יולי אדלשטיין / צילום: דוברות הכנסת
ביום רביעי הוזמן ח"כ משה יעלון ללשכת יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. ניסיון אחרון למנוע בחירות שלישיות, הגדירו זאת בלשכת אדלשטיין. אדלשטיין, שיחסיו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ידעו בשנים האחרונות מורדות ועליות, מכה על חטא בכל הנוגע לפיזור הכנסת ה-21.
אז, במהלך מאי 2019, הלכו כל אנשי הליכוד כעיזים עיוורות אחרי ראש הממשלה נתניהו. המנהיג הפעיל את פעמון המרעה, והעדר נהה. עם כוח השכנוע האדיר שלו, נתניהו שכנע את 34 חברי הכנסת שבסיעתו שפיזור הכנסת ה-21 הוא מהלך פוליטי ראוי, טקטיקה נכונה להצלת השלטון הימין וכי בחירות נוספות יהיו קלי קלות. כל מה שצריך היה זה להרים את הקולות האבודים מרצפת הקלפיות. נפתלי בנט ואיילת שקד פיזרו אותם לכל עבר, משה פייגלין חירב את הסיכויים. 1,400 קולות והייתה להם ממשלת ימין דתית מלאה. נתניהו הניח שיצטרך להזיע טיפה בקיץ, "לרכוש" את פייגלין, לשלוח יד נחושה לתוך מעוזי הרחוב הרוסי, לרמוס את אביגדור ליברמן וזהו, 65-62 בכיס שלו. היידה לניצחון. היידה לחסינות. להתראות פרקליטות.
המציאות טפחה על הפנים של הליכוד. הישראלים, בעיקר בימין, הענישו את נתניהו על היומרה, הפזיזות, חוסר הכבוד שלו לערכים חוקתיים. מעולם בתולדות המדינה לא רמס מנהיג ישראלי בצורה כה בוטה את הערכים החוקתיים, פיזר כנסת שזה עתה נבחרה והשליך לפח כסף ציבורי יקר - בזמן שהמדינה צועדת לשיתוק, לגירעון עמוק ולתסבוכת פוליטית הנובעת ממצבו המשפטי-אישי.
לזכותו של אדלשטיין ייאמר שהוא קלט את התסבוכת תוך זמן קצר אחרי שהשתתף בהצבעה על פיזור הכנסת ה-21. הרבה לפני תוצאות הבחירות העגומות לכנסת ה-22, אדלשטיין הבין את גודל הטעות וגם ידע כי כיו"ר הכנסת, לא עוד סתם עז עיוורת מן השורה, היה עליו למלא תפקיד מנהיגותי, לחסום את השור המועד נתניהו בחודש מאי. אך כוחו לא עמד לו ואדלשטיין איפשר את הפגיעה הקשה בערכים החוקתיים של ישראל. הוא נתן יד לכך, לא ניסה לפקפק על הליך פיזור הכנסת ה-21.
על כן ביוני וביולי 2019 אדלשטיין החל לגלות סימני חרטה. הוא הציע לבטל את פיזור הכנסת, בלבל את הציבור הישראלי בחרטתו וכשל בכך. עבור אדלשטיין, זה החטא ועונשו. מהלכיו היו בבחינת מעט מדי, מאוחר מדי.
בחזרה להווה: סוף נובמבר, ראשית דצמבר 2019 ו-13 יום בלבד לפני שהכנסת ה-22 תתפזר מעצמה. הפעם לא בחקיקה יזומה, אלא כתוצאה של חוק ישן, שנכתב כאשר אף אדם לא דמיין שהמדינה תעמוד על עברי פי פחת וגם הכנסת ה-22, תחת הנהגתו של אדלשטיין, תמצא עצמה מפורקת, מפוזרת, חסרת משמעות. בדברי ימי ההיסטוריה הפוליטית של המדינה, יודע אדלשטיין, גם הוא יישא באחריות. הוא יירשם כיו"ר הכנסת הזו וקודמתה, כנסות שמתו לפני לידתן.
