תאונת קורקינט / צילום: איחוד הצלה
ערב שבת בתל-אביב. רועי אברהם, צעיר בן 25 מרמת-גן, מסיים בילוי עם חבר. השעה מאוחרת, הכבישים ריקים, האווירה קסומה. "אחרי רחוב או שניים פגע בו רכב", סיפרה אמו של רועי, דורית. "קיבלתי טלפון שהקפיא לי את הדם. התפללתי כל הדרך שזו תהיה פגיעת גפיים או שבר בצלעות. ואז כשהגענו קיבלנו בשורה שהוא קיבל פגיעה קשה בראש". אחרי חמישה ימי אשפוז במצב קשה ב'איכילוב' חשך עליה עולמה. רועי, בנה בכורה, זכרו לברכה.
רועי ז"ל הוא ההרוג ה-14 בתאונות שעירבו אופניים וקורקינטים חשמליים השנה. המספרים מבהילים, ובכל שנה נשבר שיא חדש של נפגעי כלים חשמליים. הנוסעים-הרוכבים רובם ילדים ובני נוער, נופלים כזבובים ברחובות הערים.
דורית, אישה גיבורה, מנסה להפוך את אסונה הפרטי לתמרור אזהרה ציבורי. את איבריו של בנה היא תרמה, וגם את כאבה היא תורמת. כל תרומה מצילה חיים בדרכה שלה. וכך היא כתבה בפייסבוק: "אני כמה ימים באיכילוב, ושומעת רק על עוד טרגדיות ואסונות כמו שקרה לנו. ועל מה? על מה הלך לי הילד? זה מרתיח לי את הדם, שהכניסו את הכלי הארור הזה, כמו ברווזים במטווח כשהם חשופים לפגיעות על הכביש, אין חובה וגישה לקסדות, אפוד זוהר ואורות. המינימום של המינימום!"
ייתכן שסיפורם הטרגי של דורית ורועי ז"ל יחולל שינוי אצל בודדים. והרי כל נפש שתינצל היא עולם מלא, אבל שינוי אמיתי יקרה רק בהתערבות המדינה, שעדיין ממאנת לראות את הדם בכבישים, ולשמוע את זעקות ההורים השכולים.
*
אכיפת חוקי התנועה נעשית היום במשורה. המחוקק אינו מכריע אם מדובר בכלי רכב מנועי הדורש רישיון, פיקוח ועריכת ביטוח חובה, ופסיקות בתי המשפט לעיתים סותרות. בנוסף, אין שום חברת ביטוח שמוכרת פוליסת ביטוח חובה מתאימה; ובשוק קיימות פוליסות מוגבלות באחריותן, שלרוב לא יכסו את מלוא הנזק. פוליסות ביטוח החובה הנמכרות בארץ הן פוליסות צמודות רכב. הגיע העת לבחון שיווק של פוליסת ביטוח חובה אישית, אשר תנדוד עם הנהגים מכלי רכב אחד למשנהו.
על המדינה להכיר בבעיה: רוכבי הכלים החשמליים נוהגים כנוסעי כלי רכב וכהולכי-רגל בו-זמנית. רבים מהם, רבים מדי, נוסעים-רוכבים על המדרכות והכבישים, בכיוון הנסיעה ונגדו, חוצים במעברי חצייה, אינם מצייתים לחוקי התנועה. רבים עוברים גם באדום ואינם עוצרים בתמרור "עצור". לחלקם אין תאורה מתאימה, שתזהיר את נוסעי המכוניות מפגיעה בהם, וכך כם תזהיר את הולכי הרגל מפגיעה מהם.
חייבים לשנות את התפיסה: כלים חשמליים הם כלי רכב ממונעים, ויש להטיל עליהם רגולציה כמו זו המוטלת על מכוניות ואופנועים. מדוע נערה בת 16 שמעוניינת לרכוב על קטנוע, חייבת ללמוד תיאוריה ולהוציא רישיון נהיגה, לדאוג לרישוי הכלי ולעריכת ביטוח חובה, בעוד שעל חברתה שרוכבת על אופניים או קורקינט חשמליים, לא חלה חובה ממשית כזו?
יש להחמיר את החקיקה הנוגעת לכלים חשמליים, כך שתתאים למציאות, לנהל רישום של הכלים ובעליהם, לחייבם ברישוי, ואת הרוכבים בלימודים תיאורטיים ומעשיים, ובמבחנים.
ולבסוף אכיפה אפקטיבית: כיום, החוק מחייב לרכוב בשבילי אופניים (היכן שיש), אוסר על רכיבה מתחת לגיל 16, ללא קסדה, ובמהירותמעל 25 קמ"ש. אכיפה עיקשת ועקבית של המשטרה, גם של החוקים הקיימים, כלפי "עברייני הכלים חשמליים", כפי שאוכפים עברייני מהירות בכבישים, הגשת כתבי אישום ופסיקות מחמירות של בתי המשפט, יכלו להציל חיים רבים.
"אל תעצמו עיניים", מבקשת דורית, "כי את המחיר שאני משלמת היום לא צריכה אף אמא לעבור".
הכותב הוא עורך דין המתמחה בדיני נזיקין