מתניהו אנגלמן - מבקר המדינה / צילום: יוסי זמיר
דו"ח מבקר המדינה בנוגע למדיניות החילוטים של גורמי האכיפה צפוי לכלול ביקורת חריפה למדי על כך שהמשטרה והפרקליטות משתמשות, לעתים, בחילוט ככלי להפעלת לחץ על חשודים בפלילים.
לפי המידע שבידי "גלובס", הנקודה המרכזית ביותר שהופיעה בטיוטת הדו"ח הקודם - שנגנז, היא גם זו ש"מככבת" בטיוטה הנוכחית והיא נוגעת לפער העצום בין הרכוש שנתפס בשלבי החקירה הראשוניים, לזה שבסופו של ההליך מחולט ומועבר לקופת המדינה. הנתונים מראים כי אפילו במקרים של הרשעות, בסופו של דבר הסכומים שמאשרים בתי המשפט לחלט נמוכים משמעותית מאלו שנתפסו מלכתחילה.
חלק מהנתונים שבודק מבקר המדינה נחשפו בשנה שעבר ב"גלובס". בסדרת כתבות שפרסמנו הראינו כי למרות שבשנים 2008-2017 נתפסו למעלה מ-3.5 מיליארד שקל לחשודים, רק 500 מיליון שקל נלקחו לצמיתות בסוף ההליכים מהעבריין המורשע. כלומר, 14% בלבד מהסכום שנתפס בשלביו הראשונים של ההליך נמצא בסופו ככזה שמוצדק לחלט אותו לצמיתות מהנאשם.
מהו בעצם חילוט? לפי החוק, המשטרה והפרקליטות יכולות לבצע תפיסה וחילוט זמני (החרמה) של כספם ורכושם של חשודים בפלילים, עוד לפני העמדה לדין או הרשעה שלהם. זאת ,בשני מצבים עיקריים - כשמדובר בחשד לביצוע עבירה כלכלית וכשעולה החשד כי כספו או רכושו של החשוד הושג באמצעות ביצוע עבירה; או כשמדובר בעבירה שהעונש עליה יכלול בסבירות גבוהה תשלום פיצויים לקופת המדינה או לנפגעי העבירה.
השימוש בכלי החילוטים התרחב
בשנים האחרונות, הורחב באופן ניכר השימוש של המשטרה והפרקליטות בכלי החילוטים, מתוך הבנה כי מדובר בכלי אפקטיבי ביותר. "האכיפה הכלכלית פוגעת בחשודים ונאשמים יותר וכואבת להם יותר. בנוסף, בגלל החילוטים של כספים של חשודים, יותר קשה להם לשלם שכר-טרחה לסנגורים, וזה משפיע עליהם" אמר ל"גלובס" לפני שנה עו"ד יהודה שפר, לשעבר המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, מי שגם הקים את הרשות להלבנת הון ונחשב לאביה של "מהפכת החילוטים". מהצד השני נשמע תדיר קולם של החשודים וסניגוריהם, שטוענים השכם והערב לפגיעה בזכויותיהם הבסיסיות, עוד לפני שבכלל התנהל המשפט בעניינם. התופעה גם זכתה לקיתונות של ביקורת מצד בית-המשפט העליון.
הביקורת הצפויה של מבקר המדינה על החילוטים נולדה בעקבות בדיקה שהחלה במשרד מבקר המדינה כבר בשנת 2016, בימיו של המבקר הקודם, השופט (בדימוס) יוסף שפירא. בעבר גם התבטא לגביה עו"ד שפר, שסיפר כי לאור הממצאים שהועברו למשרד המבקר מהפרקליטות, נגנזה טיוטת דו"ח הביקורת בנושא.
מאז שנגנזה הטיוטה הקודמת, אירעו מספר חילופי גברי במשרד מבקר המדינה: מונה מבקר המדינה הנוכחי, רו"ח מתניהו אנגלמן, וגם התחלף ראש האגף הרלוונטי במשרד, והנושא חזר שוב לשולחן. בימים אלה שוקדים במשרד מבקר המדינה על כתיבת טיוטת דו"ח, שיעסוק בפרקטיקת החילוטים.
