תשלום בסופרמרקט בגרמניה / צילום: Fabrizio Bensch, רויטרס
כדי להשתמש בשירותים הציבוריים בתחנת הרכבת של ארהוס שבדנמרק צריך כרטיס אשראי. אין צלוחית חרסינה קטנה עם מטבעות, אין מכונה שמוציאה אסימונים תמורת מזומן, רק מכשיר הבולע את כרטיס האשראי - מחייב אותו בשקל וחצי - ומחזיר פתק עם ברקוד. זה משום שבסקנדינביה אין פעילות בסיסית מדי או עסקה קטנה מדי כדי להתבצע באשראי. בין אם מדובר בשירותים, בתשלום בדוכן מאולתר בצדי הדרך על שק תפוחי אדמה או בקניית בירה בקיוסק באמצעות הטלפון הנייד - הדנים כמעט ולא מחזיקים מזומן, ומבצעים את רוב הרכישות השוטפות שלהם באמצעות הכרטיס או הטלפון.
דנמרק הגיעה למצב זה בעקבות חקיקה ופעולות עקביות של הממשלה במדינה, שנועדו להקל ולהוזיל את השימוש בכרטיסי דביט ואשראי ובאפליקציות להעברת כסף מתוך מטרה ברורה - למנוע כלכלה שחורה במדינה, למנוע העלמות מס ולמקסם את המע"מ הנגבה במשק. למעשה, השימוש בכרטיסי אשראי הוא כה נפוץ, עד שכמה אלפי סקנדינבים, לפי ההערכות, כבר השתילו צ'יפ אשראי (בטכנולוגיית RFID, כמו זה הממוקם בכרטיסי הפלסטיק) מתחת לעורם, כדי לחסוך בזמן. העתיד של הכסף בסקנדינביה הוא אלקטרוני, והתושבים - כמו גם הממשלות והבנקים - מדברים בגאווה על חזון של "חברה ללא מזומנים".
בשבדיה הסמוכה, החזון הזה כבר קרוב מאוד למציאות. שילוב של חקיקה מצד הממשלה, כיסוי סלולרי מקיף ושיעור גבוה של אחזקת טלפונים חכמים הביאו לכך שרק 6% מהעסקאות במשק השבדי ב-2018, לפי נתונים רשמיים שהתפרסמו החודש, התבצעו במזומן. למעשה, אחוז הכסף המזומן כחלק מהתמ"ג בשבדיה עמד בשנה שעברה על 1% בלבד - עשירית מהשיעור ברוסיה או בארה"ב. ביפן, שבה כסף מזומן זוכה ליחס הפוך לחלוטין, שיעור השטרות והמטבעות במחזור עומד על לא פחות מ-20% מהתמ"ג. בישראל הוא עומד על כ-6%. בשבדיה כולה, נכון להיום, רק מחצית מסניפי הבנקים מאפשרים להוציא כסף. כמובן שניתן לקבל מזומן גם תמורת חיוב כרטיס (דביט) בחנויות שונות - אך השבדים אינם מרבים, או צריכים, לעשות זאת.
היתרון לממשלות הנורדיות הוא בשקיפות שנוצרת במערכת הכלכלית כתוצאה מזרימת הכסף באפיקים דיגיטליים בלבד, הניתנים לפיקוח. בנוסף, הם יכולות ליהנות מהפחתת העלות של הדפסת, חלוקת ושמירת הכסף המזומן עצמו. הבנקים מצדם חוסכים כסף רב על כספומטים, על שמירת ואבטחת הכסף בסניפי הבנקים, ובעידן שבו הנדל"ן נמצא במגמת התייקרות, הם יכולים גם לסגור סניפים ולחסוך בעלויות.
בעוד שבסקנדינביה הרעיון זוכה לאהדה רבה, בגרמניה הסמוכה הגישה שונה לגמרי. היא דוגמא, אולי, לכך שהיחס לכסף במדינות שונות הוא תוצר של תרבות ונסיבות ההיסטוריות יותר מאשר גיאוגרפיה או טרנדים בינלאומיים. נסיבות אלה, כולל משברים כלכליים והיפר-אינפלציה הובילו את תושבי גרמניה להיות "אלופי המזומן" של אירופה.
