גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בני גנץ ובנימין נתניהו בפגישה עם הנשיא ראובן ריבלין / צילום: חיים צח, לע"מ

21 הימים הקרובים, החל מחצות הלילה (ד'), יהיו פרק פוליטי-היסטורי חדש בתולדות מדינת ישראל. מעולם, בכל 71 שנות קיומה, לא התדרדרה הזירה הפוליטית הישראלית למצב הסבוך, שבו כל המועמדים לראשות ממשלה, כושלים בהקמתה. הסיטואציה הבלתי מוכרת לשחקנים הפוליטים, מטיחה זה בזה את הצדדים כולם - מפלגות, חברי כנסת, שרים, כאשר גם נשיא המדינה ראובן ריבלין, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והיועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון, נמצאים בתוך הקלחת.

אף אחד לא הצליח לפתור את הסבך הפוליטי, העדר תמיכה מינימלית של 61 ח"כים לכל אחד מן הצדדים, וכך במקום הקמת ממשלה באמצעות רוב רגיל בכנסת, החל ממחר יצטרכו 61 ח"כים לחתום אישית למועמד כלשהו שהם מבקשים ממנו להקים ממשלה.

היום בלילה, עם פקיעת המנדט להרכבת הממשלה על ידי ח"כ בני גנץ, יפרסם עו"ד ינון מסמך הנחיות להתנהלות הכנסת ב-21 הימים הבאים. ינון פועל כאן בפרשנותו לחוק יסוד הממשלה, מבלי שיש ניסיון היסטורי למצב שכזה, ואף ללא כל תקדימים מנחים בפסיקת בתי המשפט. "גלובס" מנתח את המשמעויות וההביטים השונים של המצב.

מה השלב הבא?

סעיף 10 לחוק יסוד הממשלה מוציא את סמכות הטלת הרכבת הממשלה מידי נשיא המדינה ומעביר אותה ליו"ר הכנסת. לשם כך על הנשיא ריבלין להודיע ליו"ר הכנסת אדלשטיין שהוא אינו רואה אפשרות להגיע להרכבת ממשלה כיוון שאף אחד מן המועמדים לא הצליח לבצע זאת תוך 28 ימים.

בסעיף מצוין שרוב חברי הכנסת, כלומר 61, רשאים לבקש - בכתב - להטיל את התפקיד על ח"כ פלוני אשר הסכים לכך בכתב וזאת תוך 21 ימים.

כלומר, החל מן ה-21 בנובמבר ועד ה-12 בדצמבר, יכולים 61 חברי כנסת לאסוף חתימות ולהציע שם של מועמד חדש. המועמד יכול להיות בנימין נתניהו, או בני גנץ, או כל אחד מבין שאר 118 חברי הכנסת.

נתניהו וידא בחודשים האחרונים שכל חברי בלוק 55, ובעיקר מן המפלגה שלו, הליכוד - ימליצו אך ורק עליו. הוא הביע את חששו מספר פעמים בעבר, שחברי מפלגתו יעלו על דעתם לקדם את ח"כ גדעון סער או את אדלשטיין למעמד של זה שיקבל את מלאכת הרכבת הממשלה בשלב ג', אולם אופציות אלה לא נמצאות על הפרק, ככל שידוע כעת.

מה משמעות המילה "רשאים"?

יש להניח שחברי הכנסת אינם חייבים לבצע מטלה זו אם כי יתכן וע"ד ינון יתייחס למונח "רשאים" כהוראה בחוק המטילה חובה ציבורית על חברי הכנסת, כמעין סעיף המתמרץ אותם לפעול כדי למנוע פיזור הכנסת ה-21.

במצב הפוליטי אליו הגענו, אין לנתניהו ולגנץ 61 חותמים, ולכן נדמה שבמהלך 21 הימים הבאים תתקשה הכנסת לפתור את המצב.

האם 61 החותמים למועמד חייבים להיכנס לתוך הממשלה?

התשובה לכך היא חד משמעית לא. אותם 61 חברי הכנסת אשר חותמים בח"כ פלוני לא חייבים לשבת איתו בממשלה. ההחלטה להצטרף לקואליציה היא פרי משא-ומתן פוליטי, והחוק מקנה למועמד הבא, 14 יום בלבד להקים ממשלה.

