ניר חפץ / צילום: שלומי יוסף, גלובס
עד המדינה ניר חפץ הגיש תביעה בסך חצי מיליון שקל נגד שר המשפטים אמיר אוחנה, ותביעה נוספת בסכום זהה נגד הפרשן הפוליטי של גלי צה"ל יעקב ברדוגו. על פי התביעה, שהוגשה באמצעות עורכי דינו רון אביב ואילן סופר, אוחנה ביצע עוולות נזיקיות שונות כלפי חפץ "לרבות לשון הרע קשה וחמורה, פגיעה בפרטיותו ועוד, תוך שנתבע חותר למקסם את נזקי התובע, מתוך כוונת זדון ברורה וטהורה ובלא כל צידוק".
הרקע לתביעה הוא דבריו של שר המשפטים אוחנה במליאת הכנסת לפני שלושה שבועות, במסגרתם חשף אוחנה תרגיל חקירה שנעשה לניר חפץ בתיק 4000 תוך הפרה בוטה של צו איסור הפרסום.
על פי התביעה, "פרסום זדוני זה של הנתבע שודר בשידור ישיר וחי בערוץ הכנסת, ושוב ושוב במהדורות החגשות, הווא ממשיך להופיע בשלל אתרים חדשותיים ברשת האינטרנט וברשתות החברתיות". חפץ בתביעתו מציין כי "בשעה שבוצע הפרסום הזדוני כבר עמד בתוקפו צו איסור הפרסום אשר חל בין היתר על תוכן הדברים שנכללו בפרסום הזדוני".
לטענת חפץ מדובר "בהפרה בוטה, גלויה ומפורשת של צו שיפוטי, בחשיפה - ביודעין - של פרטים חסויים ופוגעניים, וזאת מעל הבמה הנכבדה, הנישאת והנצפית ביותר במדינת ישראל".
כתב התביעה מתבסס גם על דברי פרקליט המדינה והיועץ המשפטי לממשלה שגינו את דברי השר אוחנה. לטענת חפץ, אוחנה פרסם אודותיו לשון הרע כאשר טען כי מסר עדות שקרית, מדויקת ותפורה, וכי מדובר בניצול זדוני ומכוון של חסינות חברי הכנסת.
לצד זאת, חפץ דורש פיצוי בגין פגיעה בפרטיות "בכך שהפיץ מידע שלא נועד לפרסום, תוך שהוא יודע בוודאות - ולמצער בדוחק, בדרגת סבירות גבוהה ביותר - כי זה אסור בפרסום. הנתבע הפר חובת סודיות שנקבעה בצו איסור פרסום, שהינו בבחינת דין, וזאת בניגוד להוראות לחוק הגנת הפרטיות".
לטענת באי כוחו של חפץ, בכך פגע השר אוחנה באופן חמור, קשה ומכוון בפרטיותו של התובע. מלבד זאת נטען בתביעה כי מגיעים לחפץ פיצויים בגין עוולת הרשלנות, עוולת התרמית והשקר המפגיע והפרת חובה חקוקה.
אמיר אוחנה טוען בתגובה לתביעה כי כלל לא ידע שיש צו איסור פרסום. "צו איסור הפרסום כלל לא הובא לידיעתי... אי אפשר להפר צו איסור פרסום שלא הובא לידיעתך", כתב בתגובתו. אלא שתמליל נאומו מעל דוכן הכנסת מלמד כי אוחנה ידע על קיום הצו, ואף הזכיר את צו איסור הפרסום בפירוש בנאומו.
"פגע בפרטיותו של חפץ"
כאמור, חפץ הגיש תביעה נוספת נגד עיתונאי גל"צ יעקב ברדוגו, גם היא בסך חצי מיליון שקל. על פי הנטען, פרסם ברדוגו בקבוצת וואטסאפ, החברים בה מאות משתמשים, פרטים נרחבים על אודות תרגיל חקירה אשר הוטל עליו צו איסור פרסום.
