לוטננט קולונל אלכסנדר וידמן / צילום: Jack Gruber - USA TODAY, רויטרס
בשימוע האימפיצ'מנט השלישי, אתמול (ג'), בוועדת המודיעין של בית הנבחרים, למדנו דברים רבים: איך עובדת הביורוקרטיה בבית הלבן, כמה עבודה מושקעת בהכנת חומר רקע לנשיא לפני שיחתו עם מנהיג מדינה זרה, מה המדיניות הרשמית של ארה"ב כלפי אוקראינה ואיך נשיא ארה"ב ניסה להכשיל את יישום המדיניות הזו. ראינו כיצד ראש עיר לשעבר ופרקליטו האישי של דונלד טראמפ בהווה יכול להכניס מדינה במזרח-אירופה לסחרור אימתני - ואת וושינגטון לסחרור אימתני עוד יותר.
ולמדנו גם איך לרצוח אופי של מי שאין חפצים ביקרו. באדיבות מחוקקים רפובליקנים מסוימים, הנה התורה כולה על רגל אחת, כפי שלמדנו בשימוע: אל תשתמשו בנבוט של קללות, חלילה; לימדו איך להזליף טפטופי ארס במינונים זעירים, עם הבעה כאובה על הפנים, שאמורה להביע שאיפה עזה לחקר אמת נצחית. נסו - בעדינות, בעדינות - להציג את מושא מאמציכם כ"אחר", כ"זר", כ"לא שייך". ("אתה וחברך האוקראיני דיברתם אנגלית"?). אם תצליחו לטמון כמה זרעי ספקות בפטריוטיות של המטרה - מה טוב. אם, במקרה, הקרבן המיועד הוא אויב העם, כלומר אחד שאינו סוגד לטראמפ, אלוהי האוונגליסטים ירעיף עליכם ברכות.
העד הכוכב במחצית הראשונה של השימוע אתמול - ומטרת הזלפות הרעל של צירים רפובליקנים - היה לוטננט קולונל (סא"ל) אלכסנדר וידמן, קצין בצבא היבשה ומומחה לענייני אוקראינה, שהושאל למועצה לביטחון לאומי ומכהן בה כמתאם מדיניות אוקראינה בבית הלבן. וידמן, בן 44, גבר עב בשר וקר מזג, בעל עיטור לב הארגמן (Purple Heart, עיטור נשיאותי שמוענק לאנשי צבא שנהרגו או נפצעו בקרב), שירת בעיראק (שם נפצע ממטען צד), ברוסיה ובאוקראינה. הוא נולד בקייב, אוקראינה, להורים יהודיים ובהיותו בן שלוש היגרה משפחתו לארה"ב, כתם שכנראה נצרב עמוק בתודעת חלק מהרפובליקנים בשימוע. הוא שולט באנגלית, רוסית ואוקראינית, והשליטה הזו סייעה ללא ספק לקידומו בבית הלבן. גם אחיו התאום ואחיו הבכור משרתים בצבא ארה"ב. הנה לפנינו , אפוא, מהגר שהגשים את החלום האמריקאי, ששפך דם למען מולדתו המאומצת, מישהו שהאמריקאים צריכים לשאת על כפיים. אבל לא, כפי שיתברר בהמשך.
החטא הגדול של וינדמן הוא אמונתו שנשיא ארה"ב אינו יכול לבקש ממדינה זרה לחקור את יריבו הפוליטי, במקרה הזה ג'ו ביידן ובנו האנטר, כפי שעשה טראמפ בשיחתו הטלפונית עם נשיא אוקראינה, וולידמיר זלנסקי, ב-25 ביולי, השיחה שנמצאת בליבת העילה לתהליך האימפיצ'מנט (זוכרים את משפט המפתח של טראמפ: "ועם זאת, הייתי מבקש ממך שתעשה לנו טובה"?). ואולי חטא גדול יותר של וידמן הוא שהקצין לא שמר את חששותיו בלבו.
