גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מנהל רשות המסים, ערן יעקב / צילום: ליאב פלד

רשות המסים מתכננת לסגור את פרצת "מס ההגירה", במטרה למלא את קופת המדינה ולסייע עוד קצת בסגירת הגירעון התקציבי. מס ההגירה הוא מס שמוטל על מי שחדל להיות תושב ישראל, למשל ישראלים שיוצאים לרילוקיישן או מהגרים, ונועד למסות רווח מנכס מסוים שלא מומש לפני שהנישום עזב עד הארץ, עד למועד ניתוק התושבות ממדינת ישראל.

לפני כשבועיים חשפנו ב"גלובס" את "הוועדה לתיקוני חקיקה במיסוי בינלאומי", ששוקדת על גיבוש רפורמה במיסוי בינלאומי. בין היתר הוועדה גיבשה המלצה למנהל רשות המסים, ערן יעקב, להקשיח את "מבחני ניתוק התושבות" לישראלים שעוזבים את הארץ ומבקשים לנתק את חבות המס שלהם לישראל. הרפורמה במבחני התושבות תוביל להשפעות מרחיקות לכת על אלפי ישראלים היוצאים לרילוקיישן ועל חיוב המס שלהם.

כעת מתברר כי מטרה נוספת ששמה לעצמה הוועדה היא "מס ההגירה". כשאדם עושה רילוקיישן או מהגר מהארץ לצמיתות, המדינה זכאית ל"תשלום" בעבור חלק מהרווחים שאותו אדם יעשה כשימכור את הנכסים שצבר בתקופה שהיה תושב ישראל.

רבים מהעוזבים את הארץ לא יודעים זאת, וברשות המסים גם לא ממש הצליחו ליישם את סעיף החוק שמעניק למדינה את הנתח שלה בנכסים של הישראלים שהיגרו. זאת, מאחר שבמקרים רבים אותם ישראלים לשעבר לא דיווחו על עזיבתם את הארץ ובוודאי שלא דיווחו מאוחר יותר על מכירת הנכסים שצברו בתקופת "ישראליותם". 

ברשות המסים רוצים לשים יד על הכספים האלה ולהבטיח כי גם לאחר ניתוק התושבות, ישלם אותו אזרח לשעבר את המס שמגיע למדינה.

איך הם יעשו את זה? זו השאלה שמצויה בימים אלה בלב-ליבה של מחלוקת סוערת בין חברי הוועדה הסודית, שמגבשת תיקוני חקיקה דרמטיים בתחום הרילוקיישן והמיסוי בינלאומי.

חוק ישן אבל לא מיושם

"מס ההגירה", או בשמו הנוסף "מס היציאה", מעוגן בסעיף 100א לפקודת מס הכנסה, שמטיל מס רווח הון על מי שיצא לרילוקשיין או היגר מהארץ וחדל להיות תושב ישראל. המס מוטל בגין "אירוע מס רעיוני", במסגרתו נמכרו כביכול הנכסים של אותו מהגר קודם ליציאתו מישראל. מס יציאה נועד לתת מענה למצב שבו תושב ישראל שמחזיק בנכס מחוץ לישראל, יהפוך להיות תושב חוץ ורק לאחר מכן ימכור את הנכס - ואז לכאורה לא תהא חבות במס בישראל, מאחר שהמוכר הוא תושב חוץ והנכס נמצא מחוץ לישראל.

מטרת מס היציאה למסות את הרווח שצמח לישראלי לשעבר מהנכס - עד למועד ניתוק התושבות ממדינת ישראל. מדובר במס מקובל בעולם, ולא בהמצאה ישראלית, אלא שבישראל קיימת בעיה לגבות אותו.

החוק מעניק לישראלי העוזב את האפשרות לדחות את תשלום המס למועד שבו יימכרו נכסיו בפועל. הדחייה מתבקשת מאחר שלא תמיד יש לאותו אדם, שעושה רילוקיישן או מהגר, סכומי כסף גבוהים נזילים לשלם לרשות המס, וגם בשל האפשרות שאותו אדם יחזור לארץ, לפני שימכור את נכסיו או שערך נכסיו ירד הרבה מתחת לשוויים במועד העזיבה את הארץ, ואז על מה בכלל הוא שילם את המס?

אבל אותה התחשבות בישראלי העוזב הפכה לבעיה הגדולה של רשות המסים, מכיוון שברגע שהוא ניתק את התושבות - אין לו חובת דיווח לישראל. רבים מהמהגרים בוחרים שלא לדווח על מכירת הנכסים שהחזיקו עוד כשהיו תושבים. ובכלל, אותם תושבים עוזבים לא חייבים לדווח על כך שעזבו ולא חייבים לדווח אלו נכסים יש להם בעת העזיבה את הארץ.

לרשות המסים אין כוח-אדם וכלים לרדוף אחרי כולם ברחבי העולם ולאתר נכסים שהיו לישראלים בעת שעזבו, האם הם נמכרו ומתי.

מהצהרת הון ועד לרישום בנאמנות

ברשות המסים מבקשים לסגור את הפירצה הזאת. חלק מהפתרון יכלול חובת דיווח חדשה, שתחייב את הישראלים היוצאים לחו"ל להגיש הצהרת הון ובה פירוט על כל נכסיהם באותה עת. אבל חברי הוועדה מתקשים להסכים על הפתרון הכולל והמלא לפרצת המס ואילו ערבויות יידרשו מהתושבים העוזבים.

כך למשל, בוועדה עלה הרעיון לחייב את התושבים העוזבים להעביר את הנכסים שבבעלותם בחו"ל לידי נאמנויות, ובעת המכירה הנאמנות תהיה מחויבת בדיווח בארץ. הרעיון הזה נתקל בהתנגדות של נציגי לשכת יועצי המס ובדעות חלוקות של חברי לשכת עורכי הדין בוועדה. לטענת המתנגדים, מדובר בהתערבות גסה בפעילות של אדם שמתנתק את תושבותו, המחייבת אותו בהוצאות (תשלומים לנאמן) וגם בקבלת אישור של הנאמנות לכל פעולה שהוא עושה ברכושו.

רעיונות נוספים שעלו הם הפקדת ערבות בנקאית, רישום הערת אזהרה לטובת ישראל בטאבו במדינות הזרות, הפקדת ערבות אישית, רישום משכון ועוד. ואולם כל הרעיונות הללו הולידו התנגדויות ושלל בעיות. 

הדיונים נמשכים כעת סביב הצעה שהעלו נציגי לשכת יועצי המס בוועדה, שרק מי שסך הנכסים הכולל שלו בחו"ל עולה על 5 מיליון שקל יהיה חייב לדווח ולהמציא ערבויות לרשות המסים בעת היציאה על נכסיו.

לדברי יועץ המס ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס בישראל, "באופן מהותי אנחנו בעד שינוי החקיקה בנוגע למס יציאה. כך נהוג בכל העולם במקרה של ניתוק תושבות וגם בישראל, ורק בגלל קושי ליישמו ובהיעדר 'שיניים' לחוק, לא מחויבים העוזבים במס יציאה. לצד זאת, צריך גם לשמור על מידתיות. אנחנו לא רוצים שכל מי שיש לו דירה ברומניה ועוזב את מדינת ישראל לטובת עבודה בחו"ל, יצטרך כעת להמציא ערבויות מהטאבו הרומני לרשות המסים או לשלם מס לפני שמכר את הדירה, ובמקביל לנהל דיונים עם פקידי השומה על שווי הנכס לצורכי מיסוי".

לדברי גינדי, "קביעת רף לחובת הדיווח תצמצם את הביורוקרטיה ואת הרגולציה. אנחנו גם רוצים לוודא בחקיקה מהי ערבות ראויה, כדי לצמצם את אי-הוודאות בנושא ואת המחלוקות מול פקידי השומה". 

דרישות דרקוניות ולא ריאליות

עו"ד ליאור נוימן, שותף מנהל קבוצת המסים במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ ושות', מוסיף כי "יש מדינות שבהן אין בכלל אפשרות לדחיית מס יציאה. אתה משלם את המס ברגע שאתה יוצא מהארץ, וזו קטסטרופה עבור אנשים שמחזיקים נדל"ן, יהלומים ורכוש יקר-ערך. גם מכיוון שאין לאנשים נזילות של מיליונים, וגם מכיוון שתנועות ההון בעולם הן כאלה שאנשים יוצאים וחוזרים יוצאים וחוזרים, ולא תמיד מוכרים את הנכסים שלהם, אז הם שילמו סתם מס".

הפתרון הפשוט לכאורה שמציע נוימן הוא חובת דיווח תקופתית. "חלק מהקושי פותרים כבר באמצעות הצעה לתיקון חובת הדיווח בעת היציאה מהארץ. היום אדם שנוסע לחו"ל לא צריך לתת אפילו דוח מה יש ומה אין לו, והנחת העבודה היא שאם לא באתי לשלם - אז דחיתי את המס. אף אחד בכלל לא יודע שעזבתי את הארץ. אני לא חייב לדווח.

"במסגרת הצעת התיקון שעלתה בוועדה, רוצים קודם כל שתהיה הצהרת הון, שתדווח בעת היציאה מהארץ על כל מה שיש לך במועד הזה. זה עושה סדר, כי כך רשות המסים יכולה לעקוב אחרי אותו אדם. ברגע שיש את הרשימה של הנכסים של הבנאדם - בעולם של מידע שוטף אי-אפשר להעלים דברים".

נוימן מסביר כי "התיקון המתגבש רלוונטי לכל מי שעושה רילוקיישן ויש לו נכסים מחוץ לישראל, ויש אלפי ישראלי שעושים רילוקיישן מדי שנה ומחזיקים בנכסים של מיליוני דולרים ואפילו עשרות מיליוני דולרים מחוץ לישראל. זה רלוונטי לכל שכיר שאין לו בכלל תיק במס הכנסה ועוזב, ורלוונטי להמון עצמאים שעוזבים את ישראל לחו"ל. לכן, התיקון חייב להיעשות בזהירות".

מרשות המסים נמסר בתגובה: "לאור השינויים הגלובליים שהתרחשו בשנים האחרונות, הנהלת הרשות ראתה לנכון לבחון את מדיניות וחקיקת המיסוי הבינלאומי מתוך מטרה להתאים את החוק לעידן הנוכחי וחשוב מכל - ליצור ודאות. לצורך כך הקימה הרשות ועדה שתבחן את הנושא. מאחר שהוועדה טרם גיבשה והגישה המלצותיה, הדיון בנושאים הנדונים הוא מוקדם ועקר".