ירי רקטות לעבר מישראל לאחר חיסולו של בהאא אבו על-עטא / צילום: רויטרס
כ-450 רקטות נורות בשבוע שעבר מרצועת עזה לשטחי ישראל. תושבי ישראל מגוש דן ודרומה נקראו להישאר קרוב למרחבים המוגנים. אם השכם והערב מזהירים אותנו שהרגיעה היא זמנית והסבב הבא הוא רק עניין של זמן, שלא לדבר על החזית הצפונית והמתיחות עם איראן, בעיית הצורך במיגון ברורה.
2.5 מיליון איש בגוש דן אינם מוגנים, הזהירו הכותרות בשבוע שעבר. לפי דוח מבקר המדינה, נכון ל-2018 רק ל-39% מהאוכלוסייה הכללית יש מיגון צמוד (ממ"ד או מקלט פרטי), ל-35% יש מיגון לא צמוד (מקלט משותף או ציבורי), ול-26% אין מקלט כלל. במגזר הערבי המצב אף גרוע יותר.
בפועל, גם במקרה הטוב, שבו המקלטים השכונתיים נפתחים בזמן בהוראת פיקוד העורף, ושהם במצב תחזוקתי משביע רצון, לרבים הם לא פתרון מעשי.
מי שצריך לרדת כמה קומות ברגל ולפעמים גם לצאת מהבניין ולרוץ למקלט, לא יכול להספיק לעשות זאת ב-90 שניות, ובטח שלא ב-30 שניות. בוודאי לא עם ילד קטן על הידיים או בלילה. המקלטים הללו אולי התאימו לימים שבהם התכוננו להתקפה קרקעית או להפגזות מרחוק, אבל הם לא רלוונטיים בימים שבהם ההתרעה היא ברמת של שניות.
בסבב הנוכחי ובזה שלפניו ראינו שהממ"דים הצמודים אכן מצילים חיים, אבל איך מוסיפים ממ"ד לכל יחידת דיור? במקרים של בנייה ישנה בקרבה של כ-9 קילומטר מהגבול, המדינה היא זאת שמממנת את בניית הממ"ד. מעבר למרחק זה, בעלי הבית יצטרכו לשאת בעלויות לבדם. מדובר בהוצאה של עשרות אלפי שקלים ליחידת דיור, ואם מדובר בבניין משותף - צריך להתארגן ברמת הבניין.
אחד הפתרונות הוא התחדשות עירונית - פינוי-בינוי ותמ"א 38 - התוכנית לחיזוק מבנים בתמורה לזכויות בנייה. אולם לפי נתוני התאחדות הקבלנים, עד כה רק כ-14 אלף דירות ישנות קיבלו ממ"ד במסגרת התוכנית. על פי הערכות ישנן בארץ 650 אלף יחידות דיור ללא מיגון, כך שמדובר בפער עצום. לאחרונה גם החליטה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה כי תמ"א 38 במתכונתה הנוכחית תסתיים בעוד שלוש שנים, וממילא כל הדירות שחוזקו באמצעותה הן רק באזורי הביקוש.
הגיע הזמן לומר לאזרחים ביושר: אין ולא תהיה דרך למגן את כל הבניינים הישנים ולהוסיף לכולם מקלט שאפשר להגיע אליו בשניות. זה יעלה מיליארדי שקלים וייקח שנים. כל מה שנותר לנו לעשות בינתיים זה לסמוך על כיפת ברזל ולקוות לטוב.