עבודה של הקטור זמורה / צילום: פורקאן תמיר
האוצרת פוליה ארדמצ'י שפועלת באיסטנבול הגיעה לפני שבועיים לביקור בישראל במסגרת סדרת ההרצאות "מבוא ים" - מפגש עם אוצרים הפועלים באגן הים התיכון, יוזמה משותפת של התוכנית לתואר שני באמנויות בבצלאל וגלריה בית הגפן, חיפה, בתמיכת ארגון ארטיס.
ארדמצ'י ידועה בטורקיה כ"אמא של האוצרים" ונתפסת כאוצרת מעורבת חברתית ופוליטית. במפגש איתה שפכה ארדמצ'י אור על אופן הפעולה בעולם האמנות בטורקיה, שמתמודד עם אתגרים של חופש הביטוי, צנזורה והעדר תקציבים.
ארדמצ'י הייתה אחת המנהלות הראשונות של הבינאלה לאמנות באיסטנבול (2000-1994) ואוצרת התערוכות בצוות המוזיאון של איסטנבול מודרן (2005-2004). בין השנים 2012-2008 ניהלה את SKOR - הקרן לאמנות במרחב הציבורי, אמסטרדם. ב-2013 אצרה את הבינאלה ה-13 לאמנות באיסטנבול.
בשלוש השנים האחרונות אצרה ארדמצ'י את התערוכות השנתיות במרחב הציבורי במסגרת פסטיבל קפדוקס, קפדוקיה. זהו פסטיבל עצמאי, שמושך אלפי מבקרים. הוא נעשה תוך שיתוף פעולה עם האוכלוסייה המקומית ומעלה סוגיות חברתיות, אמנותיות ועוד. החוויה הוויזואלית מרשימה: פסלי ענק שמוצבים במערות, פסנתר ניסיוני באמצע העמק, הצבה של עבודות וידיאו בתוך מערות עתיקות ועוד.
אלא שהשנה מסתמן שהפסטיבל לא יתקיים בגלל המצב הכלכלי בטורקיה. ארדמצ'י מסרבת לעבוד עם השלטון או להיתמך על-ידי הממשל, ובכלל זה גם לא לקבל תקציבים לפעולה. "אני לא רוצה לקחת כסף, גם כעיקרון וגם כי הם מצנזרים אמנים. כך גם החברים שלי שלא רוצים שום תמיכה מהממשל, כי הם מפחדים שאם הם יתנו תמיכה, הם יצנזרו אותם. השנה גם היו המחאות בגלל סוריה ואם אתה כאמן או אוצר מקבל תמיכה מהממשלה, אז איבדת את התמיכה מהקהילה הבינלאומית".
אין בטורקיה תקציב ממשלתי שמופנה לתרבות ומאפשר פעולה לאמנים ואוצרים?
"יש תקציבים, אבל הם מאוד קטנים. העניין הוא שגם אותם את לא רוצה לקבל מהממשלה, שכן אז הם רוצים לבוא לפתיחות ויש נוכחות של גורמים רשמיים שאף אחד לא אוהב, מפחדים מהממשל. האמנים לא בוטחים בהם למרות שלקחת כסף מהממשל זה בסופו של דבר מימון שהוא הכסף שלנו, כספי המסים".
אז איך בכל זאת עושים אמנות באווירה כזאת?
"בשנות התשעים הייתה קפיצה ועלייה בשדה האמנות העכשווית בטורקיה. הרבה אמנים צעירים הפכו חשובים לקהילה הבינלאומית ויש קהילה טובה ושוק גדול, אז יש מערכת מסוימת של פעילות, אבל אין מערכת תמיכה אמיתית לאמנים. יש לנו שלושה מוזיאונים שעתידים להיפתח, שניים הם מוזיאונים פרטיים לאמנות עכשווית, לא בתמיכה של הממשל אלא של קרנות פרטיות. הלחץ בטורקיה עצום, כולם מפחדים. בתקופה הנוכחית אנחנו, קהילת האמנות העכשווית, בני מזל, כי אנחנו מתחת לרדאר ולא שמים לב אלינו, אבל אם נשתף פעולה איתם, הם יתחילו לשים לב אלינו, וזאת תהיה בעיה גדולה".