מעבר לזאת, נטען כי ברדוגו שיקר כאשר אמר בשידור בגל"צ כי המשטרה היא זו שהביאה לחפץ את עורך דינו אילן סופר כדי שיחתום על הסכם עד מדינה. לטענת התביעה "העובדות כהווייתן שונות בתכלית השינוי, ואף הפוכות לדברי הכזב ששידר הנתבע: עו"ד אילן סופר נבחר על ידי התובע משיקוליו שלו, ומרצונו החופשי, ולאחר שנועץ בחברים ובאנשי מקצוע מטעם עצמו בלא שהמשטרה או גורם מטעמה היה מעורב בשום צורה ודרך בהחלטתו של התובע בעניין ייצוגו".
לטענת חפץ, "הנתבע פגע בפרטיותו של התובע, בכך שהעתיק והפיץ תוכן של מסמך שלא נועד לפרסום, בניגוד לחוק הגנת הפרטיות. הנתבע הפר חובת סודיות שנקבעה בצו איסור פרסום. בכך פגע הנתבע באופן חמור קשה ומכוון בפרטיותו של התובע, ובכל מתוך כוונתו הברורה לפגוע בו".
לטענת חפץ, ברור כי האינטרס המובהק של ברדוגו היה לגרום לו למשפחתו ולאמינותו לנזק מקסימלי . "ובפרט לפגום באמינות עדותו בפני רשויות האכיפה וכן ללחוץ עליו לחזור בו מעדות האמת שמסר לרשויות האכיפה, באשר יש בה משקל ראייתי ממשי בנוגע לראש הממשלה שהנתבע קרוב אצלו מאוד". לטענת חפץ, מדובר בפרסום פלילי המהווה הדחה בעדות והטרדת עד על פי חוק העונשין.
אוחנה מסר בתגובה לתביעה נגדו: "לא חוזר בי מאף מילה; מה שאמרתי על הדוכן היה הכרחי לדיון הפרלמנטרי בנושא. בנוסף, צו איסור הפרסום כלל לא הובא לידיעתי. אני מניח שהובא לידיעתם של כלי התקשורת, אליהן הוא מופנה. להבדיל מגורמים אחרים, לא במחשכים אמרתי את הדברים, לא בשיחות חסויות עם עיתונאים כשאני מתחבא מאחורי הכינוי 'גורמים במשרד המשפטים', אלא מעל דוכן הכנסת, כשאני עומד בגלוי, תחת שמי ותמונתי כשר המשפטים של מדינת ישראל - וכשאני ממלא את שליחותי הציבורית - בשם הציבור, ולמען האמת. להבדיל מ'גורמים עלומים' מתוך המערכת המתדרכים נגדי, לא הדלפתי חומר שהובא לידיעתי במסגרת תפקידי לעיתונאי חצר ומלחכי פנכתי כדי לקבל פרסום. הבאתי את הדברים שכבר פורסמו, במסגרת תפקידי, בכנסת ישראל ובגלוי".
פרקליטיו של יעקב ברדוגו, עורכי הדין נבות תל-צור וטל שפירא מסרו בתגובה: "עד המדינה ניר חפץ מנהל קמפיין הישרדות, מעלה טענות חסרות שחר, ויורה לכל הכיוונים. התנהלותו הפסולה תזכה למענה משפטי הולם, ותבחן, בין היתר, במבחן החקירה שכנגד. הגשת תביעת לשון הרע בשל הבעת דעה לגיטימית, תוך סילוף מוחלט של משמעות הדברים, היא דוגמא קיצונית לתביעת השתקה פסולה מן היסוד, אשר יש לדחותה על הסף. ככל שיש ממש בפרסום על הגשת תלונה כנגד מרשנו , הרי שמדובר בתלונה מופרכת שנועדה להלך אימים על איש תקשורת בכיר בישראל, ולשרת את התביעה הכספית שהוגשה על ידי חפץ באותו יום".