לפי ההערכות, הביקורת תתפרסם כחלק מהדו"ח השנתי שמפרסם המבקר בסביבות אמצע השנה, ובו מוקדש כדרך קבע פרק המבקר את עבודת הפרקליטות.
במסגרת חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, שחוקק בתקופתה של שרת המשפטים הקודמת ח"כ איילת שקד עם עזיבתה של השופטת (בדימוס) הילה גרסטל את תפקיד נציבת הביקורת על הפרקליטות, הועברה הסמכות לביצוע ביקורת מערכתית על גופי התביעה (כמו הפרקליטות והתביעה המשטרתית) למשרד מבקר המדינה.
ואלה הנקודות העיקריות שצפויות להופיע בדו"ח.
אמצעי להפעלת לחץ על חשודים?
הביקורת צפויה לעסוק בשימוש לכאורה של הפרקליטות והמשטרה בחילוטים כאמצעי להפעלת לחץ על חשודים.
הנתונים מראים כי למרות שב-2008-2017 נתפסו למעלה מ-3.5 מיליארד שקל, רק 500 מיליון שקל נלקחו בסוף ההליכים לצמיתות מהעבריין המורשע. כלומר, 14% בלבד מהסכום שנתפס בשלביו הראשונים של ההליך נמצא בסופו ככזה שמוצדק לחלטו לצמיתות מהנאשם.
בתיקי צווארון לבן, שבהם מתבצעים מרבית החילוטים בשנים האחרונות (וראו בהמשך), הפער אפילו בולט יותר. לדוגמה, בתיקים שאחת העבירות שנחקרו בהם הייתה עבירת השוחד (לרוב יחד עם עבירות של הלבנת הון, מרמה ומס) נתפסו בתפיסה זמנית יותר ממיליארד שקל, ואולם סכום החילוט הסופי באותם תיקים עמד על 42 מיליון שקל בלבד.
במשרד המבקר שוקלים בחיוב לאמץ את הטענה כי הפערים העצומים, יותר מרומזים כי גופי האכיפה מבקשים להשתמש בכלי האימתני הזה גם כדי להפעיל לחץ על חשודים ונאשמים, בשלב מוקדם מאוד של ההליכים, ולבקר את הפרקליטות על השימוש הנרחב שהיא עושה בכלי רב העוצמה הזה.
בפרקליטות כבר הודו בעבר שיש בעיה עם הפער העצום הזה, אבל ייחסו זאת לעובדה כי ההליכים הפליליים נמשכים ונמתחים על-פני מספר רב של שנים. בתיקים כלכליים, שלא מקבלים עדיפות בטיפול ביחס לתיקים פליליים דחופים יותר, מדובר בטיפול שנמשך יותר מהממוצע. לפיכך, המליצו בפרקליטות להעביר לטיפולו של ביהמ"ש הכלכלי גם תיקים שעוסקים בעבירות של הלבנת הון, ולא רק תיקי ניירות ערך כפי שנהוג כיום.
אבל, גם לגופם של המספרים, טענו בפרקליטות, התמונה שונה בתכלית. בסופו של יום, הסבירו, דווקא כן מחולט לצמיתות אחוז ניכר מהרכוש שנתפס או חולט זמנית בתחילת ההליך. כשבוחנים את זה "פר תיק", גרסו, מבינים כי אחוזי החילוט הסופיים עומדים על כ-70%.
נקודה נוספת שצפויה להופיע בדו"ח המבקר תעסוק בהצטברותם של הנכסים שחולטו לטובת המדינה, אך לא מומשו. לפי הידוע, כיום מחזיקה המדינה בעשרות נכסי מקרקעין של עבריינים מורשעים, אך חסרה את "הרגל המסיימת" שתאפשר את מכירת הנכסים והעברת הרווח ממכירתם לקופתה.
