מסילת רכבת/ צילום: תמר מצפי
העוסקים בענף הבנייה בכלל ובענף הביצוע בפרט, מכירים היטב את השיטה: פרויקט שמתחיל בסכום אחד ומסתיים בסכום אחר, שכמעט תמיד הוא גבוה יותר. לרוב הסיבה אינה נעוצה בקבלן אלא בפרויקט עצמו, ולעתים גם במזמין העבודות. סעיפים בלתי צפויים מראש, שינויים ביוזמת המזמין, תכנון שאינו מושלם, גידול בכמויות ועוד - כל אלו גורמים לשינויים לעומת התכנון המקורי, ובסופו של יום לעלייה בעלות הפרויקט.
לאחרונה הבהיר בית המשפט העליון את כללי המשחק בנוגע לשינויים מסוג זה, וייתכן שאף קבע את הכללים מחדש. בפסק דין שניתן ביום 20.11.2019, נדון סכסוך בין קבלן ביצוע (חברת ביבי כבישים) למזמין עבודות ציבורי (רכבת ישראל), בנוגע לעבודות שביצע הקבלן במסגרת פרויקט להרחבה ולשדרוג של מסילת רכבת.
באותו מקרה הגיש הקבלן תביעה נגד רכבת ישראל, בהיקף של 60 מיליון שקל מעבר לתמורה החוזית, בעקבות שינויים ותוספות שביצע, לטענתו, מעבר לנדרש לפי החוזה. בית המשפט המחוזי קיבל את מרבית טענות הקבלן, ופסק לו כ-42 מיליון שקל מעבר לתמורה החוזית, תוך הסתמכות על חובת תום הלב של מזמין העבודות ועל בסיס אמות מידה של הגינות וסבירות.
בית המשפט העליון הפך את ההחלטה, וביטל את מרבית הסכום הנוסף שנפסק לקבלן. בניגוד לבית המשפט המחוזי, אשר שקל שיקולי הגינות חוץ חוזיים, קבע שופט העליון אלכס שטיין כי כאשר עסקינן בחוזה סגור בין שני גופים עסקיים, ככלל אין מקום לסטות מהוראות החוזה, אשר קבע מנגנון ברור לשינויים ותוספות.
בכל הנוגע לעבודות נוספות שביצע הקבלן עבור הרכבת, קבע השופט שטיין כי שומה היה על הקבלן לדרוש לקבוע את התמורה בגינן בזמן אמת, ובהיעדר הסכמה מצד הרכבת - היה עליו להפעיל את המנגנון החוזי לקביעת התמחור. לשיטת השופט שטיין, אין לאפשר לקבלן להגיש בדיעבד ניתוח מחירים ביחס לעבודות נוספות שביצע. לסיכום, קבע השופט שטיין, כי עקרונות של תום לב, סבירות והגינות אינם רלוונטיים בחוזים סגורים בכל הקשור להשלמת ההסכם, ויש להם תחולה שיורית בלבד.
השופט גרוסקופף הצטרף לפסק דינו של השופט שטיין, אולם ציין כי לשיטתו הדגש הינו כי מדובר בחוזה עסקי שבו כל הצדדים הם גופים המנהלים עסקים ומיוצגים היטב, ולפיכך ההתערבות בהם תהא מעטה. בכך שונים חוזים אלו מחוזים צרכניים וחוזים פרטיים, שלגביהם יש מקום להגן על הצד החלש להתקשרות.
בכל הכבוד, ייתכן וראוי להרהר אחר כמה קביעות שבפסק הדין. כך, הקביעה כי החוזה קבע מנגנון ברור לשינויים ולתוספות מתעלמת מהמציאות בשטח, שבה לעתים מופעלים על הקבלן לחצים כבדים מצד המזמין, המפקח ומנהל הפרויקט, לעמוד בלוחות הזמנים מחד ולפתור כל בעיה בפרויקט מאידך, תוך השקעת מלוא המשאבים הנדרשים.
מרבית קבלני ביצוע אינם עוצרים את העבודה עד להסדרה חוזית חתומה של התמורה הנוספת המגיעה להם - עניין העשוי לארוך, אצל חלק ממזמיני העבודות, שבועות ארוכים - בשל העובדה הפשוטה כי לא סביר לעצור עבודה בעיצומה.
שנית, הקביעה כי עסקינן בחוזה עסקי שבו שני הצדדים מיוצגים היטב, מתעלמת מהעובדה לפיה לרוב מזמין העבודה שולט באופן בלעדי בנוסח החוזה, ומכתיב אותו לקבלנים במסגרת המכרז. כל הסתייגות מההוראות שהכתיב המזמין עלולה לפסול את ההצעה, וכך מוצאים הקבלנים את עצמם נאלצים, לעיתים, לחתום על חוזים הנוטים בבירור לטובת המזמין, ומצבם אינו טוב יותר מאותו אדם פרטי הנאלץ לחתום על חוזה שהוכתב על ידי גוף כלכלי גדול.
כך או כך, פסק דין חשוב זה ישפיע בוודאי על התנהלות המזמינים וקבלני הביצוע מכאן ואילך. על קבלני הביצוע להפנים כי את הסיכון הטמון בהגשת דרישות כספיות נוספות בחשבון הסופי בלבד. כשם שמזמיני העבודות נדרשים להקפיד על קיום המנגנון החוזי ביחס לשינויים ותוספות, כך מצופה גם מקבלני הביצוע. יידע כל קבלן וייזהר: גם בלהט הביצוע ובעיצומו של פרויקט, עליו לוודא כי התמורה בגין עבודות נוספות שביצע, מובטחת לו על פי המנגנון החוזי.
ע"א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח נ' רכבת ישראל
הכותב שותף במשרד יהודה רוה ושות' ומייצג את התאחדות בוני הארץ ומזמיני עבודות ציבוריים