראשונה היא חינוך והשנייה היא תשתית תעסוקתית. במצב כיום למעשה זה מייצר הגירה יומיומית מישובים ערבים ליהודים או שיש כאלה שלא עובדים. השאלה איך מייצרים מקומות תעסוקה בתוך החברה הערבית במיוחד בשביל לשלב אוכלוסיות חלשות ובשביל "מהגרי עבודה" בין ישובים.
"איך מביאים משקיעים לחברה הערבית? פגשנו את סטף ורטהיימר בעבר והוא דיברו על חסות. אני מזכיר שב-2009 הבעלים של סופר פארם הראשון בנצרת החליט שהוא עוזב כי היו אנשים שגנבנו פמפרס בצעקות אללה הוא אכבר. היה צריך לשכנע אותו בתהליך עמוק כדי להשאיר אותו בפעילות בחברה הערבית. הנושא של חוסר בטחון בחברה מונע מלפתח עסקים".
"אי אפשר להתייחס לפשיעה בלי להסתכל בפן הכלכלי"
פתחי מרשוד, יועץ ארגוני של מרכז מסאואה, הדגיש את מקומם של עמותות וארגונים חברתיים: "לעמותות וארגונים חברתיים יש תפקיד מרכזי. אני מאמין באימפקט קולקטיבי. חבירה משותפת של ארגוני חברה אזרחית עם רשות מקומית ביחד היא קריטית והיא מתרחשת ואת זה חשוב לפתח ולחזק אותו. ארגון חברה אזרחית מוגבל בכספו ולכן חבירה ביחד והקמת שותפות זה חובה.
אחריו דיבר ח"כ יוסף ג'בארין מהרשימה המשותפת, שפתח את דבריו כך: "אני אפתח בפעולות מהזמן האחרון בתחום של מניעת הפשיעה בחברה הערבית. לדעתי היה שינוי שאנשים הרגישו אותו. זה התחיל בהפגנה של עשרות אלפים במג'דל כרום נגד הפשיעה בחברה הערבית והמשיך להפגנות נוספות ושיירת רכבים. אנשים הרגישו שיש כאן עבודה קבוצתית שהמנהיגות מובילה והציבור התגייס. רצינו להעתיק את המחאה למוסדות בינלאומיים שמתעניינות לקבוצות מיעט.
"אי אפשר להתייחס לפשיעה בלי להסתכל בפן הכלכלי. החל מהמסחר בנשק, המסחר בסמים וגם תופעת הפרוטקשן שממשיכה. רק לפני כמה ימים קיבלתי שיחה ממישהו בישוב שאין בו פרוטקשן ועכשיו קיבלו הודעות מארגון שעומד להיכנס ו'אם לא תסייעו לנו נעשה כך וכך'. זה קיים.
"אין ספק שהפעילות הכלכלית שאינה מתאפשרת בחברה הערבית בהרבה הקשרים של שירותים שהציבור צריך אותם - הבנקים לא נותנים אותם הם אחדות מהסיבות לבעיות בחברה הערבית . הבנקים צריכים להתאים את השירותים שלהם למציאות בחברה הערבית . למשל משכנתאות שכרוכות בהיתרי בנייה. זה מובן. אבל מי שמכיר את המציאות בשטח מכיר את הבעיה שיש הרבה בתים שאין להם היתרי בנייה. וכך שיעורי המשכנתאות היום הם 1-2 אחוז בחברה שמקבלים אותם . צריך להסתכל על הצרכים המיוחדים ולהתאים אותם לישובים הערבים".
אני חושב שהבנקים צריכים בכלל לעשות חושבים והייתי קורא לבדק בית, וזה לא מילה רעה. אני שואל מאיזה מידה הציבור הערבי נהנה מהשירותים לעומת הרחוב היהודי? אני אומר הוא לא נהנה באותה מידה וצריך להנגיש את השירותים הבנקאיים.
