עאדל עבד אל-מהד / צילום: רויטרס
התפטרותו הצפויה של ראש ממשלת עיראק, עאדל עבד אל-מהדי, מטילה את המדינה למערבולת שבה בוחשת בעיקר איראן, אך גם גורמים אחרים כמו סעודיה וארצות הברית. הודעת ההתפטרות הגיעה לאחר יממה סוערת במיוחד, כאשר לפי הדיווחים, בעיר נסירייה נהרגו כמעט 50 מפגינים מאש כוחות הביטחון, באירוע שתועד ועלה לרשתות החברתיות ולרשתות החדשות בעולם. אנשי כוחות הביטחון, חלקם רעולי פנים, נראו יורים אש חיה בכינון ישיר אל המפגינים הנמלטים מפניהם.
בנג'ף, אחת מהערים הקדושות לשיעים, נהרגו לפחות 12 מפגינים בהפגנה שבשיאה הוצתה הקונסוליה האיראנית בעיר. הצתת הקונסוליה, בהשראת הצתת השגרירות האירנית בבגדד בתחילת גל ההפגנות, מעידה על אחת מהאשמות העיקריות אליהן מפנים המפגינים את זעמם - איראן, שהשפעתה במדינה גדולה.
ראש הממשלה אל-מהדי נחשב שליט בובה של איראן, ולפי פרסומים שונים, מפקד משמרות המהפיכה קאסם סולימאני נהג להשתתף בקביעות בישיבות של הצמרת הביטחונית של עיראק עד כדי העברת פקודות ישירות. בין השאר נפוצו בעיראק הדיווחים על כך שמיליציות הכפופות לאיראן משתתפות בדיכוי ההפגנות, והן אלה האחראיות לרוב ההרוגים בהפגנות שמספרם מגיע, לפי ארגון אמנסטי, ליותר מ-400.
התפטרות אל-מהדי הגיעה לאחר שהמנהיג השיעי הדתי הבכיר בעיראק, עלי סיסתאני, גינה את הרג המפגינים, קרא לפרלמנט להסיר תמיכה מראש הממשלה והזהיר מפני התערבות זרה, קרי איראן במתרחש במדינה. ההתפטרות תוגש לפרלמנט בתחילת השבוע הבא ומיד לאחר פרסום הודעתו של ראש הממשלה יצאו מפגינים לחגוג בכיכר תחריר בבגדד.
ההפגנות פרצו בחודש שעבר על רקע מצב כלכלי קשה, אבטלה גבוהה, הפסקות חשמל ומים ממושכות וקריסה למעשה של השירותים שאמורה לתת המדינה. המפגינים רואים באיראן את האשמה העיקרית שכן היא שולטת ברוב ענפי הכלכלה בעיראק, ומספקת לה מחצית מתצרוכת האנרגיה שלה, למרות שלעיראק שדות נפט וגז עשירים.
הפרלמנט שאמור להחליט אם להטיל את הרכבת הממשלה על אדם אחר הוא מפוצל ומפולג, וגורמי חוץ ובראשם איראן בוחשים בנעשה במסדרונותיו. הפרשנים בעיראק ובעולם הערבי מעריכים כי כעת תחל תקופה של כאוס פוליטי, העשוי להיות מלווה באלימות והתנגשויות בין הכוחות השונים, השיעים המפוצלים בין תומכי איראן למתנגדיה, הסונים שלא מצליחים להתאחד וגם בקרבם גורמים קיצוניים שבעבר תמכו בדאע"ש, וגורמים נוספים.
ארצות הברית וסעודיה מנסות להוות משקל נגד להשפעה האיראנית בעיראק, אך מעבר לבגדד הבירה ולבצרה בדרום, השפעתן מוגבלת מאוד.