מפרץ חיפה / צילום: תמר מצפי
בשבוע שעבר פנה המשרד להגנת הסביבה למשרד ראש הממשלה, ודרש ממנו לקדם את סגירת בתי הזיקוק במפרץ חיפה, אחד המקומות המזוהמים בישראל, "בשל ריכוז גדול של מפעלי תעשייה בסמוך לריכוזי אוכלוסייה, עומסי תחבורה, פעילות הנמל, ונתוני טופוגרפיה ואקלים המקשים על פיזור מזהמים".
בפנייתו למשרד ראש הממשלה, מציין מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה כי תעשיית הנפט הייתה ועודנה עוגן מרכזי במפרץ חיפה, אך היא מאבדת את הובלתה כתוצאה ממגמות עולמיות הכוללות ירידה בביקוש לתזקיקי נפט לטובת המעבר לתחבורה חשמלית נקייה וייצור אנרגיה מגז טבעי וממקורות מתחדשים. זאת ועוד, כאשר ממשלת ישראל עצמה מחויבת לצמצום התלות בדלקים פוסיליים והגברת היצור והשימוש באנרגיות מתחדשות.
בהמשך לדיון שנערך ביולי השנה באשר לעתיד מטרופולין מפרץ חיפה, ממליץ המשרד להגנת הסביבה לפנות באופן הדרגתי ובפיקוח הדוק את המתחם הפטרוכימי והכימי במפרץ, הכולל את בית זיקוק, כאו"ל, גדיב, מתחם קרקעות הצפון ומתחם דשנים. סמט מציין במכתבו כי המצב הנוכחי של היעדר החלטה ועמימות בעניין עתיד המפרץ הוא הגרוע ביותר סביבתית, אך גם כלכלית, שכן "הימנעות מהחלטה תגרום לתעשייה 'לגווע' מאליה כתוצאה מירידה ברווחיות ובביקוש לתזקיקי נפט.
"הניסיון העולמי מלמד כי תעשייה כבדה ובתי זיקוק בפרט, אשר נסגרים ללא פיקוח, מותירים אחריהם נזק סביבתי כבד: קרקע מזוהמת, דליפות מזהמים למי התהום ופליטות מתמשכות לאוויר כתוצאה מזיהומים הנותרים בשטח. עלות שיקום השטח עלולה להסתכם במאות מיליוני שקלים", מזהיר המשרד.
לפי עבודה שביצעה חברת המחקר "מקינזי" עבור המועצה הלאומית לכלכלה, הרווחיות של בז"ן צפויה לרדת משמעותית החל משנת 2025, בהסתמך על התחזיות בשוק האירופי. יחד עם שווי הקרקע, כפי שמוערך בהינתן קידומן של תכניות רמ"י במתחם, החלופה הכדאית ביותר למשק הישראלי היא סגירת מתחם בז"ן עד שנת 2030. יחד עם זאת, המועצה הלאומית לכלכלה העריכה כי לבית הזיקוק אין אינטרס כלכלי לסגור את האתר בחיפה ביוזמתו, גם בהינתן ירידה בביקוש לתזקיקים ורווחיות עתידית נמוכה.
פליטות שאינן שגרתיות
באזור מפרץ חיפה פועלים למעלה מ-100 מפעלי תעשייה, בהם מפעלי תעשייה כבדה המחזיקים חומרים מסוכנים ובעלי פוטנציאל השפעה שלילית ומזהמת על האוויר, הקרקע, המים ועוד. זאת, בסמוך לריכוזי אוכלוסייה (באזור מתגוררים כ-900 אלף בני אדם, ועוד נמצאים באזור המפרץ שטחים חקלאיים, שמורות טבע, יערות, נחל הקישון וחוף ים), כשחלק נכבד מתוצרי המפרץ מיועדים לייצוא ולא לשימוש בישראל.
המשרד להגנת הסביבה טוען בעמדתו כי משנת 2009 ישנה פעילות משמעותית מול המפעלים על מנת להביאם לעמידה בסטנדרטים מתקדמים ולשיפור הביצועים הסביבתיים שלהם, וכי לפי בדיקתם נכון לשנת 2018 הופחתו כ-81% מפליטות המזהמים האורגניים הנדיפים מן התעשייה במפרץ, ועוד הופחתו 64-86% מפליטות תחמוצות חנקן חלקיקים ותחמוצות גופרית. יחד עם זאת, בתנאי מזג אוויר המגבילים פינוי מזהמים, נרשמים מטרדי ריח וישנן תקלות ופליטות "שאינן שגרתיות". לדברי ארגוני הסביבה הנאבקים מזה שנים למען סגירת בתי הזיקוק, הירידה הגדולה במזהמים נעוצה בחיבור לגז וסגירת חיפה כימיקלים, לא כתוצאה מפעולות משמעותיות להפחתת הפליטות של המפעלים עצמם, בעוד במזהמים החשודים או ידועים כמסרטנים וודאיים לאדם ישנה אפילו עליה בפליטות במפרץ דוגמת הבנזן.
