זה נשמע כמו משהו רחוק, עצום ומפחיד, כך שנדמה לנו שהוא לא נוגע לנו. איך נוכל אנחנו, שרק מנסים לצלוח את יום העבודה שלנו בשלום, לעמוד מול אירועי קיצון כמו הוריקנים, בצורות, שיטפונות, סופות חול, גלי חום אלימים ומקורות מים מתייבשים.
כשמדברים איתנו על 'משבר האקלים', גודל האיום גורם לנו לא אחת להיאטם ולחשוב שלא נוכל לעשות דבר, שזה גדול עלינו, שאם תסריטי האימה לא יובילו לקץ האנושות יימצא פתרון מדעי שיתקן הכל בן לילה, מבלי שנצטרך להתאמץ. אבל המציאות רחוקה משתי האופציות הללו. משבר האקלים כאן, ומדובר ככל הנראה באתגר הגדול ביותר של דורנו.
אבל, למרות התחזיות הקודרות, עדיין יש לנו זמן לפעול, ועל המדף ישנם פתרונות שצריך ליישם; בין אם הם רגולטורים, מדינתיים או אוניברסליים, או אפילו צעדים שאנחנו יכולים לנקוט בחיינו הפרטיים כדי להפוך את המצב לטוב יותר. את ההתחממות הגלובלית אפשר להגביל ולהשאיר מתחת ל-2 מעלות צלזיוס, ובכך למתן ולבלום את תוצאות משבר האקלים.
ממשלות נדרשות לסט פעולות רחבות ונחושות, אבל זה תלוי גם בנו. גם אנחנו צריכים לחשוב מחדש על האופן שבו אנחנו מתנהלים ולשנות הרגלים. 97% מהמדענים העוסקים בנושא האקלים מסכימים כי המקור לשינויי האקלים הנו פעילות אנושית. וכאן גם טמונה הבשורה האופטימית: את מה שהאנושות קלקלה, היא יכולה גם לתקן.
למשל, להגביל את כמויות האשפה שאנחנו מייצרים. אנחנו מייצרים המון זבל: למעשה, כל אחד מאיתנו מייצר בערך 1.7 ק"ג פסולת בכל יום, וכולנו יחד מצליחים לייצר 5.3 מיליון טון פסולת, מדי שנה. והמספרים גדלים ב-2% בכל שנה. טיפול בפסולת עולה לנו ממון רב: 3.6 מילארד שקל מדי שנה, כאשר מרבית הפסולת, כ80% ממנה, הולכת להטמנה ואינה ממוחזרת. בקצב הנוכחי, שטחי ההטמנה הקיימים בישראל ייגמרו עד 2024.
אז מה אתם יכולים לעשות? קודם כל, לקנות פחות. ואם כבר קונים, להעדיף יד שנייה. להפסיק להשתמש בכלים ובקבוקים חד פעמיים ולחדול לקנות אוכל ארוז בקופסאות מיותרות. ולפני שזורקים - בודקים אם אפשר למסור, לתקן או למחזר.