כאשר הממשלה בברלין הציעה לפני שלוש שנים לאמץ חוקים דומים לאלה שאימצה ממשלת ישראל בהתאם להמלצות ועדת לוקר - ולהגביל עסקאות במזומן לתקרה של 5,000 אירו (19 אלף שקל) - האדמה רעדה. "הסירו את הידיים שלכם מהמזומנים שלנו", קראה הכותרת הראשית דאז של ה"בילד" הנפוץ ושורת מומחים כלכליים, פוליטיקאים והיסטוריונים התגייסו להסביר מדוע היוזמה מהווה למעשה "התערבות בזכויות הפרט", ופגיעה באזרחים במדינה. "כל מי שרוצה להגביל את השימוש בשטרות ובמטבעות חייב להיות ברור", כתב עיתון האיכות ה"זידויטשה צייטונג", "הדבר יאפשר שליטה מוחלטת של החברות ושל הממשלה (על הציבור)".
לפי סקר שנערך אז בגרמניה, כ-80% מהתושבים הביעו התנגדות לחוק המוצע והיו מעוניינים להמשיך לעבוד במזומן. וזו הסיבה שבעוד שבסקנדינביה ניתן למצוא בשנים האחרונות חנויות שמקבלות רק כרטיסי אשראי או תשלום באמצעות הנייד (על ידי העברה לפי מספר טלפון), בגרמניה ניתן למצוא חנויות רבות שמקבלות אך רק מזומן. סקר שהתקיים לפני שנתיים מצא כי הגרמני הממוצע מחזיק בארנק 103 אירו בכל זמן נתון, פי שניים כמעט מהממוצע האירופי. קרוב ל-80% מעסקאות הרכישה המיידית (כמו קנייה בחנות בגדים או קיוסק), התבצעו בשנה שעברה בגרמניה במזומן.
ברלין חוזרת בה מהיוזמה להפחית מזומן
כתוצאה מהזעם הציבורי, חזרה בה הממשלה בברלין מהיוזמה, והיא הוקפאה. ממילא, בפועל רוב העסקאות הגדולות והמשמעותיות במדינה - בין אם בין תושבים או בין לקוחות לחברות - נעשות באמצעות העברות בנקאיות מתועדות ומדווחות בזמן אמת, אבל הדבר אינו מעוגן רשמית נכון לעכשיו בחוק ספציפי. הגורם המשפיע ביותר על כך הוא החובה החוקית של מוסדות פיננסיים וגורמים שונים המעורבים בעסקאות שבהן הסכום עובר תקרה של 15 אלף אירו לברר את מקור הכסף ולקבל אישור לכך שמדובר בכספים שמנוהלים באופן חוקי, כחלק מחוקים שאומצו נגד הלבנת הון.
לעומת גרמניה, מי שכן הקדימו ואימצו חקיקה דומה לזו הקיימת בישראל הן מדינות דרום ומרכז אירופה. הוועדה לבחינת צמצום השימוש במזומן במשק כללה דיון מקיף במצב החוקי במדינות אלה - כולל סכום ההגבלה והקנסות המוטלים על מי שעובר על החוקים - אולי משום שהן קרובות יותר לישראל מבחינת האקלים העסקי בהן והנכונות של התושבים להעלים מסים (לפי מחקרים כלכליים).
