דוכני מזון בשוק בשכם / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
לאחרונה הודיעה הממשלה הפלסטינית על הפסקת יבוא העגלים מישראל, כצעד לעידוד עצמאות כלכלית פלסטינית והפסקת התלות בישראל. במאמר ביקורת עמד ראש "המועצה להגנת הצרכן" ברשות הפלסטינית על הסיבות שגרמו לכישלון הצעד הזה ואחרים.
לאורך השנים נאבקו מגדלי העדרים הפלסטינים זה בזה, כאשר הוכרז על "מכסה ליבוא כבשים". מי שאינו יבואן הפך ליבואן, וכמה הפכו לשותפים־סמויים של יבואן כלשהו. כל אחד דרש לקבל את חלקו, גם זניח. אמצעי התקשורת הפלסטיניים עסקו בכך, לרבות בסוגיות של שקיפות והגינות ואופן חלוקת המכסות, ולכל אחד הייתה דעה שיש להביאה בחשבון. כך התנהל הדיון, כאילו לא מדובר ביבוא ישראלי שבא על-חשבון התוצרת הפלסטינית.
יום אחד התהפכה הסצנה. משרד החקלאות הפלסטיני הכריז על החלטת הממשלה - לאסור על קניית עגלים מהשוק הישראלי. לפתע החלו השותפים, שדיברו תמיד בציבור על שקיפות והגינות - לדבר על השפעת הפסקתו של היבוא על הכלכלה הפלסטינית, ועל עליית המחירים בשוק. אמרו דברים, אף שהיו מודעים לכך שאין עליית מחירים אמיתית, אלא שזו מניפולציה של הסוחרים כדי לעורר בדעת הקהל, בלי הצדקה, זעם על הפסקת היבוא.
מקרה הבוחן הזה הוא שיעור חשוב המלמד שקיימת עמדה כלכלית־חברתית פלסטינית, שלפיה יש לקדם התנתקות מהכלכלה הישראלית, ולתמוך במוצרים הפלסטיניים. המוסדות והאנשים המצדדים בגישה זו אינם מאמינים ביבוא מישראל, ולא יחפשו מכסות יבוא בתקווה שמשרד החקלאות יאשר להם להכניס 30 עגלים מישראל. הם לא חושבים שהדרך לקדם כלכלה עצמאית היא ייקור בשר העגל לצרכן, כאמצעי לחץ נגד החלטת הממשלה והחזרת היבוא.
גם לסוחרים יש אחריות
המקרה של הפסקת יבוא העגלים מישראל מעלה סוגיה חשובה, שבמרכזה עומדים הסוחרים עצמם, שלהם יש אחריות. כל עוד לא יהיה תיעוד להסכמים ביניהם, והם יעסקו רק ברדיפה אחרי מבריחים, במקום להשקיע מאמץ ביבוא עגלים ממקורות אחרים, ויתמכו בהחלטה להפסיק לייבא מישראל - לא יתחולל שום שינוי אמיתי.
במקום זאת, אנו עדים להתנהלות תמוהה באגפי המסחר הפלסטיניים. לדוגמה, אני תוהה מדוע בלשכות המסחר הפלסטיניות לא הסיקו מסקנות מהניסיון של כמה סוחרים לקבוע את מחירי בשר הבקר והכבש, כנמוכים מאלה של ערב האיסור על יבוא מישראל. בלשכות המסחר החליטו להפנות גב לעיסוק בנושא החשוב, לא להתמקד ולהכריע בו, ובזמן שהזירה סערה בשל החלטת הממשלה, עסקו בלשכות המסחר בעניין שולי של ארבעה סוחרים מהגדה המערבית בעלי כמה עגלים שנתקעו בשוק הישראלי.
הממשלה חייבת להיות מתואמת עם הסוחרים
ניתוח כלכלי של המצב לאור מקרה הבוחן של יבוא העגלים, מלמד שכדי לגבש החלטת ממשלה, שגם מחזיקה מים וגם מעודדת ניתוק מהיבוא הישראלי, נדרשים איגודים שיתופיים גדולים שיהיו מתואמים, מאוחדים ומסונכרנים, שייבאו וימכרו מוצרים במחירים סבירים בשוק. לצד אלה, יפעלו מוסדות קהילתיים יעילים שמאמינים בחזון ההתנתקות הכלכלית, ויעשו את הדרוש ללא תעמולה ותקשורת. רק אז תוכל להתקבל ההחלטה הסופית אם לייבא מישראל או לא, ומובן שהתשובה תהיה - לא.
במקום זאת, אנו עדים למדיניות שאינה מתואמת, שיישומה בשטח אורך זמן רב, ושרק מעודדת קונפליקטים בין הגורמים השונים במשק הפלסטיני. אילו הייתה הממשלה מכריזה על הפסקת היבוא ובה-בעת עומדת בקשר עם הסוחרים ומחליטה איתם על דרכי התמודדות עם הפסקת היבוא, היה בהחלטה גרעין של היגיון, ולא יצירה של מתח שרק גרם לכמה מהסוחרים לאיים בסנקציות, להעלות מחירים או לשדר בלבול.
היבוא מישראל הוא סוגיה קשה ומורכבת. עלינו לומר את האמת, חלק ניכר מהסוחרים הפלסטינים מתנגדים להתנתקות כלכלית מישראל בתנאים הנוכחיים. לעמדה זו יש קורבנות: הייצור הפלסטיני נפגע; היבואן הפלסטיני תלוי כולו במדינת המקור; והקשרים הכלכליים שלנו מנוונים בשל הסתמכות על ישראל ובשל היעדר שליטה בנמלים ובגבולות עצמאיים. אלה הן שאלות הרות גורל המוצבות לפתחנו ומחייבות עמדה מאוחדת ומתואמת.
הכותב הוא הוא ראש המועצה להגנת הצרכן הפלסטינית. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-איאם" הרואה אור ברמאללה. בגרסה מקוצרת זו הוא רואה אור בחסות "אופק לתקשורת הערבית", מיזם משותף למכון ון ליר ולמרכז אעלאם. מערבית: צאלח עלי סואעד