טלפון סלולרי / צילום: shutterstock
בשנים האחרונות רובנו מסתובבים מרצוננו החופשי עם מכשירי מעקב וציתות לכל דבר בדמות הטלפון הסלולרי שלנו. במקום שכירת שרותי חוקר פרטי או ביצוע האזנות סתר כבעבר, כל שנדרש מבן הזוג כיום זה לשים את ידו על הטלפון הסלולרי שלנו, וכל המידע פרוש בפניו, באדיבות הג'י.פי.אס, היסטוריית החיפושים ואפליקציות המסרונים כדוגמת וואטסאפ. אין זה מפתיע אפוא ששאלת החוקיות של שימוש במידע שהושג מטלפון סלולרי מעסיקה רבות את בתי המשפט בעת האחרונה
לא יכולה להיות מחלוקת ששימוש במידע שנלקח מטלפון סלולרי מהווה עבירה על הגנת הפרטיות. השאלה כיצד נלקח המידע, האם הטלפון הושאר במקום פתוח, והאם היה מוגן בסיסמה, אינן רלוונטיות, מאחר שחוק הגנת הפרטיות מגדיר פגיעה בפרטיות ככל מקרה של "העתקת תוכן של מכתב או כתב אחר שלא נועד לפרסום, או שימוש בתכנו, בלי רשות מאת הנמען או הכותב". לכן השאלה האמיתית היא האם על אף שנעשתה פגיעה בפרטיות, עדיין ניתן לעשות שימוש במידע בבית המשפט.
נראה כי הקלות שבה ניתן להשיג את המידע כיום, והפגיעה רחבת-ההיקף בפרטיות כתוצאה מכך, יצרה לאחרונה מגמה של החמרה מצד בתי המשפט, תוך פסילה גורפת של ראיות שהושגו מטלפונים סלולריים. מגמה זאת באה לביטוי בשני פסקי דין שפורסמו בשבוע האחרון.
הראשון, פסק דין פלילי, זיכה גבר מעבירת איומים מפורשים ברצח כלפי אשתו, אשר הוקלטו על-ידי המשטרה באופן מקרי, כאשר בוצעו האזנות חוקיות על הטלפון הסלולרי שלו לצרכים פליליים אחרים. על אף שאין מחלוקת כי הגבר אכן איים על האישה כי ירצח אותה, גם אם ילך למאסר עולם עקב כך, בית המשפט המחוזי פסל את ההקלטות מחמת חוסר חוקיות, מאחר שהאישור להאזין לטלפון ניתן לצורך אחר. כתוצאה מכך הגבר המאיים יצא זכאי ושוחרר לחופשי.
פסק דין נוסף עסק בזוג שהתגרש, והוריו של הבעל, אשר הלוו בשעתו לבני הזוג 720,000 שקל לצורך רכישת דירה, תבעו לקבל את כספי ההלוואה בחזרה. ההורים לא החתימו את הזוג הצעיר על הסכם הלוואה, אך טענו כי הכלה הבטיחה להם מפורשות בעל-פה כי לא תיקח שקל מכספי הדירה לעצמה. הכלה הכחישה את הטענה, ובית המשפט בחר להאמין לעדותה ודחה את תביעת ההורים.
לאחר דחית התביעה, הבעל הגיש תביעה נוספת, במסגרתה הגיש הקלטה של שיחה בין האישה לאחותה, בה היא מאמתת את טענת ההורים ומספרת לה כי היא אכן הבטיחה להם שלא תיקח את כספם. מסתבר שאת ההקלטה של השיחה ערכה ושמרה האישה עצמה על מכשיר הטלפון שלה, והוא התגלגל לידיו של הבעל, אשר חיטט ומצא את ההקלטה. גם במקרה זה פסל בית המשפט את הראיה, על אף שהיא מוכיחה לכאורה כי האישה אכן נתנה עדות שקר - עבירה בפני עצמה - וכי פסק הדין היה שגוי.
הבעיה העיקרית בפסילה מוחלטת של ראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות היא המראית הבולטת של חוסר צדק הנשקף מהן, כאשר הצד המעוול זוכה, בטענה כי חשיבות ההגנה על פרטיותו עולה על בירור העוולות אותן מוכיחות הראיות הפסולות.
ניתן להגיע לתוצאה ראויה יותר, אם ייעשה שימוש בראיות שהושגו תוך פגיעה בפרטיות למטרה להן הוגשו, תוך הותרת האפשרות בידי הצד הנפגע למצות את האמצעים הנתונים בידיו לתבוע פיצויים וסעדים מכוח חוק הגנת הפרטיות במישור האזרחי והפלילי. בדרך זאת פסק הדין ייתן ביטוי לערך החשוב של חשיפת האמת וכן יעשה צדק באמצעות האיזון בין גובה הפיצויים והענישה שיקבל הצד שהגיש את הראיות, לבין החיובים שיוטלו על-ידי הצד שנתבע על בסיס אותן ראיות.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה, בעלת אתר www.divorceinfo.co.il