מתוך פרספקטיבה זו ניתן לראות את מאמציו של אדלשטיין בימים האחרונים למנוע את הבחירות לכנסת ה-23. הפעם, הוא חשב, נזמן אלינו את אחד האגוזים הקשים לפיצוח, ח"כ משה יעלון. יו"ר כחול לבן, בני גנץ, הרך למראה ונעים ההליכות, מסכים לשקול כל מיני פשרות, אך הוא מוקף בצמרת גנרלים קשי עורף: משה יעלון, גבי אשכנזי וקשה-עורף שאינו גנרל, יאיר לפיד. אדלשטיין הציע, ככל הנראה על דעת עצמו ומבלי שנתניהו בכלל בעניין, ראשות ממשלה לנתניהו לשלושה עד חמישה חודשים. איך החודשים הללו יקדמו את נתניהו או את הליכוד? זה בכלל לא ברור. בשבוע שעבר בטור זה פרסמנו מתווה מקביל ובו מוצע שנתניהו ישמש כראש ממשלה כשמונה חודשים. בליכוד סירבו לכך לכאורה, אך בחדרים סגורים אמרו כי זה הוא כיוון שאפשר לסגור.
החשדנות של צמרת לבן כה גדולה, שאפילו השאלה מדוע מישהו מטעם נתניהו מוכן להציע שלושה עד חמישה חודשים בראשות הממשלה מעלה תהיות. מה נתניהו מנסה להשיג בהצעת הפשרה המוזרה הזו, ששוגרה לאוויר באמצעות אדלשטיין, יריב לוין וזאב אלקין? התובנה המיידית של חברי כחול לבן היא שמדובר בעוד טריק פוליטי מתוחכם שלא ניתן לביאור ולפיכך אסור להם אפילו לגעת באופציה זו, במקל ומרחוק. אין להם ברירה אלא לחשוד כי זוהי תוכנית זדונית - כך הם מכירים את האיש ושיטותיו.
ואכן, בעוד בתוך החדר הוחלפו בין אדלשטיין ליעלון מילות נימוסין חמות, יעלון יצא החוצה והטיח תשובה פוליטית חד משמעית: לא ולא. "הבהרנו שאנו מוכנים לרוטציה בתפקיד ראש הממשלה, ובתנאי שבני גנץ ראשון. לא נשב בממשלה בראשות בנימין נתניהו כל עוד לא יזוכה בבית משפט מהאישומים החמורים נגדו".
ההפקה של נתניהו
מרבית בכירי הליכוד התרחקו מהפגנת ה-7,000 במוזיאון תל אביב כמו מאש. ובצדק. הם חששו מהצתה אמיתית של הרגשות, שלהט ההמונים שיתפתח ללהבות.
השלטים המודפסים, שהוכנו מראש, נשאו את הקריאות "שי ניצן לחקירה", "בן ארי למעצר". מי שרצה נזכר בצרחות הקמפיינים בארה"ב, עם ה-Lock her up המפורסמים של הנשיא דונלד טראמפ נגד הילרי קלינטון, משום לשדעתו הייתה חשודה בשימוש במיילים בשרת שאינו של מחלקת המדינה. כן, זו הייתה הסיבה לקריאות המעצר, והנה, הסגנון עשה עלייה ובליכוד צועקים להשליך את ליאת בן-ארי למעצר. על מה ולמה? עם כאלה הגזמות, קשה אפילו להתמודד בהבנת המצב.
כל אחד ממארגני הפגנת מוזיאון תל אביב ידע שאלה יהיו המסרים. במספר קטעי וידאו קרא נתניהו להמונים לבוא, הוא דרבן את ציבור תומכיו להיות שם עבורו והודה מעומק לבו לאלפים כאשר הסתיימה ההפגנה. הוא גם רצה להיות שם אישית, אך כאשר הבין שבכירי הליכוד ידירו את רגליהם מההפגנה ושיו"ר ש"ס אריה דרעי אינו שוקל אפילו להתקרב למקום, נתניהו נמלך בדעתו ונסע מתל אביב לירושלים להתבצר במעון ראש הממשלה.