לפיכך, אנחנו עשויים להיות עדים לסיטואציה פוליטית מוזרה, שבה למשל, ח"כ אביגדור ליברמן מודיע שיחתום לנתניהו על האפשרות להקים ממשלה, אולם יודיע שאינו נכנס לממשלה אם נתניהו לא יקבל את דרישותיו בהיבטי דת ומדינה, חוק גיוס, גיור וחוקי השבת.

תזכורת: במרץ 2015 המליץ ליברמן על נתניהו להרכבת הממשלה, אך לא נכנס לקואליציה בשנתה הראשונה וכך נתניהו נאלץ להקים ממשלה של 61 ח"כים. באפריל 2019 חזר ליברמן על אותה הפעולה. הוא המליץ על נתניהו להרכבת הממשלה, אך סירב להצטרף כיוון שהמשא-ומתן הקואליציוני לא התקדם לשביעות רצונו וכך נתניהו נשאר עם תמיכה של 60 ח"כים בלבד וללא ממשלה. בספטמבר 2019, החליט ליברמן שלא להמליץ על נתניהו כלל, וגוש ה-55 לא התקדם כלל לעבר הקמת ממשלה.

מה קורה אם אין מועמד עם 61 חתימות או עם המועמד הפלוני לא מצליח להרכיב ממשלה?

ב-12 בדצמבר יודיעו על בחירות שיערכו תוך 90. במקרה זה, שאלת התאריך מעלה תהיות שכן יום ג', ה-10 במרץ, נופל בדיוק על חג פורים וזהו תאריך בעייתי לקיום מערכת בחירות. חוק יסוד הממשלה ניתן לשינוי ברוב של 61 ח"כים ויתכן שלא יהיה מוצא אלא לשנות את החוק, כך שתאריך הבחירות המיוחדות השלישיות תוך שנה אחת, ישונו בהסכמת חברי הכנסת. 

במערכת הפוליטית כבר רגילים להפתעות

הפלת ממשלה באי אמון: הפעם הראשונה שבה נפלה ממשלה בהצבעת אי אמון התרחשה ב-1990, בתקופת ממשלה האחדות. מפלגת העבודה בהובלת שמעון פרס שהייתה חברה בקואליציה הצביעה יחד עם ש"ס להפלת ממשלת שמיר. ההצעה התקבלה ברוב של 60 ח"כ מול 55. 

שינוי שיטת הבחירה: שיטת ההצבעה שאנחנו מכירים היום, בפתק אחד בלבד, היא שיטת הבחירות שהונהגה כמעט בכל מערכות הבחירות שנערכו בישראל מאז הקמתה. ב-1992 קיבלה הכנסת את חוק הבחירה הישרה, שקובע שההצבעה תיערך בשני פתקים נפרדים: אחד למפלגה והשני למועמד לראשות הממשלה. שיטה זו יושמה לראשונה בבחירות 96 ובוטלה ב-2003.

חוק ההסדרים: ממשלת האחדות של שמעון פרס ויצחק שמיר נאלצה להתמודד עם משבר כלכלי קשה. כדי להתמודד איתו חוקק "חוק ההסדרים", שכורך יחד מספר גדול של צעדים שמצביעים עליהם כמקשה אחת. החוק שנולד כמענה למצב החירום של שנות ה-80 נשאר עד היום, והביקורת עליו היא בכך שהוא לא מאפשר דיון מהותי ולא מאפשר לכנסת לפקח כראוי על עבודת הממשלה.

ממשלת האחדות הראשונה: ממשלת אחדות היא כזו שמתבססת על קואליציה​ רחבה מאוד, שחברים בה גם נציגי סיעות יריבות. הממשלה ה-13 בראשות לוי אשכול ממפלגת העבודה הייתה ממשלת האחדות הראשונה, כשאשכול צירף לקואליציה שלו את הסיעות רפ"י וגח"ל. ממשלת האחדות המפורסמת ביותר היא זו של פרס ושמיר בשנות ה-80, אך היו עוד מספר מקרים שבהם קמו ממשלות שעונות על ההגדרה של ממשלת אחדות.