מפגינים מחוץ למשרד רה"מ מחזיקים בתמונה של העיתונאית דפני קארואנה-גליציה שנרצחה/ צילום: רויטרס, YARA NARDI
זה היה יום שני, ששה-עשר באוקטובר 2017. דפני קארואנה-גליציה חתמה את הפוסט היומי ביומן-הרשת הפופולרי שלה. "באשר אתה מתבונן, אתה רואה נוכלים בכל מקום. המצב נואש", היא כתבה.
היא התכוונה לחלונות הגבוהים: לממשלה ולעולם העסקים. היא כללה ב"נוכלים" כמעט את כל מי שהיה אפשר להעלות על הדעת, מראש הממשלה ומטה. דפני קארואנה-גליציה מעולם לא נקטה לשון המעטה, כאשר תיארה את הנעשה במולדתה, מלטה.
היא נכנסה אל מכונית הפז'ו 108 שלה, ונסעה הביתה, אל כפר זעיר בצפון האי המרכזי של מלטה. "זעיר" הוא ייתור-לשון במקרה של מלטה, מפני שהכול בה, בהכרח, זעיר. אבל הכפר של דפני היה זעיר במיוחד. הדרכים המובילות אליו לא נטו להיות צפופות.
הפז'ו של דפני היה כמעט בשערי הכפר, כאשר פיצוץ אדיר השליך אותו באוויר. הוא נחת בלב שדה בשולי הדרך. דפני, בת 53, התרסקה לרסיסים. מותה הכה את מלטה בתדהמה. "יום שני השחור", הכריז העיתון החשוב במלטה. יומיים אחר כך הוא השחיר את עמודו הראשון לחלוטין, ורק ארבע מלים בקעו מן האפילה: "העט כובש את הפחד". מאות עיתונאים צעדו ברחובות הצרים של עיר הבירה ואלטה, והניפו שלטים, "לא מפחדים".
אבל, למען האמת פחד גדול אחז את מלטה, ולא הרפה ממנה עד עצם היום הזה. שנתיים חלפו, ושום דבר באי הים תיכוני הזה, ברבע הדרך מאיטליה לתוניסיה, לא חזר אל תיקונו.
יורגן ירד מן היאכטה
אנחנו איננו מרבים לעסוק במשברים פוליטיים במלטה. בעצם העיסוק יש משהו כמעט גרוטסקי, בחזקת נו-באמת-מלטה. אבל מותה של דפני קארואנה-גליציה העמיד את מלטה על מפת העולם. הפרלמנט האירופי ערך ישיבה מיוחדת, האף.בי.איי שלח מומחים לעזור לחקירה, ארגונים להגנת זכויות האדם וחופש הדיבור העניקו מעמד של קדושה מעונה לעיתונאית ההרוגה, ושורה של כלי תקשורת באירופה נמנו וגמרו להמשיך את החקירות שעלו לדפני בחייה.
שנתיים ויותר לאחר שכתבה את המלים הקודרות ההן על "נוכלים בכל מקום", החששות הגדולים ביותר החלו לקבל אישור. שנתיים התנהלה החקירה בעצלתיים עד שקצב המאורעות הואץ באופן דרמטי באמצע נובמבר: אחד מעשירי מלטה, יורגן פנק, הורד מהיאכטה שלו לפני שעמדה לצאת מן המים הטריטוריאליים של האי. הוא הובל למעצר בחשד שתיכנן את רצח דפני ומימן אותו. ליורגן פנק לא היה כל חשק ליפול על חרבו. הוא אמר לחוקריו, כי לא הוא היה רב-הקושרים אלא קית שקמברי, ראש הסגל רב-ההשפעה של ראש הממשלה, ג'וזף מסקאט. למרבה האירוניה, שקמברי היה השם האחרון שבקע מן המקלדת של קארואנה-גליציה באוקטובר 2017. הוא היה בעיניה הגרוע שבנוכלים. היא ככל הנראה לא היתה מתפלאת כלל אילו אמרו לה שהוא מתכנן להתנקש בחייה.
העם אוהב את רה"מ, התקשורת לא
בשנתיים שלאחר הרצח, איש לא נגע לרעה בשקמברי. הוא הוסיף להיות המוציא והמביא ב'קסטיליה', ארמונה בן 450 השנה של ממשלת מלטה. מאסקט, שנעשה ראש הממשלה ב-2013, בהיותו בן 39, פיתח יחסים סימביוטיים עם שקמברי, אשר שירת אותו בהצלחה ניכרת. על אף חשדות השחיתות שליוו את רה"מ מאסקט במשך שנים, הוא חזר ונבחר בקלות רבה ב-2017, עם הרוב הגדול ביותר שמפלגת שלטון במלטה קיבלה אי פעם (55%).
זה לא היה עניין של מה בכך: מפלגת העבודה ('לאבוריסטה', בלשון המאלטאית), שמסקאט עומד בראשה, בילתה 17 שנה באופוזיציה לפני שמסקאט הוביל אותה לנצחונו הראשון. נצחונו השני היה בעיניו התשובה הציבורית ההולמת להתקפות הבלתי פוסקות של כלי התקשורת. העם אוהב את ג'ו, גם אם העיתונות מעקמת את חוטמה. הכותרת הראשית ב'טיימס אוף מלטה' לאחר נצחון 2017 ציטטה את ראש הממשלה אחוז האופוריה, "ההתקדמות תטאטא את כל מי שינסו למנוע אותה". אכן, הכרזה עם צלילים לא-דמוקרטיים.
