הגְרֶטָה-פסט כבר מאחורינו, אך על גליו עוד רוכבים ארגונים שונים כמו "אדם טבע ודין" או "מרד ההכחדה", ומנסים בעזרת הפחדות של משבר אקלים נוראי ומאיים לגרום לציבור לתמוך בדרישותיהם (וגם לתמוך בהם כספית). האחרון אף חבר לארגון בעל השם "הבריגדה האדומה" (קצת רגישות היסטורית בבקשה) ומפיק אירועים ציבוריים ססגוניים לרוב. דרישותיו: 1 - על הממשלה להודות בקיומו של משבר האקלים. 2 - להוריד את פליטות הפחמן הדו-חמצני לאפס עד שנת 2025, ו-3- על הממשלה להקים אסיפה אזרחית בנושאי "אקלים וצדק אקולוגי" ולהיות מובלת על ידי החלטותיה.
על הדרישה השלישית קל לענות - כבר יש כזו אסיפה אזרחית, הן באנגליה והן בישראל (ובעוד הרבה מדינות). היא נקראת בשמות שונים - פרלמנט, כנסת, קונגרס - ואֲמֻנַה, בין השאר, על החלטת החלטות בנושאי אקלים וצדק אקולוגי, שיהיו מיושמות על ידי הממשלה הרלוונטית. אז הדרישה של "מרד ההכחדה" היא למעשה ליצור פרלמנט חלופי אליו תהיה מוכפפת הממשלה בנושאים אלו. למה? אולי כי הרעיון של לקבל את תמיכת הציבור על ידי בחירות ושכנוע רעיוני (קרי, דמוקרטיה) לא מצליח להם כל כך.
נחזור לדרישה מס' 1, הודאה (והודעה) בדבר קיומו של משבר אקלים. ראשית, יש לומר, אנו שומעים מרוב ממשלות העולם השכם וערב התייחסויות ל"משבר האקלים". אך מהו "משבר האקלים", מה אומרים הנתונים? ובכן, הנתונים מראים שמלבד עלייה מסוימת בטמפרטורה העולמית הממוצעת (שאגב, גם היא עשויה להועיל למדינות מסוימות, למשל על ידי הפשרת אזורים קפואים לחקלאות), אין שינוי משמעותי באירועי קיצון מטאורולוגים אחרים. לא אני אומר זאת, אלא הדו"ח האחרון של "הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים" (IPCC), שכותב (תרגום והערות שלי): "יש עדות חזקה שההתחממות הובילה לשינוי בטמפרטורות הקיצון, כולל גלי חום, מאז תחילת המאה ה-20. [כאמור, כדור-הארץ מתחמם בממוצע]. עליות בגשמים חזקים סביר שהתרחשו, אבל תלוי באזור [במילים אחרות, עדות חלשה ומקומית, שלא ניתן לקשר אותה לעלייה בטמפרטורות]. אולם, עבור אירועי קיצון אחרים, למשל ציקלונים טרופיים [ולמעשה כל אירוע קיצון מטאורולוגי אחר], אנחנו פחות בטוחים [!], אולי חוץ מבכמה מקומות בודדים, שהיו אילו שהם שינויים משמעותיים באירועים שנמדדו [במלים אחרות, אין עדות לשינוי משמעותי רחב היקף] ."
קשה להאמין בזה מרוב כל הרעש: ה-IPCC עצמו כותב (דו"ח ההערכה החמישי, קבוצת עבודה #1), שאין עדות משמעותית לעלייה באירועי קיצון מטאורולוגיים, למרות עשרות שנים של מעקב ומדידות. אז מדוע "מרד ההכחדה" רוצים הודאה במשבר אקלים מאיים ובא?