וינדמן, שהאזין לשיחה מתוקף תפקידו, יחד עם מקצוענים אחרים במועצה לביטחון לאומי, אמר אתמול בשימוע: "השיחה הזו הדאיגה אותי. מה ששמעתי לא היה תקין ודיווחתי על החששות שלי לג'ון אייזנברג, היועץ המשפטי הבכיר במועצה לביטחון לאומי. אין זה הולם שנשיא ארה"ב ידרוש ממדינה זרה לנהל חקירה נגד אזרח אמריקאי שהוא גם יריב פוליטי, במיוחד כאשר קיים ספק ספק גדול, במקרה הטוב, שהמדינה הזו בכלל מסוגלת לנהל חקירה הוגנת".
"לו אוקראינה הייתה מחליטה לערוך חקירה נגד הביידנים, נגד בוריסמה (חברת גז אוקראינית שבה האנטר ביידן היה דירקטור) וכן בשאלה האם הייתה זו אוקראינה שהתערבה בבחירות לנשיאות ארה"ב (כפי שטוען טראמפ) ולא רוסיה - ברור שחקירה כזו הייתה נתפסת כמיזם שנועד לשרת מפלגה אחת (הרפובליקנית)", אמר וינדמן. "זה היה גורם לכך שאוקראינה שוב לא הייתה נהנית מתמיכה דו-מפלגתית בארה"ב. מצב כזה היה פוגע בביטחן הלאומי של ארה"ב ומקדם את המטרות האסטרטגיות של רוסיה באזור".
וידמן, שהיה לבוש במדי ייצוג, עם כל העיטורים שקיבל, העיד כי את ה"בקשה" של טראמפ מזלסנקי הוא ראה כ"דרישה" בגלל "הפער ביחסי הכוחות" בין אוקראינה לארה"ב. "כאשר בכיר (בצבא) דורש ממך לעשות משהו, גם כאשר מדובר בפניה נעימה ומנומסת, אינך יכול לפרש אותה כבקשה אלא כפקודה", הוא אמר. לאחר הכל, אוקראינה ראתה בסיוע הצבאי האמריקאי, חבילה בגודל 400 מיליון דולר, שהקציב הקונגרס אך שעוכבה על-ידי טראמפ כאמצעי לחץ על זלנסקי, כאמצעי חיוני להדוף רוסיה (שכבר חמסה ממנה את חצי האי קרים). ביחסים הבלתי שיוויונים האלה, ה"בקשה" של טראמפ הייתה בעצם סחיטה, לפחות לפי הפרשנות של צמרת המפלגה הדמוקרטית, שנשענת על עדות וידמן (ואחרים).
למעשה, חששותיו של וידמן התעוררו עוד לפני שהאזין לשיחת טראמפ-זלנסקי ב-25 ביולי. כמה ימים קודם לכן הוא נכח בפגישה בין נציגים מאוקראינה לבין בכירים בממשל, ובהם גורדון סונדלנד, שגריר ארה"ב לאיחוד האירופי, שמונה לתפקיד לאחר שתרם מיליון דולר לקמפיין הבחירות של טראמפ, רודי ג'וליאני, פרקליטו של טראמפ והבוחש העיקרי בקלחת האוקראינית, וג'ון בולטון, היועץ לביטחון לאומי דאז. באותה פגישה אמר סונדלנד לנציגים האוקראינים, ובהם אולכסנדר דניליוק, לשעבר היועץ לביטחון לאומי של זלנסקי, כי פגישה נחשקת בין טראמפ לזלסנקי, וכן העברתה של חבילת הסיוע לידי קייב לא יתאפשרו בלי החקירות שטראמפ מבקש להשיק נגד הביידנים.