בחודש יוני האחרון פורסם דו"ח חריף של מבקר המדינה המעביר ביקורת קשה על התנהלות המשרד להגנת הסביבה בנוגע למפרץ חיפה; אזור מפרץ חיפה הוא אחד מהאזורים המזוהמים ביותר בארץ, אך למרות עובדה זו משרדי הממשלה, ובראשם המשרד להגנת הסביבה, לא עושים די כדי לצמצם את היקפי הזיהום - דבר שגורם לתחלואה גבוהה בקרב תושבי האזור.
לפי דו"ח במבקר, למרות שהמשרד להגנת הסביבה פועל לצמצום זיהום האוויר במפרץ לאורך שנים, מכלול הממצאים המובאים בפרקי הדו"ח מצביעים על שורה של ליקויים המעוררים שאלות אם די בפעולות אשר ננקטו והאם האופן שבו ננקטו הפעולות האמורות יש בו כדי להבטיח את מזעור הפגיעה בבריאות הציבור, כדי להגן על הסביבה וכדי להפחית את הסיכונים באזור. המבקר הצביע על היעדר ראייה מתכללת, מפני שהסוגיות הסביבתיות הן מטבען מולטי-דיסציפלינריות ומצויות בתחומי אחריותם הישירה של גופים ממשלתיים רבים, ועוד הצביע על חולשה מול התעשייה וגם מול גורמי עניין, כשבאזור המפרץ מעורבים גופים בעלי אינטרסים נוגדים, והתנהלות המשרד להגנת הסביבה מעידה על חולשה בביצוע תפקידיו כרגולטור ועל קשיים בפיקוח ובאכיפה.
ארגוני הסביבה הגיבו הבוקר להכרזת המשרד להגנת הסביבה ברגשות מעורבים. מחד, מדובר בבשורות טובות לאחר שלאורך שנים הם נאבקים למען פינו התעשיות המזהמות ממפרץ חיפה, אך מנגד עולות שאלות קשות; מדוע רק כעת מציג המשרד האמון על הגנת הסביבה ובריאות הציבור עמדה ברורה בנושא, ומדוע המלצת פינוי התעשייה נקבעה רק לשנת 2030. "למרות שכביכול מדובר בחדשה מרעישה, הציפייה שלנו מהמשרד להגנת הסביבה היא שייתמוך בהמלצות הנכונות סביבתית ובריאותית ולא ייכנע ללחצים פוליטיים או אחרים מצד התעשייה המזהמת. ביוני השנה פרסמו בז"ן למשקיעים ולתקשורת כי קיבלו את דו"ח מקינזי וכי הוא ממליץ על סגירתם בשנת 2030.
בפועל, מקינזי הציגו תחום שבין 2025-2030 כשציינו את שנת 2025 כשנה שבה הכי משתלם כלכלית", אומרת רוית שטוסל, מרכזת "הקואליציה לבריאות הציבור". "עפ"י מסד הנתונים הכלכלי סביבתי של המשרד להגנת הסביבה שכולל גם שיקולי עלויות חיצוניות הכוללות ביקור בחדרי מיון, אישפוז, ביקורי רופא, אובדן ימי עבודה ואפילו הערכת חיי אדם, ההשפעה הסביבתית הינה כ-3.5 מיליארד ש"ח למשק ומאות הרוגים. אנחנו מצפים לתיקון המלצת המשרד לסגירת בז"ן ב-1/1/2025.
שאלה נוספת העולה, היא מדוע דווקא עכשיו - באין ממשלה, עולה ההמלצה של המשרד להגנ"ס, למרות שהמאבק הסביבתי על המפרץ והסיכונים הסביבתיים והבריאותיים ידועים מזה שנים, והמלצות מקינזי ידועות מזה כשנה. "זה יום חשוב לסביבה בישראל. זהו צעד משמעותי ראשון ליישום והטמעת לקחי דוחות מבקר המדינה החמורים כנגד היעדר ניהול מספק של התעשייה המזהמת בארץ בכלל ובחיפה בפרט", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"לית "צלול". "אך אי אפשר שלא לתהות לגבי תזמון ההצהרה, בממשלת מעבר ולפני בחירות אפשריות. אנו מקווים כי מדובר בהצהרת אמת שמאחוריה ביסוס מקצועי מוצק שיאפשר את השלמת המהלך ולא בהצהרה ריקה לקראת הבחירות הבאות, כחלק מניסיונו של השר להגנת הסביבה אלקין להדוף ממנו את הביקורת הציבורית העזה כנגד הפקרת הסביבה ובריאות הציבור במשמרת שלו".
