מנכ"ל משרד התקשורת נתי כהן ומנכ"ל בזק דודו מזרחי / צילום: כדיה לוי, רונן טופלברג
אף שהסיבים האופטיים נחשבים לתשתית הטובה ביותר של תחום התקשורת בכל העולם, ישראל נמצאת בפיגור משמעותי אחרי מדינות המערב בפריסתם. כדי להתגבר על הפער הזה גיבשו משרדי האוצר והתקשורת תוכנית מאתגרת ויצירתית. אלא שבדרך ליישום התוכנית, צפויות להתגלות מהמורות שמעמידות סימן שאלה משמעותי סביבה.
תזכורת: למרות ניסיונותיה, המדינה לא הצליחה לחייב את בזק לבצע את פריסת סיבים אוניברסלית - בכל רחבי המדינה. אם בזק לא תפרוס סיבים אופטיים במסה ובפריסה רחבה, מדינת ישראל לא תעשה את הקפיצה הדיגיטלית המיוחלת. זאת למרות הטענות של סלקום ופרטנר שהפריסה שהן מבצעות, שהגיעה ל-22% מבתי האב, היא הפתרון.
לפי התוכנית העדכנית של משרדי האוצר והתקשורת, בזק תקבע את אזורי הפריסה שלה בעצמה ובאזורים שהיא לא תפרוס, תממן את הפריסה קרן ייעודית. המימון של הקרן יגיע מחברות התקשורת, כולל בזק, שיפרישו חצי אחוז מהכנסותיהם השנתיות לטובת הקרן. באזורים שבזק לא תפרוס בהם סיבים, ייערכו מכרזים למפעילים או גופים אחרים, שיתחרו על בסיס המחיר הנמוך על ביצוע העבודות.
משרד התקשורת חוטף ביקורות על ימין ועל שמאל כמעט על כל צעד שהוא עושה, ולכן חשוב להגיד: יש פה ניסיון לחשוב קצת מחוץ לקופסה. מומלץ לקרוא את העבודה במלואה וניכר שהושקעה בה חשיבה רבה.
לצד זאת צריך לשים לב גם לנקודות החולשה של התוכנית. בסופו של דבר הבעיה בפריסה היא האזורים הלא כלכליים והאזורים שמורכב מאוד הנדסית להגיע אליהם. מכיוון שבזק היא מונופול, היא מרוויחה באזורים הכלכליים ואלו מסבסדים את האזורים הלא כלכליים. זה המחיר על היותה מונופול רב עוצמה.
לפיכך, לא ברור מדוע המדינה בחרה להקל על בזק שהסכימה לפרוס את הסיבים ב-80% מבתי האב בישראל, ודרשה ממנה נניח לפרוס סיבים ל-85%-90% מבתי האב ועל היתר להתווכח?
לעתים אפשר להשיג את אותה התוצאה רק בצורה הרבה יותר פשוטה ובפחות בלגן. אפשר לחשוב על פתרונות לא מסובכים לאותם 10%-15% מבתי האב שלא יחוברו לסיב האופטי: השקעה משותפת של המפעילים, סבסוד על ידי המדינה, אפשרות לספק שירותים רחבי פס בגלים מילימטריים וכו'. לא חייבים לסבך כל דבר. מה גם שאנחנו נמצאים בתקופת אי ודאות גדולה מאוד מבחינה פוליטית, ותיקון והעברת רישיונות הוא סיפור מורכב. צריך לקחת בחשבון שגם לא בטוח שמספר השחקנים בשוק התקשורת יהיה זהה להיום בשנה הבאה.