לשמע ההתניה, פיזר בולטון את הישיבה, ויעץ לכפופים לו לדווח עליה מיד ליועץ המשפטי של המועצה לביטחון לאומי. את ג'וליאני הוא כינה אז "רימון יד ללא נצרה". וידמן העיד כי אמר לסונדלנד שהתניה כזו אינה יאה. סונדלנד מתוכנן להעיד היום (ד') ועדותו מעוררת עניין עצום.
"חשוב לציין כי לארה"ב מדיניות שתומכת בשלמות הטריטוריאלית ובריבונות של אוקראינה ושרואה במדינה זו חומת מגן מפני התוקפנות הרוסית", אמר וידמן. "זו מדיניות עקבית שזכתה בתמיכה דו-מפלגתית במהלך ממשלים שונים, דמוקרטים ורפובליקנים. בחירתו של זלנסקי, באפריל 2019, יצרה הזדמנות חסרת תקדים לממש את המטרות האסטרטגיות שלנו".
אבל, לדבריו, שני גורמי שיבוש שמו מקלות ביישום המטרות האסטרטגיות של ארה"ב באוקראינה: התובע הכללי לשעבר של אוקראינה, יורי לוסטנקו, ופרקליטו של טראמפ, רודי ג'וליאני.
בעוד שבעבר טענו הרפובליקנים שכל מיזם האימפיצ'מנט נשען על עדויות שמיעה מיד שנייה, שלישית ורביעית מפי מדליף אלמוני שמסרב לחשוף עצמו, וינדמן שלל מהם את הטיעון הזה. הוא שמע במו-אוזניו את השיחה של טראמפ עם זלנסקי. הוא נתן עדות מיד ראשונה על ההתניה בין החקירות של הביידנים ושל ה"מעורבות" האוקראינית בבחירות בארה"ב ב-2016, לבין מתן סיוע לאוקראינה.
העדים הנוספים שהעידו אתמול - ג'ניפר וויליאמס, היועצת לביטחון לאומי לסגן הנשיא פנס; קרט וולקר, שגריר ארה"ב לשעבר באוקראינה; ותימוטי מוריסון, בכיר לשעבר במועצה לביטחון לאומי ותומך של טראמפ - האזינו אף הם לשיחה בין טראמפ לזלנסקי וכל אחד מהם מצא בה פסול, אם כי מסיבות שונות. מוריסון אומר שלא מצא פגם בשיחה עצמה אך חשש מהפיצוץ שהיא עלולה לגרום בוושינגטון - וכך בדיוק קרה. וולקר הצהיר, שחקירה אוקראינית נגד הביידנים "אינה קבילה" ולא תשרת את האינטרס הלאומי של ארה"ב.
אך היה זה וידמן שפרם את את תפרי השיחה בין טראמפ לזלנסקי, שיחה שטראמפ נוהג לתאר אותה כ"מושלמת" - ועל כן החליטו המחוקקים הרפובליקים להענישו ולקעקע עד כמה שאפשר את אמינותו. ולאחר הכל, הוא העד היחיד שנולד מחוץ לארה"ב.
את ההתקפה הוביל עורך הדין של הרפובליקנים, סטיב קאסטור, שניסה לסחוט עד כמה שאפשר את הגילוי , שאולכסנדר דניליוק (כאמור, היועץ לשעבר לביטחון לאומי של זלנסקי) הציע לווידמן את כהונת שר-ההגנה של אוקראינה. - ולא פעם אחת אלא שלוש פעמים.
קאסטור: "זה היה כבוד גדול, נכון"?
וידמן: "זה היה יכול להיות כבוד גדול... אבל אני אמריקאי. באתי לכאן כאשר הייתי פעוט. ומיד דחיתי את ההצעות האלה. אפילו לא חשבתי עליהן".
קאסטור לא מרפה: "כאשר (דניליוק) הציע לך זאת בהתחלה, האם השארת את הדלת פתוחה? הם יש סיבה לכך שהוא חזר אליך בפעם השנייה ובפעם השלישית"?
וידמן: "אתה יודע, מה - כל הרעיון הזה שהתבקשתי לכהן כשר ההגנה היה מגוחך. לא השארתי שום דלת פתוחה... ודיווחתי כל פעם לממונים עלי על ההצעה".