עוד הוסיפה יעקבס כי "זהו הישג חשוב לארגוני הסביבה והפעילים, אשר לחמו בנחישות להוצאת המפגע המזהם ומסוכן מלב המטרופולין השלישי בגדלו בישראל, בעוד המשרד להגנת הסביבה אפשר למעשה את המשך הזיהום ופרסם דו"חות חלקיים אשר בז"ן התהדר בהם אל מול משקיעים והציבור".
דו"ח מקינזי, שלא נחשף לציבור לאור התנגדות בז"ן, מעלה כי לבז"ן אין אינטרס כלכלי לסגור את האתר ביוזמתה. כעת, עם פרסום עמדת המשרד להגנת הסביבה, עולות שאלות רבות לגבי עתיד התעשייה במפרץ ואופן הפינוי שלה. ראוי לשאול מה יהיה הליך השיקום של המפרץ, לכשיוצאו ממנו התעשיות המזהמות, והאם ייושם במקרה הזה עקרון "המזהם ישלם".
מומחי סביבה העלו בפני "גלובס" את החשש מכך שהדרישה כעת לפינוי יזום של התעשייה במפרץ, עשויה להיות הכשרת הקרקע לפיצוי המפעלים המזהמים עם פינויים - למרות שהם אלו שהסבו לאורך זמן נזק לקרקע ולמים. נכון לעת עתה, אין תכנית פינוי ושיקום לאזור, כשהקרקע עשויה להיוותר פגועה לאורך זמן, זקוקה לתהליך שיקום ארוך מאד שבו ספק האם ניתן יהיה לבנות באזורה, שכן לא ברור מהי רמת השיקום הריאלית אליה ניתן להגיע בטווח הזמן הנראה לעין.
בנוסף, עולות שאלות לגבי יישום התהליך והשלכותיו. נכון לעת הזו, קיימים הסכמים לפיהם יועבר החל מסוף השנה קונדנסט המופק בהפרדת הגז באסדת לוויתן, לזיקוק בבז"ן. לעת עתה, לא ידוע להיכן וכיצד יועבר אותו חומר, אם אכן יפונה המפרץ. פרופ' עדי וולפסון, פעיל סביבה ומרצה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, מברך על הכרזת המשרד, ומציין כי הודעה זו מצטרפת לתהליכים שונים שמתרחשים בשטח וכיוונם אחד: סגירת המתחם הפטרוכימי במפרץ חיפה. "זיהום האוויר מהתעשייה, והצפי לירידה עתידית בשימוש בתזקיקי נפט בתחנות הכוח ובמשק התחבורה, בשילוב עם החשיבות לחזק את המטרופולין הצפוני, מחייבים את המדינה לדון בנושא, לקבל החלטה ולהוביל ליישומה", אומר וולפסון. "אומנם יש עוד קצוות רבים שיש לחבר, למשל סוגיית העלות של הטיפול בקרקע שיש להשית על המפעלים במנגנון המזהם משלם, והפתרון לקונדנסט שמגיע מאסדת הגז ואמור לעבור לזיקוק בבז"ן. אך הצהרה ברורה כזו של המשרד להגנת הסביבה חשובה מאוד לקידום הנושא".
ממשרד רה"מ נמסר: "משרד ראש הממשלה לומד את חוות הדעת של המשרד להגנת הסביבה, אשר מצטרף לדוח של חברת הייעוץ מקינזי ועמדות משרדי הממשלה הרלוונטיים הנוספים".
בז"ן בחרו שלא להגיב לדברים, אך מיוסי אריה, מנכ"ל המכון הישראלי לאנרגיה המייצג את בזן ואת חברות הדלק, נמסר: "רק לפני חודש לערך התגאה המשרד בירידה של עד 45% בפליטת מזהמים במפרץ חיפה ב-2018. על המשרד נמתחה ביקורת בקרב חוגי הירוקים על כך שחשף את הנתונים שסותרים לחלוטין את קמפיין ההכפשות נגד התעשייה במפרץ חיפה. או אז יצא הבוקר המשרד במקצה תיקונים, בניגוד לעובדות, על מנת להרגיע את הפופוליסטים והצעקנים. אם התוכנית הפופוליסטית של המשרד להגנ"ס תתממש, במלחמה הבאה תצטרך מדינת ישראל להתמודד עם טורקיה שבהיעדר בזן תהפוך לספקית הדלק של צה"ל, כפי שכבר עשתה עם שוק המלט בישראל - וכן זה כולל את אספקת הדלק למטוסים".