לפני לא מעט שנים כתבתי כאן שאיני אוהב יינות ספרדיים. מין הכללה מטופשת שהקימה עליי קולגה, מבקר היין דאז של העיתון לאנשים חושבים, שהתפלא כיצד אני מסוגל להכליל כך. ובכן, אחרי שהוכחתי שאני מסוגל, אני נהנה כבר שנים להוכיח לו, ובעיקר לעצמי, שיש יוצאים מן הכלל גם אצלי. והם רבים.
מה שלא אהבתי, ואני עדיין לא מתחבר אליו, הוא הנטייה הספרדית ליישן את היינות האדומים בחביות עץ אלון שמקורן באמריקה, להבדיל מאלו שמגיעות מצרפת. התוצאה היא, בדרך כלל, קצת "ונילית" או "קוקוסית" מדי עבורי, או בעברית קלה: קצת מתוקה מדי. אלא שלא כל היקבים הספרדיים, ואפילו לא כל אלו של ריוחה, ה"בורדו של ספרד", נוהגים כך. בדיוק כמו שלא כל יין ספרדי עשוי מענבי טמפרניו, שאם ריוחה היא הבורדו של ספרד, כנראה שטמפרניו הוא הקברנה סוביניון שלו.
יש בספרד לא מעט זנים. רובם "לא חשובים", כלומר מיוחסים כמו קברנה, מרלו, פינו נואר או שרדונה. גם הזנים הללו מככבים לא פעם ביינות ספרדיים, אבל איש אינו מתייחס אליהם כאל זן ספרדי מקורי כמו הטמפרניו. אלא שיש זן אחד, מפורסם למדי, שנדמה לי שמי שאינו חובב יין מושבע, אולי אינו יודע שמקורו בעצם בספרד, ולא בצרפת השכנה שגם בה הוא מככב לא מעט. אני מדבר על זן הגרנאש, או בשמו הספרדי גרנאצ’ה, או גרנאחה.
רק לפני כמה שבועות סיפרתי לכם על הרנסנס המקומי של הזן הזה בכתבה על יינות הגרנאש של אסף פז מיקב ויתקין. הגרנאש, אגב, הוא כבר זן ותיק אפילו אצלנו. הוא כאן מאז סוף המאה ה-19 כששליחיו של הברון רוטשילד הביאו אותו לארץ ישראל וליקבי כרמל שהקים, כי חשבו, ובצדק, שיתאים מאוד למזג האוויר הלוהט שלנו.
בספרד מכורתו הוא ותיק הרבה יותר כמובן ונפוץ בלא מעט אזורי יין, מוכרים ומוכרים פחות. ורק כדי להשלים בזריזות את הסקירה הגיאוגרפית הקצרה, אפשר למצוא כיום גרנאש גם בסרדיניה, אוסטרליה וקליפורניה, וכמובן דרום צרפת.
אזור היין של טרה אלטה (terra alta) עדיין אינו מוכר כל-כך לחובבי היין הישראלים. זהו תת-מחוז של אזור טראגונה, שבעצמו חלק מקטלוניה. ענבי יין גדלים שם כבר מימי הרומאים אלא שאת חותמת היין הרשמית כאזור יין מוכר (DO) קיבל המחוז רק ב-1982.
בטרה אלטה יש גפני גרנאש מבוגרות מאוד, חלקן בנות עשרות רבות של שנים. גרנאש הוא במיטבו כשהגפן מתבגרת ונותנת פחות יבול, אבל כזה שעושר טעמיו וריכוזם גבוה הרבה יותר. זה נכון אומנם לגבי כל גפן, אך יש זנים שבהם זה הרבה יותר קריטי. גם הגרנאש.
אחד היקבים שבבעלותו גפנים מבוגרות כאלו הוא יקב אדטריה (Edetaria). אומנם מדובר ביקב חדש יחסית, שנוסד רק ב-2003, אלא שהכרמים שבבעלותו של חואן-אנחל ליבריה אינם ילדים. חלקם כבר בני למעלה מ-60, גיל מופלג לגפנים. חואן-אנחל חזר לטרה אלטה בגיל מבוגר יחסית אחרי קריירה ארוכה בעולם היין שכללה לימודים אקדמיים ועבודה ביקבים צרפתיים וקטלוניים אחרים.
אלא שהלב החזיר אותו למחוז ילדותו. ביקב שלו הוא יוצר יינות מענבי גרנאש משני תתי-זן, זה שהמקומיים מכנים פינה וזה המכונה פלודה. הוא מייצר גם יינות לבנים מזן הגרנאש בלאן (בדיוק כמו אסף פז שלנו), ומערבב באדומים גם קצת קריניאן (שוב, עוד זן שביקב ויתקין וביקבים אחרים אצלנו מאוד אוהבים לאחרונה). כל ההשוואות האלו נועדו לעודד אתכם לטעום יינות שהקשר שלהם ליינות ישראל, או לפחות לזנים שעושים אצלנו קאמבק עכשיו, הוא מרתק.
טעימת יינות אדטריה:
ויה טרה לבן ViaTerra white 2018. יין נפלא ממש מענבי גראנש לבן. חומציות נהדרת, עשבוניות נעימה, ניחוחות פרי ירוק - תפוחים ירוקים למשל. יין מקסים, מרענן, חושני, מפתיע וכיפי. משהו אחר. 70 שקל
ויה טרה אדום Via Terra red 2018. האח האדום של הסדרה הזולה יחסית של אדטריה עשוי מענבי גרנאש אדומים, פירותי מאוד עם ניחוחות עשבי תיבול. יין אדום קל יחסית ואפילו מרענן אם מקררים אותו מעט. 14 אחוזי האלכוהול לא מורגשים ממש. מתיישן חצי שנה בלבד בחביות עץ אלון. צעיר ושמח. כיף. 70 שקל
ויה אדטנה Via Edetana 2016. יין עשיר, ארצי ומתובל. 60% ענבי גרנאש משני תתי-הזן שהזכרתי בכתבה, בתוספת 30% סירה והשאר קריניאן. הענבים מגיעים מכרמים מבוגרים בני 20 עד 40 שנה. היין מתיישן שנה בחביות 300 ליטר. מרשים. 115 שקל