קאסטור: "כאשר דניליוק העלה לפניך את ההצעה, האם הוא דיבר אנגלית"?
וידמן: "הוא דובר אנגלית רהוטה".
קאסטור: "האם חשבת על אפשרות שאם המידע הזה ידלוף עלול להיווצר רושם שיש לך ניגוד אינטרסים? האוקראינים מעריכים אותך ומציעים לך לכהן כשר הגנה, בעוד שאתה אחראי על מדיניות אוקראינה במועצה לביטחון לאומי".
וידמן דחה את הרמזים האלה על הסף.
מה שקאסטור ניסה לעשות ברור למדי: הוא הדגיש שווידמן נולד מחוץ לארה"ב, שהוא מסוגל לדבר אוקראינית עם עמיתו הזר, ובמילים אחרות, לזרוע ספק בנאמנותו ובאמינותו, להציגו כבעל נאמנות כפולה, לפחות פוטנציאלית.
בתחילת השימוע, ניסה דווין ניונז, הרפובליקני הבכיר בוועדה, להתעלם ממדיו של וידמן ופנה אליו כ"מר וידמן". "אני מעדיף שתפנה אלי כסגן אלוף וידמן", השיב לו הקצין.
וכמה פעמים ניסו צירים רפובליקנים לרמוז שייתכן כי וידמן מדליף לאמצעי התקשורת בשאלות חוזרות ונשנות: האם אתה בטוח שלא דיברת עם עיתונאים? וידמן הכחיש זאת פעם אחר פעם, אך ייתכן כי זרעי הספקות נטמנו.
השאלות בשימוע הפומבי היו המשך ישיר של מסע השמצות נגד וידמן במדיה של הימין. הנה, למשל, התבטאות של לורה אינגרהאם בפוקס ניוז: "לפנינו עובד מדינה במועצה לביטחון לאומי שמייעץ לאוקראינים בעודו מוסיף לעבוד בבית הלבן, כנראה בניגוד לאינטרסים של הנשיא".
העיתונאית היהודיה ג'וליה יופה הגיבה בציוץ הבא: "לורה אינגרהאם מאשימה את אלכסנד וינדמן, פליט יהודי מברית-המועצות, שנעשה חייל אמריקאי בעל עיטורי גבורה, שיש לו נאמנות כפולה. זו אנטישמיות".
ושוב, בפוקס ניוז, בסוף אוקטובר, רמז ג'ון יו, יועץ משפטי בממשל בוש הבן, כי ייתכן שווידמן הוא "מרגל".
"נגד וידמן מתנהל מסע השמצות" אמר אמש ניקול וואלאס, לשעבר בכירה בבית הלבן בממשל בוש ועתה מגישה ב-MSNBC. "זה מסע הכפשות פעיל, ועתה הוא גלש לשימוע פומבי בקונגרס".
וציר בית הנבחרים הדמוקרטי ג'ים היים אמר כי השאלות של קאסטור "נוסחו בעגה פרלמנטרית, אבל מטרתן היחידה הייתה לספק למדיה של הימין הזדמנות להטיל ספק בנאמנויות שלך". כדבריו: "דברים כאלה נאמרים כאשר מנסים להגן על מה שאי אפשר להגן עליו".
אבל המילה האחרונה נאמרה על-ידי וידמן עצמו, שהקריא פנייה לאביו מהצהרת הפתיחה שלו: "אבא, העובדה שאני יושב כאן היום על גבעת הקפיטול ומדבר עם נבחרי העם היא הוכחה שקיבלת את ההחלטה הנכונה לפני 40 שנה לעזוב את ברית-המועצות ולבוא לכאן, לאמריקה, בחיפוש אחר עתיד טוב יותר למשפחתנו. אל תדאג, אבא, אני אהיה בסדר דווקא בגלל אמירת האמת".