לא עוד. פנק, האיש העשיר שהורד מן היאכטה, הודיע כי הוא מוכן לגלות את האמת לאמיתה -- ובלבד שיקבל תחילה חנינה מלאה מנשיא הרפובליקה. מסקאט חשב וגם אמר שפנק זומם להפליל לא רק את ראש הסגל שלו, שהתפטר בשבוע שעבר, אלא גם אותו עצמו.
ביום ה' התכנס הקבינט של מסקאט כדי לדון בבקשת החנינה. הישיבה התארכה עד 3:30 לפנות בוקר. במהלכה איבד ראש הממשלה את תמיכת רוב שריו. הם החליטו שאין להם כל חשק ליפול בקרב לצידו. מסקאט התבקש לצאת מן החדר, ובהיעדרו הם הצביעו נגד חנינה. אבל הם גם דרשו את ראשו של ראש הממשלה.
מסקאט הופיע למחרת בפני העתונאים חיוור, עייף ומוכה. הוא הודה שטעה כאשר נתן אמון בראש הסגל שלו. אחר כך סר אל הנשיא, והודיע על כוונתו להתפטר לאחר שהמפלגה תבחר מנהיג חדש. קולות ציקצוק ליוו את ההודעה הזו. מספר גדל של פעילי מפלגה, החוששים מתוצאות זיהויה עם המשטר המתמוטט, מעדיפים שהמנצח הגדול של 2017 יפרוש מייד.
הפכה למרכז פלילי בינלאומי
מה קרה למלטה? כיצד הצליחה להתרומם מן השוליים המרוחקים של תשומת הלב הבינלאומית אל מעמד של כישלון פוליטי ומוסרי, המטריד גם צופים מרוחקים?
דפני קארואנה-גליציה ידעה לא מעט, אבל לא פעם רק מפי השמועה. היא הבינה שהיא עומדת במרכזה של רשת תככים, אבל כנראה לא ידעה שהרשת הזו נפרשה הרחק מעבר לגבולות המים הטריטוריאליים של החברה הקטנה ביותר באיחוד האירופי (עם 450,000 תושבים מלטה קטנה אפילו מלוקסמבורג).
ממשלת מסקאט קראה דרור ליצרי ההתעשרות הקלה לא רק של יחידים, אלא גם של המדינה עצמה. בהשראתה, או לפחות בעצימת עיניה, מלטה הפכה למרכז פעילות פלילית בינלאומית. בנק מאלטאי נעשה זרוע מרכזית במאמץ רב-יבשתי של איראן לעקוף את הסנקציות של ארה"ב. מסופי נפט במלטה נעשו חוליה חשובה בהברחת מוצרי דלק מרוסיה לוונצואלה המתמוטטת. נמל ואלטה שימש את רוסיה בניסיון לממן את המרד של גנרל חפתר, מועמדו של ולדימיר פוטין להיות האיש החזק של לוב.
חוץ מזה, ממשלת מסקאט הפכה את מלטה לבירה העולמית (הזמנית, כנראה) של כלכלת ה'בלוקצ'יין', הטכנולוגיה העומדת ביסוד הביטקוין, המטבע-לא-מטבע, המאיים לטרוף את כל כללי ההתנהגות של הפיננסים הבין לאומיים. היא הראשונה בעולם שחוקקה חוקים לאפשר פעילות חוקית ומסודרת של בלוקצ'ייניסטים.
בשנה השניה של שלטון מסקאט, ממשלתו מכרה שליש מחברת החשמל הלאומית לחברת אנרגיה משנחאי, הנמצאת בבעלות מלאה של ממשלת סין. תחנת הכוח הגדולה ביותר במלטה עברה לבעלות סינית. הסינים הודיעו בגלוי על כוונתם להשתמש במלטה כקרש קפיצה אל משק האנרגיה ורשת החשמל של אירופה, שהיא מחוברת אליה פיזית ופוליטית.
מעניין איך ארצות קטנטנות, אולי במיוחד מדינות-אי זעירות, נוטות להיקלע למצבים כאלה. הן זקוקות לפרנסה, והן מוצאות את עצמן מזייפות ספרים, רושמות חברות פיקטיביות, מעניקות דגלי נוחות, מוכרות דרכונים ומציעות את שירותיהן הלא-סנטימנטליים כמעט לכל דיכפין. מלטה בשירות איראן, סין, רוסיה, ונצואלה, בלוקצ'יין? זה פשוט לא מתקבל על הדעת, אבל תראו את הצמיחה הכלכלית שלה: היא דוהרת הרחק לפני כל חברות האיחוד האירופי (התמ"ג שלה יצמח השנה ב-4.25%).
האם מלטה תסכים ללכת במקום לדהור, כדי להתנקות מן הזוהמה של שש השנים האחרונות? זה עומד להיות תרגיל מעניין באחריות לאומית, העשוי לעניין עוד כמה מדינות קטנות ומשגשגות במשבר פוליטי ומוסרי.
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב-https://tinyurl.com/yoavkarny-globes
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny