די לאדישות, לתחושת חוסר האונים, לטמינת הראש בבור ההכחשה, הגיע הזמן לחזור לרחובות ולהזכיר לפוליטיקאים מי כאן הבוס. אזרחי ישראל, פעמיים התייצבנו בקלפי ומילאנו את חובתנו הדמוקרטית בהכנעה, וכמו שזה נראה כרגע, במרץ הקרוב נהיה שם שוב בפעם השלישית, נשמע שוב את אותן השמצות וסיסמאות שחוקות, ובדרך גם נבזבז כמעט עשרה מיליארד שקלים סך הכל בשנה החולפת, שלושה ימי עבודה, כדי להגיע לאותו מקום - "דד לוק", מבוי סתום.
מאז ה-17 בספטמבר מוכרים לנו לוקשים. כולם מדברים על חשיבותה של ממשלת אחדות, כולם רוצים ממשלת אחדות, מה זה רוצים? משתוקקים ממש, אממה, זה לא מסתייע. לא בגללם חס ושלום, מה פתאום. אלה הפרטנרים הסוררים שמבריזים מפגישות, מערימים קשיים, מציבים דרישות לא הגיוניות. סליחה, אבל עם כל הכבוד ל"מאמצים הכבירים" שאתם עושים, עייפנו מבלבולי המוח, אחיזת העיניים והשטיקים.
בדיוק בגלל כל זה - כולנו, בלי יוצא דופן, ימין ושמאל, חרדים, חרד"לים וחילונים, נוצרים, מוסלמים ויהודים, סטרייטים ולהט"בים, כל מי שמדינת ישראל חשובה לו, חייבים לדרוש בקול רם וברור מראשי המפלגות: שימו למצב הבלתי אפשרי הזה סוף ועכשיו. יתכבדו נתניהו, גנץ, ליברמן, עודה, ליצמן וכל האחרים שמקבלים מאיתנו את המשכורת בכל חודש, ישבו בחדר אחד יום, יומיים, עשרה, ויצאו משם עם ממשלת אחדות, כמו שביקשנו באפריל ובספטמבר. אנחנו רוצים אחדות ואתם תביאו לנו אותה, כי זה תפקידכם.
ולפני שאתם נכנסים לחדר הזה, שיהיה בבית הנשיא, בית מלון או במשכן הכנסת, תתכבדו ותשאירו מחוץ לדלת אינטרסים אישיים ואגו והכניסו אליו רק את טובת המדינה ורצון הציבור. לא מעניין אותנו אם כתב אישום תלוי למישהו מעל הראש, או אם החרדים לא באים טוב לאחר. שבו, תלבנו ותמצאו את הדרך לפתור את זה.
כבר עשרה חודשים שמדינת ישראל בהשתק. הגירעון מעמיק ואף אחד לא מטפל בו, אין סבסוד לצהרונים כי אי אפשר לאשר תקנות, אין תקציב לסל תרופות, אין מפכ"ל, הטיפול באלימות במשפחה הוקפא כי הכסף שהובטח לתכנית לא אושר, פסקי דין רגישים בבג"צ מחכים להקמת ממשלה וזו רק רשימה חלקית מאוד.
אבל חמור מכל אלה, בגלל אי תפקוד המערכת, מי שמנהל בפועל את המדינה הם פקידים, שחלקם סיימו לא מזמן את התואר השני שלהם בכלכלה, וככה זה גם נראה. מדינה שמנוהלת על ידי פקידים, היא מדינה בדרך לאבדון.
נכון, פה ושם יש נקודות של אור, שזורחות מתוך המצב הכיאוטי, כמו היוזמה המקומית להפעלת אוטובוסים בתל אביב ובערי המרכז, כי אין מי שיפריע וינסה לסכל אותה, ולעשות העברות תקציביות מקוממות מתחת לרדאר בלתי אפשרי כמעט, כי סמכויות ועדת הכספים מוגבלות, אבל ברור לכולם שהמצב הנוכחי הוא מתכון לאסון.
וכדי לקטוע את לופ הבחירות האינסופי, אנחנו צריכים לעשות את מה שעושים שכנינו מצפון בלבנון כבר כמה שבועות, הפגנות סוערות ומחממות לב בו זמנית, במחאה על המצב הכלכלי הקשה, שגרם לראש הממשלה שלהם להתפטר. גם אזרחי בוליביה, צ'ילה, עיראק, אתיופיה ותושבי ברצלונה נמצאים עכשיו ברחובות כי נמאס להם מפוליטיקאים שחושבים בעיקר על עצמם, כמו אצלנו.
זה הזמן שלנו להצטרף אליהם ולהשמיע קול חזק וברור: די לבזבוז הכספים האדיר, למשיכת הרגליים והטלת ההאשמות ההדדית. לא מעניין אותנו מי אשם ולמה. בחירות שלישיות לא יהיו כאן. נקודה. לכו לעבוד.