רבקה מיכאלי / צילום: ניצן הפנר
בין עיסוקיה הרבים, בימים אלה מצטלמת רבקה מיכאלי לסרט תיעודי על חייה שישודר ב-yes. הבימאית והמפיקה תמר טל ענתי צמודה אליה ביומיום ומתעדת את הפעילות האינטנסיבית של הצעירה בת ה-81, שאומנם כבר אין לה כוח לראיונות ארוכים, וגם את אלה שהיא מוכנה לקיים היא מתעקשת שיהיו טלפוניים, אבל בכל מה שקשור לעשייה אמנותית, אפשר לראות אותה בכל מקום - בקולנוע, בטלוויזיה ועל הבה.
אז דיברנו בטלפון בין לבין, כי ב-12:00 היא כבר הייתה צריכה לצאת לאנשהו. היא ראיינה אותי בעבר הרחוק בטלוויזיה ואני אותה, כך שאנחנו מכירות. מיכאלי עוברת במציאות אותנטית כמו שהיא על המסך - חכמה, מצחיקה, נעימה מאוד. נדמה שהיא מתמסרת, קלילה וזורמת, אבל בפועל היא תמיד נשארת בשליטה.
"תמר נוסעת איתי לניו יורק, לבולדר קולורדו, שם הבת שלי גרה", היא משתפת, "וממש עכשיו נברתי בתמונות ובמכתבים וסידרתי קצת. צריך לזרוק הרבה, אבל איכשהו, תמיד חבל לעשות את זה".
זה בטח מרגיש משונה, סוג של חשבון נפש.
"זה בעיקר תגובות של 'אוי אוי, תראי איך אני נראית'. אני לא שותפה לסרט, מה שאני לא רוצה לא יצטלם, זה הסיכום שלנו. אני מודעת למצלמה כמובן, אבל זה לא ריאליטי כמו 'האח הגדול' וזה גם לא 'מחוברות'. אני משתגעת, אבל לא איבדתי שליטה".
עכשיו אפשר לצפות בה בכמה סדרות בו-זמנית. אחת מהן היא "אבא משתדל", סדרה המתבססת על חייו של הקומיקאי טל פרידמן כאב לילדה אוטיסטית. הסדרה עוסקת ביוסי וייס בן ה-50, מדריך טיולים שמפוטר מעבודתו ונאלץ לחזור ולהתרגל לחיים בבית ולאבהות לבניו יוחאי וגלעד, ולבתו דנה בת ה-18 בעלת הצרכים המיוחדים, המגולמת על-ידי ג'וי ריגר. אשתו יעל רוצה לנצל את ההזדמנות לחזור למשרתה כרופאה רחוק מהבית, ואמו חנה מרוכזת בעצמה והקשיים מסביב לא ממש מזיזים לה.
מיכאלי מגלמת את דמותה האנטיפתית של חנה בהומור שובה לב, עד שכמעט קשה לתעב את האגואיזם שהיא מפזרת לכל עבר. "ישבתי עם הבמאי והכותבים על כל ניואנס. אני מכירה את אמא של טל, שגם היא קטנה כמוני, וכמובן שהדמות היא לא אחד לאחד היא, אבל הסיפור היה צריך להיות עגול, אז חנה מנצלת את יוסי עד הסוף, אבל מתפעלת מהבן הגאון שלא שם עליה".
חוץ מאמא של טל, יצא לך להיפגש עם המשפחה שלו כדי ללמוד על הדינמיקה ביניהם?
"הבנים שלו השתתפו בסרט והילדה הייתה בביקור בסט במשך יום שלם ולא זזה מג'וי".
אבל מתחת לשכבות האיפור של ההומור שמכסה את המציאות בסדרה בסוג של נורמליות בתוך האי נורמליות, מסתתר פצע מאוד כואב.
"יש בסדרה מקומות נוגעים ללב. בסצנות ביני לבין טל או הילדה, כשהמגננות שחנה שמה על עצמה מתקלפות קצת, זה מבצבץ החוצה".
ג'וי ריגר שינתה את המראה שלה לגמרי כדי להיכנס לדמות של הילדה שסובלת מאוטיזם ופיגור, עם שיניים תותבות, הליכה, מימיקות. יצא לך פעם לשנות את המראה שלך בשביל תפקיד?
"לא עמדתי אף פעם במבחן הזה, כי עניין המשחק אצלי לא היה לגמרי ברור. עבדתי ברדיו וברשות השידור ופחות נצמדתי לתיאטרון ולקולנוע, כי כדי לצלם סרט הייתי צריכה להיעדר מהעבודה במשך שישה שבועות והיה לי קשה להשתחרר. כך יצא שעד גיל 55 לא ממש התפניתי למשחק, אבל כן עשיתי לא מעט תוכניות בידור. אז מצד אחד קיפחתי את העניין, אבל כלכלית הרווחתי הרבה".
הפסדנו אותך כשחקנית דרמטית מצוינת.
"תהיה הזדמנות נוספת. צילמתי סרט של במאית ישראלית שחיה בגרמניה ויעלה עוד מעט".