פגיעה בזכויות יסוד של חשודים ונאשמים
לפי פרסום של נטעאל בנדל ב"הארץ" מהשבוע שעבר, שחשף לראשונה את העובדה כי בימים אלה שוקדים שוב במשרד המבקר על כתיבת דו"ח שיעסוק בתופעת החילוטים, מהדוח הנכתב בימים אלה עולה חשש כי מדיניות הפרקליטות הובילה לפגיעה בזכויות של חשודים. גם ביהמ"ש העליון, במספר הזדמנויות שונות, הביע עמדה דומה.
הוצאת צווי החילוט הזמניים אשר מכוחם תופסות רשויות האכיפה את רכושו ונכסיו של אדם בשלבים המוקדמים של ההליך בעניינו, נעשית, על-פי רוב, באמצעות פנייה לבית המשפט במעמד צד אחד, בשלב שבו החקירה עדיין סמויה. הצווים האלה, שמושגים עוד בטרם לחשוד יש הזדמנות להעלות טענה כלשהי שתסתור את כיוון החקירה המסתמן, נוהגים להיות גם רחבים מאוד. הם כוללים כל רכוש הרשום על שם החשוד או נמצא בחזקתו, חשבונות בנק שלו ושל בן/בת זוגו, חשבונות של חברות שבבעלותו, ועוד.
מצד אחד במרבית המקרים מדובר בצווים רחבים מאוד, ומצד שני קיים פער עצום בין מה שנתפס בתחילת ההליך למה שמחולט בסופו. התוצאה היא שלאורך השנים הצטברו תלונות רבות של חשודים ונאשמים, לפיהן תפיסת כל רכושם כבר בשלב ראשוני של ההליך לא מאפשרת להם קיום מינימלי ופוגעת בזכויותיהם הבסיסיות.
לטענת סניגורים רבים, המציאות מלמדת כי על הפרקליטות לנקוט משנה זהירות עם מתן החלטות שמשמעותן פגיעה קשה ביותר בזכויות הקניין של נאשמים וחשודים.
לכך יש להוסיף כי פעמים רבות תופעת החילוטים טומנת בחובה גם עינוי דין, לנוכח הימשכותם של מרבית ההליכים המשפטיים על פני מספר שנים. זה נכון במקרה של מי שמוגש נגדו כתב אישום, שנשאר פעמים רבות ללא כספו ורכושו עד לגזר הדין, שיכול להתקבל רק שנים רבות אחרי שהתחיל ההליך, אבל גם במקרים של מי שבסוף לא מועמדים לדין.
במקרים רבים הפרקליטות לא ממהרת להודיע לחשודים שהתיק בעניינם נסגר - גם אחרי שהיא מודיעה לחשודים הנוספים באותה פרשה כי הם מועמדים לדין - וכל עוד התיק בעניינם לא נסגר, נותר הרכוש המחולט אצל גורמי האכיפה, עד להחלטה הסופית שיכולה להתקבל כעבור שנים.
גם בית המשפט העליון הדגיש בעבר עד כמה חשוב להקפיד בזכויות היסוד של נאשמים וחשודים בעת הפעלת כלי החילוט. כך השופטת ענת ברון קבעה במקרה אחד שהגיע אליה: "חילוט רכושו של אדם טומן בחובו פגיעה קשה בזכות הקניין הנתונה לו, והפגיעה מתעצמת ככל שתקופת החילוט מתמשכת… יש לנקוט אותה רק כאמצעי אחרון ובהיעדר אמצעים חלופיים להבטחת אותה תכלית. כך יש לעשות בהשראת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכך יש לעשות על פי עיקרון המידתיות המקובל עלינו".
המסר של העליון, עושה רושם, התחיל לחלחל גם לערכאות הנמוכות יותר. לאחרונה, למשל, אישר ביהמ"ש המחוזי מרכז את קביעת ביהמ"ש השלום בראשל"צ, שהורה לשחרר מחצית מרכושו התפוס של חשוד, לאור הזמן הרבה שעבר מאז החלה החקירה והעיכוב בהגשת כתב האישום.
