בית משפט השלום בתל אביב פסק כי על עיריית רמת גן להשיב בתוך כחצי שנה קרקע פרטית ששימשה כחניה ציבורית בתשלום של העירייה.
התובעים, שישה בעלי דירות ברחוב דב פרידמן ברמת גן, אשר יוצגו על ידי עוה"ד זיו כספי ואילנית ציבין ממשרד גינדי-כספי, טענו בתביעתם כי מדובר בשטח פרטי השייך להם, וכי שנים ארוכות פלשה עיריית רמת גן וניכסה לעצמה את שטח החניות המצוי בחזית המגרש, צבעה את אבן השפה ב"כחול לבן", הציבה תמרור המתיר חניה ציבורית בתשלום ואף הוציאה דוחות חניה לבעלי הבניין.
קודם להגשת התביעה פנו התובעים לעירייה כדי שזו תחזור בה מגזלת הקרקע, אך פניות אלה נדחו שוב ושוב כשעריית רמת גן מתכחשת ומתחמקת ממתן תשובה עניינית. לבסוף נאלצו התובעים להגיש נגד העירייה תביעה לסילוק יד.
העירייה טענה בכתב ההגנה כי מקומות החניה שבחזית המגרש הופקעו לטובת הציבור בהתאם לאישור שניתן על ידי הוועדה המחוזית בשנת 1974. אלא שבמסגרת הליך התביעה התברר כי לא נמצאה כל ראיה התומכת בגרסת עיריית רמת גן ובתוך כך גם לא נמצא כל מסמך לפיו מוותרים הבעלים על החניות שבבעלותם לטובת הציבור, כפי שטענה העירייה.
לפני כשבועיים התנהל דיון בעניין בבית המשפט בפני השופט יגאל נמרודי. התובעים הביאו מיפוי שערך מודד, שהראה באופן ברור, כי אכן השטחים שמשמשים כחניה ציבורית, שייכים לשטח המגרש של התובעים. באי כוחה של העירייה לא מחו נגד הקביעה, ובאמצע ישיבת בית המשפט יצאו שני הצדדים לדיון מחוץ לאולם. בסיום הדיון, הגיעו להסכמות, לפיהן העירייה תפנה את השטח ותמסור את החזקה לבעלי הדירות עד לסוף מאי שנה הבאה.
בנוסף קבע בית המשפט כי על העירייה לשלם לידי התובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של כ-30 אלף שקל בנימוק כי "התביעה למעשה התקבלה".
לדברי עו"ד אילנית ציבין, שמאית מקרקעין וראש תחום תכנון ובנייה במשרד גינדי-כספי: "פסק הדין, אשר התבסס על חוות דעת מומחה בית המשפט, מוכיח כי טענות העירייה היו חסרות כל בסיס, ובכך יצא הצדק לאור. במשך למעלה מ-20 שנה התישה העירייה את התובעים בטענות שונות שנטענו בחוסר תום לב, תוך שהיא עושה שימוש בלתי חוקי במקרקעין הפרטיים של התובעים. בטיעוניה, שהוכחו כבלתי מבוססים, הוציאה העירייה דברים מהקשרם והרשתה לעצמה לנהוג במקרקעין כאילו היו בבעלותה, כל זאת כשהיא מודעת היטב לעובדה כי מקומות החניה כלל אינם שלה. לתובעים ניתנה רשות לפצל את סעדיהם, עובדה אשר מקנה להם זכות לתבוע דמי שימוש ראויים משך כל אותן שנים שבהן עשתה העירייה שימוש במקרקעין, בהתחשב בעובדה שבשנים אלה נשללה מן התובעים זכותם לנהוג במקרקעין מנהג בעלים. במסגרת פסק הדין הגיעו הצדדים לפשרה בנוגע לאופן שבו תסלק העירייה את ידיה מן המקרקעין. הסכם פשרה זה קיבל תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט".