בוריס ג'ונסון ותרזה מי. יש חיים אחרי הברקזיט / צילום: רויטרס, עיבוד תמונה: טלי בוגדנובסקי
אין עוררין על כך שהברקזיט הביא עמו קוקטייל מזוקק של אי ודאויות: כלכלית, פיננסית ופוליטית. סיכונים גיאו-פוליטיים הם דרך סלולה לעלייה במפלס התנודתיות, ותנודתיות בתורה היא "סדין אדום" עבור רוב המשקיעים, בעיקר אלו שרואים לטווח הארוך. מאז משאל העם בבריטניה ב-2016, הקטינו המשקיעים הגלובליים את חשיפתם לשוק הבריטי בכ-14 מיליארד ליש"ט ורובם נמצאים היום במשקל "חסר" באפיק המניות. בשלוש וחצי שנים של ציפיות, תהפוכות ומפחי נפש, חרב היציאה הבלתי מסודרת - מה שמכונה "ברקזיט קשה" - עמדה לנגד עיניהם של משקי הבית והעסקים ובשל כך הסנטימנט הכללי נע בין שלילי, לשלילי מאוד. לא בכדי, מרבית התחזיות התמקדו בצד הסיכונים ומעט מאוד ראו בגירושין מהאיחוד האירופי פתח להזדמנויות.
חודש נובמבר הביא עמו ניצני אופטימיות זהירה. באירופה רוצים להאמין כי סיכויי הפרישה ללא הסכם פחתו משמעותית. בריטניה בדרך לבחירות חדשות ועם קצת (או הרבה) מזל מאזן הכוחות בפרלמנט ישתנה לטובת השמרנים ומשם כבר יש סיכוי שההסכם המיוחל יאושר אחר כבוד בפרלמנט. ראש הממשלה, בוריס ג'ונסון, שעמל על העסקה מול האיחוד, סבור ובטוח כי השיג למדינתו את ההסכם "הטוב ביותר שניתן היה לקבל". מפנה חיובי בזירה הפוליטית נתן במה לקולות "שוריים" בשווקים, אם כי הם עדיין מעטים מידי וחלשים מידי.
המחנה האופטימי מתחיל להביט קצת מעבר לאופק של הסכם הברקזיט, יהיה מועדו אשר יהיה, והזרקור עובר לאיטו מעיסוק ב"קורבנות" הברקזיט ל"מרוויחים" ממנו. ברור לכול כי יישום התוכנית לא יהיה מיידי וניתן לסמוך על המעורבים בעסקה כי מהמורות שונות ומשונות עוד יצוצו בהמשך הדרך. עם זאת, השווקים, כידוע, מונעים מציפיות ולכן חשוב להיערך בהתאם גם לתרחיש של שינוי אפשרי לטובה.
כלכלני המכון ללימודים פיסקאליים (IFS) מסדרים את המציאות לארבעה תרחישים אפשריים: "המשך האי ודאות", "ברקזיט רך (הסכם)", "ברקזיט קשה" ו"ללא ברקזיט כלל". הנתונים מראים, כי ברקזיט "מסודר" (עם הסכם) יטיב במיוחד עם ההשקעה הגולמית, "עקב אכילס" של הכלכלה הבריטית היום. גם בבנק המרכזי של אנגליה דואגים להדגיש כי הקיפאון בהשקעות הוא זה שמונע מהכלכלה למצות את פוטנציאל הצמיחה שלה והוא זה שלוחץ את המחירים כלפי מעלה. ענף הרכב, לדוגמה, הקטין את ההשקעות ב-70% במחצית הראשונה של השנה.
מקומי או בינלאומי, גדול או קטן
שוק המניות של בריטניה הפך במרוצת הזמן למד דופק פיננסי של הזירה הפוליטית, כאשר הביצועים היחסיים של מדד פוטסי 100 מול מדד פוטסי 250 משקפים נאמנה את הלך הרוח במעון ראש הממשלה בדאונינג סטריט.
סאגת הברקזיט אימנה את המשקיעים לחלק את שוק המניות של בריטניה לשתי קבוצות עיקריות: "המקומיים" ו"היצואנים", תוך נטייה קלה לדיכוטומיה פשטנית. כמחצית מההכנסות של פוטסי 250 מגיעות מהשוק המקומי, לעומת 26% בלבד בפוטסי 100.
מאז 2016, בשווקים ראו את היחלשות הליש"ט כגורם מסייע לרווחיות היצואנים ולא ממש נרתעו מכך, על אף החששות ממכסים שעלולים לבוא מהאיחוד האירופי. מנגד, תעשיות מקומיות, כגון בנקים, נדל"ן, מזון, טקסטיל וטלקום נתפסו כרגישות יותר לעננת הברקזיט - בין אם מדובר בירידה בהשקעות, חולשת הצרכנים או בחששות להאצה באינפלציה.
חתך נוסף לפיו נקבעה "היררכיית הרגישות לברקזיט" הוא גודל החברה. שלל סקרים ועבודות מחקר אקדמיות הראו כי חברות בגודל בינוני וקטן (המהוות יותר מ-95% אחוזים מהכלכלה הבריטית) נפגעו באופן קשה יותר מהאי ודאות ועלולות לסבול יותר מהגדולות מהשלכות הברקזיט. פרופ' רוס בראון מאוניברסיטת סנט אנדרוז הסקוטית ניתח כ-10,000 חברות קטנות-בינוניות ומחקרו העלה כי החשש סביב השלכות הברקזיט פגע בהשקעות בהון, בגישה למקורות המימון, בפיתוח המוצרים החדשים ובתוכניות ההתרחבות של העסקים במדגם. גם מחקרים של איגוד העסקים הקטנים בבריטניה (FSB) הצביעו על קשיי ההסתגלות הרבים שצפויים לעסקים הקטנים בתרחיש של "ברקזיט קשה", זאת בשל דלות המשאבים העומדים לרשותם לעומת העסקים הגדולים.
לפי סקר החברות הקטנות והבינוניות שערכה דן אנד ברדסטריט, לברקזיט הייתה השפעה מהותית על פעילותן. כמחצית מהחברות בגודל בינוני נערכות לפגיעה במכירות וכשליש אף שוקלות להעתיק את הפעילות למקום אחר, זאת כדי לשפר את מצבן העסקי.
שילוב של שני הפרמטרים האלו, פיזור גיאוגרפי וגודל החברה, הכתיבו את תהליך קבלת ההחלטות של המשקיעים בשוק המניות. הם נקטו באסטרטגיה הבאה: בעתות של פסימיות לגבי ההסכם, נרשמה העדפה ברורה של פוטסי 100, מדד המניות הגדולות הנותן ייצוג רב יחסית לחברות בינלאומיות. ניצני אופטימיות, מנגד, הובילו אותם לחיקו של פוטסי 250, מדד של 250 חברות בגודל בינוני, שחלק מהותי מהמכירות שלהן מגיע מהכלכלה המקומית.
הסוכריות הפיסקאליות שבדרך
הבחירות הקרובות עשויות להיגמר בהרחבה פיסקאלית רבתי - הכלכלנים צופים שההוצאה הממשלתית תעלה לרמות שלא נראו מאז שנות ה-60. השמרנים מבטיחים לנצל את הריביות הנמוכות לצורכי "המהפכה בתשתיות" להגדרתם. הליברלים מבקשים להגדיל את ההשקעה הציבורית ב-100 מיליארד ליש"ט והלייבור מתכננים ללוות 250 מיליארד ליש"ט ל-10 השנים הקרובות במטרה להשקיע בתחבורה, באנרגיה ובחינוך. בעוד שמהלכים כאלו אינם נטולי מחיר כלכלי - הם עלולים להוביל לעליית תשואות האג"ח וגידול בנטל החוב - מבחינת השוק המקומי, יש כאן הבטחה לזריקת עידוד ממשלתית שצפויה להטיב עם ענפים מקומיים.
לא מעט דברים יכולים להשתבש בחמשת השבועות לפני הבחירות או בחודשים לאחר מכן, אך נראה כי המשקיעים מודעים לכך ומחירי המניות מגלמים את רוב הסיכונים הפוליטיים. השאלה היא היכן טמונות ההזדמנויות, וקרנות פרייבט אקוויטי היו בין הראשונים שהריחו את הפוטנציאל. המשקיעים פוזלים לענפי הפארמה, הסייבר, התעופה, המדיה והמזון - מאז אמצע יולי לא עובר שבוע בלי הצעת רכש ממשקיע זר. החברות צפויות לשלם למחזיקי המניות בשנה הבאה תשואת דיבידנד של 5%, שיא של 20 השנים האחרונות (לפי נותני חברת FactSet) ואולי חלק מהמשקיעים יראה בכך פיצוי הולם על הסיכון. בין אם תהליך הברקזיט קרוב לסיומו או שצפויה לנו עוד דרך הפכפכה, כדאי לשים את שוק המניות הבריטי תחת מעקב צמוד.
הכותבת היא מנהלת מחלקת מחקר מדדים בקסם מדדים, מקבוצת אקסלנס. לחברות מקבוצת אקסלנס ולמחזיקיהן יש עניין אישי בנושאים המוצגים לעיל. המידע האמור הוא למטרות מידע בלבד ואין לראות בו הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה של ניירות ערך. אין לראות באמור ייעוץ או שיווק השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם. מדדי FTSE הם קניינו הרוחני של FTSE Russell, לרבות סימני המסחר הרשומים