תפיסות מוגזמות, מעבר למה שנבע בצו
בשנים האחרונות הגיעו לביהמ"ש העליון מספר מקרים, שכוללים לכאורה חילוטים אגרסיביים החורגים בהרבה ממה שקבע הצו בעניינם, ובוודאי שלא עומדים בקנה אחד עם דרישת המידתיות, עליה מבקש ביהמ"ש העליון להקפיד. סביר להניח כי גם נושא זה יכלל בטיוטת הדו"ח הנכתבת בימים אלה.
המקרה המוכר ביותר הוא זה הנוגע כנראה לתפיסת חפצי אמנות ותכשיטים בביתם של איש העסקים שאול אלוביץ', בעל השליטה ב"בזק", ורעייתו, איריס במסגרת פרשת תיק 4000. גורמי האכיפה לא הסתפקו בצו הרחב יחסית שהיה בידיהם לתפוס את רכושם וכספם של בני הזוג, ובחרו גם לקחת מקירות הבית את יצרות האמנות שהיו בו. הם גם טרחו להסיר את העגילים מאזניה של איריס אלוביץ' ואת טבעות הנישואים מאצבעות בני-הזוג.
השופט יצחק עמית ביקר קשות את התנהלות המשטרה בפרשה, וקבע כי לא ניתן לעשות חילוט ללא צו המאשר באופן ספציפי את תפיסת הרכוש שמוחרם.
מקרה אלוביץ' אינו היחיד. פעם אחר פעם הציבו שופטי ביהמ"ש העליון לרשויות אכיפה תמרורי עצור, כשלפתחם הגיעו מקרים בהם מתחו המשטרה או הפרקליטות את סמכויותיהם מעבר למה שמתיר להם הצו והחוק.
ומה עם המלחמה בארגוני הפשיעה?
נקודה נוספת שראוי לשים לב אליה היא התחושה של רבים, לפיה השימוש בכלי החילוטים בשנים האחרונות חורג מהתכלית המקורית שלשמה נועד - מאבק בארגוני הפשיעה.
המחוקק הוא זה שהרחיב באורח ניכר את היכולת של גורמי האכיפה לעשות שימוש בכלי החילוטים. מאז חקיקת חוק איסור הלבנת הון, ובפרט מאז כניסתו לתוקף של תיקון לחוק זה בשנת 2016, אשר הכיר בעבירות המס החמורות כעבירות מקור (עבירות המהוות את המקור להון ולרכוש המולבן), נעשה שימוש נרחב מאוד בסמכויות אלה.
מכיוון שבכמעט כל עבירה כלכלית נוהגת הפרקליטות באופן אוטומטי להוסיף גם עבירת הלבנת הון, נפתחת בפניה גם האופציה לחלט את רכושו של הנאשם.
ועם זאת, לפעמים נשמעת הטענה שייתכן שגם תמצא את עצמה בדו"ח הנוכחי, לפיה זה שהאופציה קיימת - זה לא אומר שאפשר להפעיל אותה ללא ריסון, וללא כל הבחנה. מאותם נתונים שנחשפו ב"גלובס" בשנה שעברה, עלה ש-80% מהסכום שנתפס היה בקרב חשודים בעבירות צווארון לבן ולא בארגוני פשיעה.
אין להקל ראש בעבירות כאלה, אבל חשוב לזכור כי לרוב, עבירות צווארון לבן מתבצעות בקרב אנשים נורמטיביים ולא על-ידי מי שמקדישים את חייהם לפשיעה. וכל זאת, בעוד שבכל הנוגע למלחמה נגד ארגוני פשיעה, סמים, סחר בנשים והימורים המספרים נמוכים הרבה יותר.
הנתונים האלה מעוררים תהייה בנוגע לשימוש של המדינה בכלים הללו - והאם היא משתמשת בכלי הנשק הללו כדי לתקוף את הזירות הבעייתיות באמת, או דווקא את אלה שקל יותר להיטפל אליהן.