עד לאחרונה, המחמירה שבהן הייתה איטליה, שבה נאסרה כל עסקה של יותר מ-1,000 אירו, אך הממשלה הפופוליסטית ששלטה במדינה העלתה את הסכום חזרה ל-3,000 אירו. באיטליה, אגב, כל תשלום עבור דיור (כולל דירות לתיירים) חייב להתבצע בהעברה בנקאית, צ'ק (למוטב בלבד) או כרטיס אשראי, ואסור שיהיה במזומן. גם ביוון ובספרד הסכומים נמוכים, והם מטפסים עד להגבלה של 5,000 אירו בבלגיה. בישראל, לשם השוואה, עומד הסכום המקסימלי על 11 אלף שקל (2,800 אירו). סוג ההגבלות משתנה בין מדינה למדינה, וכך - עסקה ישירה במזומן בין שני תושבים בספרד אינה מוגבלת באותה צורה שבה מוגבלת עסקה בין לקוח לחברה. המשותף ליוון, לאיטליה ולספרד, שגם בה יש הגבלות על עסקאות במזומן, הוא המאבק שלהן בהעלמות מס ובכלכלה השחורה.
אבל נדמה כי במצב הנוכחי, המעבר לתשלומים דיגיטליים וצמצום המזומן - בין אם באופן מינורי או משמעותי - משיג תוצאות טובות יותר באמצעות הגברת האטרקטיביות שלהם בעבור הצרכנים מאשר על ידי רגולציה מחמירה כזו או אחרת.
לפי תחזית של כמה ענקיות מסחר, כולל "גוגל", בעוד כחמש שנים כל דולר שני שייצא בדרום-מזרח אסיה יהיה בתשלום דיגיטלי, ומדינות רבות באזור צועדות בנתיב דומה לזה שבו החלו מדינות סקנדיביה לצעוד עוד בעבר. הטלפונים החכמים והאפליקציות לתשלום שינו את התמונה. בווייטנאם, כבר היום כשני-שלישים מהאוכלוסייה משתמשים בנייד לתשלום, ובערים הגדולות בסין חלק גדול מהתשלומים השוטפים נעשים באמצעות הטלפון. דרום-קוריאה, למשל, שבה רק 20% מהעסקאות במשק נעשות במזומן, הודיעה בעבר כי היא מתכננת להיפרד לשלום ממטבעות (אך לא משטרות) בשנה הבאה, בניסיון הדרגתי להתקדם לעבר חברה ללא מזומן.
בחודשים האחרונים: תגובות נגד בעולם
צעדים אלו ברחבי העולם הביאו לתגובת-נגד בחודשים האחרונים, שהצביעה על הבעיות הטמונות בעתיד ללא כסף מזומן. הבנק האירופי המרכזי פירסם החודש הודעת תמיכה מפתיעה בשימוש במזומן, ואמר כי הדבר חשוב "במקרה של הפרעה במערכות התשלום האלקטרוניות". הוא שם דגש על הסכנה הנשקפת כתוצאה מהתקפות סייבר או מפריצה לחשבונות דיגיטליים והעברת כספים במרמה. במקביל, ציין המוסד הפיננסי של המדינות החברות בגוש האירו שיש לאפשר נגישות לעסקים ולכסף לחלקים באוכלוסייה שאינם "מחוברים-דיגיטלית". הבנק אף מנה את הקבוצות, וכלל בהן "מבוגרים, מהגרים ופליטים, נכים, תושבים במצב סוציו-אקונומי נמוך ומי שאין להם גישה לשירותים דיגיטליים". הוא גם המליץ לשמור כסף מזומן בבית למקרי חירום.
אפילו שבדיה מקדמת בשנה האחרונה חוק שייגן על מי שעדיין מעוניין להשתמש במזומן. נגיד הבנק המרכזי במדינה הודה בראיון כי למרות ששבדיה היא מדינה מתקדמת בכל הנוגע לעתיד ללא מזומן, כסף פיזי הוא כלי טוב להתמודד עם מצבי חירום, והזכיר קריסה אפשרית של רשתות החשמל או מתקפת סייבר מקיפה נגד המדינה. גם בארה"ב, גל של מסעדות ובתי עסק נאלצו לחזור ולאפשר תשלום במזומן בחודשים האחרונים, אחרי שהרשויות המקומיות חייבו אותן לעשות זאת. הן נימקו את הצעד בכך שההגבלות יוצרות אפליה כלפי אוכלוסייה קשת-יום שאין לה חשבון בנק או טלפון חכם, ומתקיימת ממזומן.