אסדת קידוח תמר / צילום: בן יוסטר
"הערכים בעולם ההגבלים העסקיים הפוכים מהערכים בעולם החברתי", הסביר פעם הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיויד גילה. "חברות, שיתוף פעולה, תיאום וערבות הדדית - כל אלה ערכים 'רעים' ותכונות מגונות בעולם של הגבלים עסקיים". האמירה של גילה מהדהדת על רקע הסכסוך המכוער שהולך ומתפתח בין השותפים במאגר תמר. מבלי לחוות דעה לגופן של הטענות שמעלות ישראמקו, תמר פטרוליום, אוורסט ודור גז נגד דלק ונובל - עצם הסכסוך בין הצדדים הוא העדות הכי טובה להצלחת מתווה הגז. בימים שבהם מאגר לוויתן מתחיל בהזרמת הגז ומגשים בכך את מטרתו העיקרית של המתווה, חייבים להודות ביושר שגם בתחום יצירת התחרות במשק הגז המתווה הצליח הרבה מעבר לציפיות המצומצמות שתלו בו.
בעת חתימת המתווה היו רבים, ובכללם כותב שורות אלה, שפקפקו ביכולתו לייצר תחרות במשק הגז. ההפתעה הראשונה הייתה לנוכח התחרות העזה שהתפתחה בין בעלי הזכויות במאגרים הקטנים כריש ותנין (הסרדין קראנו לשניהם בזלזול) ובין בעלי הזכויות בתמר ולוויתן. כעת הולכת ומתפתחת לנגד עינינו תחרות עזה לא פחות בין תמר ללוויתן - משהו שנראה בלתי סביר בעת חתימת מתווה הגז. ייתכן שהצדק עם המתלוננות נגד דלק ונובל. אפשר בהחלט לטעון שמתווה הגז היה פגום בכך שאיפשר לדלק למכור את אחזקותיה בתמר על פני תקופה ארוכה ולא דאג להסדר שימנע ממנה לפעול לטובת לוויתן בתקופה הביניים. ועדיין, התלונה לממונה על התחרות היא כלשעצמה הוכחה שהעסק עובד. צריך לקוות שהרצון האמיתי והעמוק להתחרות יגבר בסופו של דבר על המכשולים שהרגולטור השאיר אחריו. עד עכשיו זה הצליח לא רע. החל משנה הבאה גם הצרכן הביתי ירגיש את התחרות הזו באמצעות הוזלה בתעריף החשמל.