קושי נוסף בדרך ליישום התוכנית הוא הדרישה מהמפעילים למימון הקרן מבלי שהמדינה תממן שקל מכיסה - במיוחד במצבן הנוכחי של חברות התקשורת. יכול להיות שמדובר דווקא במקרה שהמדינה כן צריכה לגלות בו מעורבות, אך מצד שני צריך לזכור מה קרה כאשר המדינה חשבה שהיא עוזרת לקידום תשתיות התקשורת ושמה 150 מיליון שקל במיזם IBC. אז הכסף הושקע במטרה הנכונה אבל הביצוע הלקוי של הפרויקט הביא לכך שהתרומה של המדינה הייתה שווה כקליפת השום, והכסף ירד לטמיון, או אם תרצו להסדר החוב לבעלים המקוריים שפרשו ממנו.
שאלה נוספת היא האם מישהו במשרדי הממשלה באמת חושב שהמפעילים מסוגלים לשלם את החצי אחוז למימון הקרן? סתם לדוגמה, חברות כמו פרטנר, סלקום או הוט שנעות סביב הכנסות שנתיות של כ-4 מיליארד שקל, יצטרכו לשלם בערך כ-20 מיליון שקל בשנה לקרן. מישהו חושב שדרישה כזו הגיונית בימים אלה? יש חברות בשוק שאם המשקיעים שלהם היו יודעים במה הן חוסכות כדי לשרוד לא בטוח שהיו מחכים עוד הרבה זמן לחוב שלהם.
נקודה לא פחות חשובה זו ההחלטה שלא להחיל על הוט את הדרישות לעניין הפריסה. לכאורה, הנושא עובר בשקט ומתחת לרדאר אבל העובדה שמשרד התקשורת מוותר להוט היא לא בשורה טובה, גם אם הוט קיבלה מה שרצתה. בסופו של דבר מה שמתקבע מנייר העמדה הוא שהוט כנראה כבר לא תהיה חברת התשתיות השנייה במדינת ישראל והדבר מקבל את חותמת הכשרות של המשרד. זה לא טוב. זה משאיר את בזק כחברת תשתיות התקשורת היחידה בהנחה שבעתיד הקרוב לא נראה תחרות אפקטיבית מצד IBC.
צחוק הגורל הוא שהוט נלחמה בחירוף נפש רק לאחרונה נגד ההחלטה של משרד התקשורת להקל על IBC בפריסה. הוט טענה שאם מקלים על IBC בפריסת סיבים - החברה קיבלה הקלה מפליגה לרדת לחובת פריסה של 40% בלבד - אז מדוע שלא יקלו גם עליה בחובת הפריסה ברשת הקיימת שלה.
אם כבר החליטה המדינה שהוט היא חברה שמוגבלת ביכולותיה, ולכן אין להטיל עליה חובת פריסה מלאה, מדוע במצב כזה לא מחייבים את הוט לפרוס באותו שיעור ש - IBC פורסת? שגם הוט תתחייב למשהו. כמו שהמשרד הגיע למסקנה שאי אפשר לחייב את הוט באוניברסליות כי היא לא מסוגלת, וכנ"ל גם את בזק, אז לפחות למען האיזון בואו תחייבו את הוט בהשקעה דומה ל-IBC. מדובר בחברה שיש לה רישיון כללי בדיוק כמו לבזק.
אם המדינה הייתה רוצה לעזור להוט היא הייתה צריכה לעשות הכל על מנת שהוט תתחבר עם IBC. אולי לבחון שחובות הפריסה שלה יבואו לידי ביטוי באמצעות שיתוף פעולה בין החברות. לא ברור מדוע זה לא קורה ולמה הוט מחכה, הרי שני הצדדים חייבים זה את זה.
IBC זקוקה להוט כלקוח כאוויר לנשימה והוט זקוקה לפתרון כזה או אחר של מיזוג או רשת סיבים משותפת. בסוף הדרך זהו אינטרס חשוב של המדינה שבזק לא תהיה חברת התשתיות היחידה. מפרטנר לבד לא תבוא הישועה וגם מסלקום ומ-IBC לא. היה כדאי שהגופים המתחרים לבזק פשוט יחברו ויעשו משהו ביחד. זה עדיף מאשר שברי רשתות כשכל רשת בקושי מחזירה את ההשקעה.