מה שבטוח, הבחירה בתוכניות בידור במקום בתיאטרון הוכיחה את עצמה כלכלית.
"המבחן הוא בהחלט כלכלי, אבל במשך שנים פחדתי להיות פקידת תיאטרון. יש שחקנים שמעלים עוד הצגה ועוד אחת, והם נשחקים".
את מתכוונת להצגות שרצות מאות פעמים?
"אני מתכוונת להצגות שאת חייבת לעשות ולא רוצה לעשות. גם בבידור עשינו 360 הצגות של 'ילדות קשה' במשך תשעה חודשים. אני לא משתעממת כי כל הזמן זה נדמה לי כמו משהו חדש. אולי זה קשור לזיכרון קצר. אני כל-כך נכנסת לעניין שאני עושה, שאני לא מרגישה את זה".
ליה קניג היא אמא שלך ב"אבא משתדל". את שולחת את הבן לבשר לה שהיא עומדת למות.
"היא מדהימה, טפו טפו. כל הסט היה סביבה. זה אומנם תפקידון, אבל רציתי שהיא תרגיש הכי נוח".
זה הזמן לדבר על הגיל. מיכאלי אומרת שבכל ראיון מגיעה השאלה הגילאית, ואף פעם אין לה בעיה עם זה. מבחינתה, זה טריגר מעולה לקדם את ההצגה "הגלולה" שכתב רוני סיני וביים רועי שגב והתחילה לרוץ בבית ליסין. המחזה, העוסק באייג'יזם ובשימור הנעורים, מספר על עדינה ברמן, מיכאלי, שהשוכר של דירתה, מדען שעובד על פרויקט מתקדם, מציע לה גלולת נעורים. עדינה הסקפטית בולעת אותה והופכת לצעירה נאה שרוצה לבלוע שוב את החיים, רק הבעיה שהתפוגה שלה עומדת על 20 דקות בלבד.
אי אפשר להתחמק מלשאול את מיכאלי אם הייתה לוקחת גלולה כזאת. "רק כדי לתקן את הברכיים. זה מעייף לחיות כל-כך הרבה שנים. בגילי המופלג אני מושכת לשאלות האלה. אבל המחלות האחרונות שמהן סבלתי הן מחלות של צעירים. היה לי אפנדיציט, שזאת מחלת נעורים, ובעקבות הניתוח הידבקות מעיים. הקוד היום הוא 'צעירות ונראות'. אני מרחתי את הקרמים הכי יקרים.
"ההצגה עלתה בפסטיבל 'פותחים במה' של בית ליסין, ראו כי טוב והעלו אותה עוד כמה פעמים. ואז הוזמנו להחליף הצגה של התיאטרון בקריית מוצקין, ולמרות שזאת לא הצגה לתל אביבים, התגובות היו מצוינות".
מה זה "לא הצגה לתל אביבים"? יוצא שאת מצדיקה את הקניינים שטוענים שטעם הקהל מחוץ לתל אביב שונה ולכן צריך להביא אליו הצגות פחות עמוקות.
"יש הבדל. אף פעם אין ביטחון שמה שמצליח בתל אביב יצליח בחוץ, זאת המציאות. בתל אביבים יש משהו יותר פתוח והנה, לשמחתנו, עשינו עם 'הגלולה' שלוש הצגות ברצף בחוץ".
לא מזמן ירדה מהמסך עוד סדרה שבה מיכאלי לקחה חלק ועסקה בגיל, "זה לא הגיל" בקשת, על אישה שמתאהבת בחבר של בנה. גם שם מיכאלי גילמה אם מהגיהינום ונהנתה מכל רגע. "היה כיף והיה הרבה הומור בצד. את תופעת הקוגריות אני מכירה היטב. מחקר שקראתי לפני שנה ניבא שבעתיד את הצעירים יחנכו נשים בוגרות. נחמד, לא?".
מאיפה את מפיקה את האנרגיה שלך?
"מסקרנות אין קץ. אני משדרת ב-103FM פעם בשבוע, חופרת, קוראת את כל התחקירים שאפשר, עורכת לבד את המוזיקה. היה אצלי ישי ריבו ואמר לי, 'אני המום. באמת הקשבת לשירים'. למדתי מאהוד מנור להתייחס לפופ ברצינות".
מן הצד השני, גם פוליטיקאים מתייחסים אליה ברצינות. אחרי שבאחד הראיונות כינתה את מצביעי מפלגת זהות של משה פייגלין "טמבלים", פייגלין האשים אותה בכישלונו בבחירות, לא פחות. "לא היה לי אכפת אם הוא ייבחר", היא צוחקת. "חשבתי שהרוח המיסטית ההיא והנהירה אחרי מפלגות שמדברות בשם אלוהים מגוחכת. אם היה לי כוח השפעה כזה, כמו שהוא טוען שיש לי, הייתי אומרת איך לבחור נכון, אבל לצערי אין לי אותו".
אז מה יהיה?
"לא יהיה. אולי ניוושע על-ידי אבנר נתניהו. הוא חמוד".