ביטוח סיעודי / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
יציאת חברות הביטוח מפוליסות הסיעוד היא הזדמנות טובה לבחינה לאומית של מצב הסיעוד. בישראל חיים כיום למעלה מ-200 אלף סיעודיים. על פי תחזיות משרד הבריאות צפוי מספר הסיעודיים להכפיל את עצמו בתוך כ- 25 שנים.
ההוצאה הפרטית מהווה כמעט 50% מסך ההוצאה הלאומית לסיעוד, ושיעורה פי 3 מההוצאה הפרטית הממוצעת לסיעוד במדינות ה-OECD. ההוצאה הציבורית, לעומת זאת, נמוכה מזו הנהוגה במדינות אלה ביחס לתל"ג.
החוק בישראל מטיל את האחריות לטיפול בחולה הסיעודי על בני משפחתו. העלויות הגבוהות הכרוכות בטיפול הסיעודי מצטברות עד לכדי מאות אלפי שקלים ומהוות איום כלכלי אמיתי על משפחות רבות, עד כדי קריסה כלכלית של התא המשפחתי. לאור העובדה שמדובר באיום העומד לפתחה של כל משפחה בישראל, עלויות הטיפול הסיעודי מהווים בעיה לאומית בעלת השלכות כלכליות על המשק כולו.
על מנת לפתור את משבר הסיעוד בישראל, יש לנקוט במספר צעדים, הן מהיבט הקלות על חברות הביטוח ופיתוח מוצרים חדשים, והן בהיבט שיפור השירות למבוטח, הגדלת השקיפות ורגולציה נכונה יותר.
ראשית כל, יש להכניס את שירותי הסיעוד לסל הבריאות וליישם חוק ביטוח סיעוד ממלכתי חובה. ביטוח סיעוד ממלכתי יהווה את רובד ההגנה הראשוני (בסכום שבין 3,000-5,000 שקל) לכל תושבי המדינה.
עלויות הטיפול ימומנו באמצעות העלאת מס הבריאות בשיעור של כ-0.5%-0.7%. התשלום יוגדר כמס סיעוד ממלכתי, ייגבה בנפרד ממס הבריאות ויועד לצורך זה בלבד.
צעד הכרחי נוסף הוא הקמת רשות להגנת החוסכים בנפרד מהפיקוח על הביטוח. כפי שאנו רואים בימים אלה, יו"ר רשות שוק ההון מוטה לטובת חברות הביטוח, על חשבון המבוטחים, בטענה שהוא דואג ליציבותן. לכן יש להקים גוף רגולטורי חדש המשלים את פעילות רשות שוק ההון בכל הקשור לדאגה לציבור המבוטחים כך שחלוקת האחריות תהיה בין הרגולטור החדש- רשות להגנת החוסכים, גוף שבין היתר יצטרך גם לפתח תכניות ללקוח ע"פ צרכיו, לבין הגוף שיפקח על יציבותן ואיתנותן הפיננסית של חברות הביטוח.
בנוסף, באחריות חברות הביטוח ורשות שוק ההון לשקוד על פיתוח מוצר סיעודי בר-השגה שיעניק למבוטח רובד שני (מעבר לביטוח הממלכתי) ראוי במחיר סביר.
לדוגמה: ניתן להרחיב את ביטוח אובדן כושר עבודה (כיום מוגבל עד גיל 67) למקרה סיעוד לאחר תום תוקף הכיסוי. בתום תקופת הכיסוי יהפוך לביטוח סיעודי ללא הוכחת בריאות ויתומחר ע"י חברות הביטוח. אמצעי נוסף הוא הקדמת תשלום סכום ביטוח חיים למקרה מוות לחולה סיעודי בסך של אחוז מסוים מסכום הביטוח לטובת הוצאות הסיעוד שלו.
בכדי שחברות הביטוח יוכלו להעריך את ניהול הסיכונים ויוכלו לחזור לשווק ביטוח סיעודי, אני ממליץ על שורה של מהלכים:
א. ביטול ערכי הסילוק בפוליסות בפרמיה קבועה. סכום שכיום מצטבר למבוטח במקרה שהוא מפסיק את תשלום הפרמיה. הדבר יהיה אטרקטיבי לחברות הביטוח שיחסכו עלויות למבוטחים ויוזילו להם את מחיר הביטוח.
ב. תיחום תשלום קצבת הסיעוד למבוטחים הרוכשים את הביטוח מגיל 60 ומעלה למקסימום עד 12 שנה תשלום (לפי ממוצע של תוחלת החיים של אדם סיעודי). כך הסיכון על חברות הביטוח יקטן.
לטובת המבוטחים - יש לייצר שקיפות בפרמיה, כך שהחברות תחויבנה לפרסם את שיעור ההחזר לציבור מתוך פרמיות הסיעוד שהן גובות, תוך כדי נטרול סכומים שהן כוללות ואינם תשלומי סיעוד ישירים. בנוסף, יש לייצר תמריץ חיובי להעמקת שיעור החדירה של ביטוחי הסיעוד הפרטיים, מעבר לניתן על ידי מוסדות המדינה ברובד הממלכתי ע"י הכרה בתשלום בגין שירותי סיעוד והפרמיה עבור ביטוח סיעוד לצרכי מס, הנ"ל יקל מעט על הנטל הכלכלי למשפחה.
כדי לפשט ולהסדיר את אופן ישוב תביעות הסיעוד אני קורא לניתוק הקשר בין חברות הביטוח לגורמים המעריכים והקמת צוות מקצועי שיהווה גוף בורר ובעל סמכויות הכרעה במקרים של מחלוקת בין חברות הביטוח למבוטחים. גוף זה לא רק שיסייע ביצירת איזונים נכונים יותר בין החברות למבוטחים, אלא גם יוביל לתהליכי ישוב תביעות הוגנים, קצרים ויעילים יותר.
כמו כן, ריבוי הגורמים המטפלים בקשיש הסיעודי והביורוקרטיה עימה צריכים החולים ובני משפחותיהם להתמודד מהוות חסם לקבלת שירותים מימוש זכויות וטיפולים שיכולים היו לשפר את איכות חייהם.
יש לרכז את הטיפול בחולה הסיעודי בידי גוף אחד, דבר שיפשט תהליכים ויצור מערך תמיכה לאורך זמן ורצף טיפולי.
ולסיום יש ליצור הגדרה אחידה וברורה יותר של מיהו מטופל סיעודי שתקטין את מרחב הפרשנויות ותייצר הבנה, שקיפות ותיאום. ההגדרה צריכה להתייחס לפעולות היומיומיות, כמו גם לתפקודי חיים נוספים ולמצב קוגניטיבי ולכלול הנחיות ונהלים ברורים באשר לבחינת יכולת התפקוד שלכל אדם וקביעת הזכאות.
הכותב הוא נשיא לשכת סוכני הביטוח לשעבר