בסופו של דבר - העם הוא הריבון
החלטת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו מציבה את מדינת ישראל ובעיקר את מערכת המשפט בפני אתגרים חוקתיים לא פשוטים. ביסוד השיטה הדמוקרטית עומד עיקרון-העל שלפיו העם הוא הריבון. העם בוחר את מנהיגיו בבחירות בקלפי, ובאותו אופן אף מראה להם את הדרך החוצה. הקריאה - של אחדים - להתעלמות מחזקת החפות העומדת לנתניהו על-פי החוק, והדרישה להתפטרותו כעת, מגלמת בתוכה כמיהות לב של חלק מהציבור ושל יריביו הפוליטיים להחלפת השלטון שלא באמצעות הקלפי.
מי ששוחר דמוקרטיה יודע שאסור לתת לדבר הזה לקרות. חוק יסוד: הממשלה קובע בצורה חד-משמעית כי רק פסק דין חלוט (לאחר הכרעה בערעור) עשוי להביא להדחת ראש ממשלה בישראל. קביעה זו אינה טכנית, אלא נועדה למנוע מצב שבו ראש ממשלה מוחלף בשל החלטה שנלקחת על-ידי אדם אחד, לא כל שכן שגם אין מנגנון של ערעור עליו. כך שחזקת החפות העומדת לנתניהו על-פי החוק, חלה הן במישור הפלילי והן במישור הציבורי.
העובדה היא שלפחות לדעת חצי מהעם, כולל משפטנים בכירים ושופטים בדימוס, קיימים קשיים של ממש בכל הקשור לנסיבות הגשת כתב האישום נגד נתניהו. מי שקרא את כתב האישום יגלה כי נעדרת ממנו תחושה כי נתניהו הוא בעל כוונות פליליות ואמות-מידה עברייניות (זאת בניגוד לתיקים נגד אנשי ציבור אחרים שחצו את הרף הזה). התפיסה של היועמ"ש שלפיה סיקור אוהד עשוי להוות מתת לצורך עבירת השוחד היא תקדימית, וספק רב אם זו צריכה להיבחן לראשונה דווקא בתיק אשר עשוי להשפיע על השלטון בישראל.
לאורך כל 63 עמודי כתב האישום, אשר באופן חריג מלא בציטוטים של נאשמים וגורמים אחרים, לא מובא ולו ציטוט אחד מפיו של נתניהו. מאידך, מהציטוטים של גורמים שלישיים עולה כי הם מנסים "למכור" לכאורה זה לזה קניית חשיבות על גבו של נתניהו. בחלק מהציטוטים הם עוד מלינים בינם לבין עצמם שלא קיבלו ממנו כלום.
כשמוסיפים לכך את "התקלות" הרבות שאפפו את אופן חקירת התיק הזה, כמו גם את תיקי הלוויין שהוא סיפק, ובעיקר את אופן גביית העדויות מנחקרים שחלקם חתמו על הסכמי עד מדינה לאחר לחצים קשים ואולי בלתי חוקיים שהופעלו עליהם, עולה תמונה בעייתית. לא כך אמור להתנהל הליך חקירתי. לא כל שכן כזה העשוי להביא להחלפת ראש ממשלה.
חשוב לציין כי למנדלבליט הייתה הזדמנות להבהיר כי הוא אינו נסמך על עדותו של עד המדינה ניר חפץ לצורך הגשת כתב האישום, אולם הוא נמנע מלעשות כן.
ועוד דבר, בטענה שלפיה נתניהו העניק הטבות רגולטוריות בשווי של כמיליארד שקל עבור כמה כותרות באתר אינטרנט, גלומה טענה ראשונית המאשימה אותו גם בטמטום. נדמה לי שגם גדולי מתנגדיו לא יאשימו אותו בזה. חוסר הפרופורציות בין המתת הנטען לתמורה הנטענת יקשה מאוד על בית המשפט לבסס את היסוד הנפשי הנדרש לעבירת שוחד.
העתירה לבג"ץ שכנראה תוגש בקרוב תאתגר את שופטי בית המשפט העליון לדון בכמיהות הלב של חלקים מהציבור אל מול עיקרון הפרדת הרשויות וחוק מפורש הקובע מנגנון ברור ומאוזן באילו נסיבות על ראש ממשלה לפנות את כיסאו. בעבר ראינו עד כמה פרשנות משפטית יכולה להיות יצירתית, אולם הפעם התוצאה של אקטיביזם שיפוטי מן הסוג הזה עשויה להביא לשיא חדש של התנגשות - קביעת זהותו של ראש ממשלה לא על-ידי מי שהעם בחר. יש לקוות שלא נגיע לכך.
הכותב הוא עורך דין וחבר המועצה הארצית בלשכת עורכי הדין.
*** חזקת החפות: גם לאחר הגשת כתב האישום נגדו, בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו על-ידי היועמ"ש, ועומדת לו חזקת החפות.