אחד מדוברי הקמפיין שלו, ארז תדמור, היה בין הנואמים המרכזיים בהפגנה. זו הייתה הפקה של נתניהו, מטעם נתניהו, עבור נתניהו. את הדברים הללו יש לכתוב בצורה ברורה בימים של אחרי הפגנת מוזיאון תל אביב כי הניסיון ההיסטורי של מדינת ישראל עם נתניהו מלמד שבעתיד יגיעו תרגילי התחמקות גמישים, ברבות השנים, הוא יכחיש שהייתה לו איזה שהיא מעורבות אישית.
נתניהו, שהזמין את ההמונים להפגין, ידע היטב מה ייכתב בשלטים. הוא הרי אמר טקסטים דומים - "לחקור את החוקרים" - כמה ימים קודם לכן בנאום ה"הפיכה שלטונית", שלא יישכח לו עד אחרית ימיו. 48 שעות אחרי ההפגנה, כמיטב מורשת המסרים הכפולים שלו, העלה נתניהו קטע וידאו ובו ביקש מן הציבור "לנהוג באחריות, במסגרת החוק, ללא התלהמות וללא אלימות. אנו מכבדים את החוק ואת בתי המשפט", אמר בהקלטה שצולמה בסלון הבית בבלפור. למצער, זהו נתניהו משחר הימים. משתתף ומסייע לאירועים פוליטיים מסיתים וכעבור יממה או מעט יותר מצלם את עצמו בווידאו סותר, ומתרפק על סגנון מלאכותי של אחריות לאומית.
ההימור של ראשי הערים
הח"כ גדעון סער חטף גם הוא ריקושטים קשים מההפגנה במוזיאון תל אביב. לצדם של "ראשי הנחש", שי ניצן ובן-ארי, סער כונה בידי המשתתפים "בוגד". בראיון ברשת ב', לפני מספר ימים אמר סער כי מסע ההכפשות נגדו יוצא ממשפחת נתניהו. "ראינו מאיזה כיוון זה מגיע", הוא אמר, תוך רמיזה לפיד הטוויטר הסוער של בנו של ראש הממשלה, יאיר נתניהו, המעלה שם מידע שהנייר (הזה) לא סובל.
לצד המוכנות של סער להתייצב באופן חזיתי ובדד אל מול ראש הממשלה, שרים וחברי כנסת בכירים עדיין לא שם. הם צפו בשידורי החדשות בערבי השבוע וראו את הסקרים הפוליטיים, עדיין מעניקים לליכוד יותר מ-30 מנדטים, וחישבו את הסיכוי הפוליטי. בינתיים הם לא לצדו של סער. אם היינו רואים התרסקות לליכוד בסקרים, היו בטוחים שחלק ממגיניו הנחושים של נתניהו לא היו ממהרים להתייצב לצדו.
בינתיים סער אוגר כוחות בקרב ראשי ערים וראשי סניפים. זו לא טיפה בים. עבור ראשי ערים כמו כרמל שאמה כהן מרמת גן, שמעון לנקרי מעכו ויצחק דנינו מאופקים, אין זה דבר של מה בכך לצאת נגד ראש ממשלה ושרים מכהנים. ראשי ערים זקוקים לסיוע ממשלתי יותר מכל אחד אחר, ההימור עבורם הוא גדול. סער מטפטף בפיד הטוויטר שלו, מדי כמה שעות, שמות של ראשי סניפים בליכוד המזדהים עמו. בפני סער עומדים עוד מכשולים רבים. בחירות לראשות הליכוד, בתוך מסגרת הימים הקרובים כדי למנוע בחירות נוספות, הולכות ומתרחקות. ומה לגבי בחירות לראשות הליכוד לקראת הכנסת ה-23? סער משוכנע שהוא יהיה מסוגל לנצח שם, אבל הדרך לשם עוד ארוכה.