ניסאן מקסימה 2019. / צילום: יחצ
הרגולציה העולמית בתחום הפליטה מחלקת את עולם הרכב לשני מחנות, שביניהם פעורה תהום אידאולוגית והנדסית. בצד אחד ניצבים הרגולטורים האירופאים, שנחושים להפחית בכל מחיר את תרומתה של תעשיית הרכב להתחממות הגלובלית. הם מיסדו סט חדש ומחמיר של מבחני פליטה וצריכת דלק (WLTP) ומציבים כיום יעדים אגרסיביים להפחתת פליטת ה-CO2 הממוצעת בשנתיים הקרובות ושהם מאלצים את היצרנים "לחשמל" את הציים שלהם ולהפסיק ייצור של דגמים מזהמים.
מהצד השני ניצב הממשל האמריקני הנוכחי, שמכחיש את קיומה של ההתחממות הגלובלית ונחוש בדעתו להקפיא לכמה שנים, לפחות, את רגולציית הפליטה וצריכת הדלק המקלה של ארצות הברית. הממשל אף מנהל כיום קמפיין משפטי וציבורי נגד המנדט של מדינת קליפורניה לקבוע לעצמה יעדי פליטה מחמירים.
מה לגבי ישראל? היא מנסה לאחוז במקל משני קצותיו. מצד אחד משמיע הרגולטור קולות ירוקים שנוטים לצד האירופאי, מדבר על מעבר להנעה חשמלית וקובע מיסוי ירוק מחמיר. מצד שני, ישראל מכירה במקביל גם בתקינה האמריקנית ככתבה וכלשונה.
היבואנים מצידם לא מחמיצים הזדמנויות עסקיות וגם הם רוקדים על שתי החתונות. ניסאן, למשל, מייבאת ומקדמת בישראל את מכירות ה-LEAF החשמלית, ספינת הדגל של הרכב הירוק העממי, אך בו בזמן מייבאת גם את המקסימה האמריקנית: מכונית מנהלים גדולה עם מנוע V6 צמא בנפח 3.5 ליטר, שחתום על פליטה של 330 גרם CO2 לקילומטר - כמעט פי ארבעה מכל היברידית מצויה.
מודל 2019 של המקסימה מגיע אלינו לאחר טיפול אמצע החיים והיא עדיין נראית נאה ועתידנית. עיקר השינויים בוצעו בחרטום, שקיבל גריל מעוין עמוק ואגרסיבי יותר ופנסי LED חדשים ומתוחכמים עם מסגרות אור לבן במתכונת של ראשי חץ שמהוות כרטיס ביקור של המכונית בלילה.
יש גם חישוקים גדולים ומתוחכמים ופנסים חדשים מאחור, אבל שאר קווי העיצוב נותרו ללא שינוי: הם חלקלקים, זורמים לאחור בקווים מהירים ומסתיימים בזנב מורם ותפוח, שמתחבר לגג צף. זה עיצוב אלגנטי ויוקרתי שמושך מבטים ברחוב.
עיצוב תא הנוסעים מתחיל לגלות את סימני הזמן. לוח המחוונים מציג צמד שעונים אנלוגיים במידה קינג סייז, שביניהם משולב צג של מחשב דרך. מערכת האקלים נשלטת בשיטה המסורתית עם מתגים פיזיים גדולים וההגה ומערכת המולטימדיה עמוסים במתגים. עבורנו, באופן אישי, זו הייתה הפוגה מבורכת משלל ממשקי התפעול והתצוגה הטרנדיים. אבל מי שכבר התרגל לרב תכליתיות של עידן הקוקפיט הדיגיטלי ירגיש בחסרונה. פרט לכך האווירה בתא יוקרתית ונעימה תודות לריפוד עור איכותי, כורסאות רחבות ועמוקות וגימור מוקפד. מרווח הפנים נדיב מלפנים אם כי האחות הצנועה וזולה יותר, אלטימה, מרגישה מרווחת יותר מאחור, בעיקר לברכיים ולראש.
בעידן שבו כל התעשייה מבצעת Downsizing במנועים, שמחנו להיזכר עד כמה מהנה יכול להיות מנוע V6 אמריקנים גדולים, אפילו אם הוא מיוצר ביפן. אין כאן השהיית טורבו שאופיינית למנועי ארבעה צילינדרים מתוחים אלא 300 כ"ס שעוברים לכביש בצורה לינארית, אינטנסיבית ומהנה עם תגובת דוושה חדה ונהמה מענגת. התאוצה מאפס ל-100 אורכת 6.6 שניות והדור האחרון של התיבה הרציפה מתחפש היטב לתיבה אוטומטית ומציע העברות מדורגות ומתוזמנות היטב גם תחת רגל אגרסיבית. צריכת הדלק, כצפוי, היא בסגנון היו זמנים באמריקה. הנתון המוצהר, כ-10 קילומטרים לליטר בממוצע, הוא די תיאורטי.
אף יצרן לא מבזבז עדכון תקופתי יקר רק על מתיחת פנים קוסמטית ועל החלפת פנסים. במקרה של המקסימה נראה כי עברה מאחורי הקלעים תהליך יסודי של הידוק וליטוש השלדה וההתנהגות. ההיגוי של מודל 2019 הרבה יותר כבד ולינארי ממה שזכרנו. אמנם עדיין לא ממש חד אבל מספק לנהג רמת דיוק מפתיעה בנהיגה נמרצת.
המתלים הוקשחו לטובת ריסון נטיית הגוף בפניות הדוקות, אך מבלי לפגוע בנוחות הנסיעה, ולמרות ש-300 כוחות סוס הם לא מעט עבור שלדת הנעה קדמית, מהנדסי ניסאן הצליחו לנטרל די באפקטיביות את לחימת ההגה בהאצה, שפגמה בדור היוצא.
ניסאן עדיין לא הצליחה להבקיע את תקרת הזכוכית של התדמית העממית ועם מחיר של 250 אלף שקל ולנוכח הטרנד הגורף של מעבר לרכבי פנאי, ממתינה לה שחייה נגד הזרם. אבל מי שלא עושה חשבון לדלק ורוצה לנכס לעצמו פיסה אותנטית של אמריקה האמתית, בליווי איכות יפנית, יקבל תמורה מכובדת לכספו.