ומה לגבי דרישה מס' 2, מעבר לכלכלה המבוססת על אפס פליטות פחמן-דו-חמצני עד שנת 2025? גם כאן התשובה פשוטה - אי אפשר לעשות זאת, למרות הרצון הטוב. ושוב, זה לא דעתי האישית. דו"ח מחקר של ה-OECD משנת 2018 (OECD Environment Working Papers No. 139) כותב בפירוש שלסבסוד האדיר של אנרגיות ממקורות מתחדשים (גרמניה לבדה הוציאה כטריליון יורו על סבסוד אנרגיות ירוקות) הייתה השפעה משמעותית על הגדלת אחוזי ההתקנה של אנרגיות מתחדשות ועל הגדלת ייצור החשמל מאנרגיות אלו, אך השפעה שולית ולא-מדידה על פליטות הפד"ח. איך זה יכול להיות? ובכן, בגלל שהאנרגיות המתחדשות הן תזזיתיות ודורשות גיבוי ממקורות מאובנים, ויש עוד סיבות (למשל מקומות שבהן אנרגית רוח לא-יציבה החליפה אנרגיה גרעינית נקייה, ולמעשה גרמה לעלייה בפליטות פד"ח). מה כן הושג? באופן גורף (גם בארץ), סובסידיות לאנרגיה ממקורות מתחדשים הובילה לעליה משמעותית במחירי החשמל (בגרמניה הם הוכפלו, והפכו את גרמניה למדינה עם החשמל השני הכי יקר באירופה ובין היקרים בעולם).
וכל זה במדינות מערביות, מפותחות, בעלות תשתית הנדסית טכנולוגית מבוססת. ומה יהיה על המדינות הנחשלות, העניות? ובכן, אליבא ד'"מרד ההכחדה", אין עליהם אלא להישאר עניים, מפני שייצור חשמל ואנרגיה הוא הכרחי לפיתוח כלכלי ויציאה מעוני, אך אנרגיה חלופית היא כאמור יקרה יותר, ואינה חוסכת בפליטות. לכן, הדרך היחידה של מדינות העולם השלישי להגיע לכלכלה ללא פליטות פד"ח היא להישאר בעוני. אין אלו דברים בעלמא; כבר היום הבנק העולמי - עם רוח גבית מגופים "ירוקים" כמו IPCC, גרינפיס, "מרד ההכחדה" וכו' - מונע השקעות והלוואות לפיתוח תחנות כוח ממקור מאובני מאפריקה, ומחייב אותם לבנות תחנות "ירוקות" יקרות שאינן מספקות חשמל יציב. כך, לקנייתי הממוצע - לו היה צורך חשמל כמו הישראלי הממוצע -יש 45 דקות חשמל ביום. 45 דקות להאיר בתי ספר, בתי חולים, אוניברסיטאות, תעשיה, מוסדות תרבות וכדומה. זה המחיר האמיתי של דרישות "מרד ההכחדה".
על בסיס זה, לפני כחודש שלחה קבוצה של כחמש-מאות מדעני אקלים, אנשי אקדמיה בתחום ובתחומים נושקים, ואנשי מקצוע בתחום, מכתב למזכ"ל האו"ם. כותרת המכתב הייתה "אין מצב חירום אקלימי", ובמכתב הם מעלים טענות דומות לכתוב כאן, וכותבים: "...זו אכזריות ואף פזיזות לתמוך ולקדם בזבוז של טריליוני דולרים על בסיסם של מודלים בוסריים [הכוונה למודלי מחשב של האקלים]. מדיניות האקלים הנוכחית מתעלמת, בצורה קשה חסרת טעם, מהמערכת הכלכלית, ומסכנת חיים במדינות המנועות מגישה לאנרגיה חשמלית זמינה, אמינה ובמחיר סביר." כשקוראי מאמר זה יפגשו בפעם הבאה את אנשי "מרד ההכחדה" מוטלת עליהם החובה לשאול: היכן ההוכחות המדעיות עליהן אתם מבססים את טענותיכם, ומה המחיר האמיתי של דרישותיכם? הליכה עיוורת אחרי אידאולוגיה, מוסרית ככל שתיראה, סופה להביא יותר נזק מתועלת. בנושאים אלו, שהם קריטיים להמשך הקיום והרווחה האנושית, רק הנתונים חשובים.
הכותב הוא חבר סגל בכיר במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון