ברית הזוגיות נישואים אזרחיים לחסרי דת בישראל / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
בשעה שח"כ אביגדור ליברמן רוכב בגאון על סוס "החופש מכפייה דתית", ראוי אולי שנחזור ל"הישג הגדול" שהביאה מפלגתו של ליברמן לחופש מדת בישראל, הלוא הוא חוק "ברית הזוגיות".
חוק ברית הזוגיות חוקק ב-2010, ונכנס לתוקף ב-2011. מאז ועד היום, במשך כתשע שנים, רק 132 זוגות בחרו למסד במסגרתו את הקשר ביניהם. רובם עשו זאת בתחילת הדרך, כשהממוצע בשנים האחרונות עומד על שלושה זוגות בשנה. זו התרומה הקטנה של החוק שאך לפני עשור, מדינה שלמה עסקה בו. שורש הבעיה הוא בראש ובראשונה בכך שמדובר בחוק שאמור לסייע לציבור שכמעט לא קיים. הוא לא נותן פתרון למי שאינם מעוניינים בנישואים דתיים, גם לא למי שאינם יכולים להינשא כך, דוגמת בני זוג מאותו המין, כהן וגרושה, או ממזרים.
כל מה שיש בחוק - הוא בעצם פתרון לזוגות של אישה וגבר, אשר שניהם רשומים כ"חסרי דת". מכיוון שגם לפי ההערכות ישנם בישראל כ-300 אלף אנשים חסרי דת, משתמע מכך כי ישנם מעט מאוד זוגות שבהם שני הצדדים הם חסרי דת, שנזקקים לחוק הזה.
עצם החקיקה של חוק "ברית הזוגיות", נראה כמו מסך עשן שנועד להסתיר את העובדה, שאין בחוק כמעט דבר, אלא ניסיון לייצר הצדקה נוספת לבריחה מהפתרון היחיד, שהיה מיטיב עם רבים, שהוא הפרטה מוחלטת של מערך הנישואים בישראל. כלומר, לאפשר חופש מוחלט בנישואים כשתפקידה היחיד של המדינה יהיה לרשום את הנישואים, ולא להחליט איך יערכו הנישואים, ומי רשאי להינשא למי וכיו"ב. המחויבות היחידה של בני הזוג צריכה להיות לקשר הזוגי ביניהם. כל עוד המחויבות הזו ניתנת, זה כבר לא צריך להיות מעניינה של המדינה להשליט את מרותה על אופיו של טקס המחויבות, מי עורך אותו וכיצד.
ליברמן ביקש באמצעות שליחו דאז, חבר-הכנסת המנוח דוד רותם ז"ל, להציג את עצמו כלוחם חופש. וזאת, בלי לפגוע בברית שהייתה לו עם המפלגות החרדיות. אך המחיר של הצעד הזה היה יצירת תחושה שכאילו יש באותה "ברית זוגיות" פיקטיבית, כדי לתת מענה לבעיית היעדר חופש הבחירה בנישואים. דבר שבעצם לא היה ולא נברא. אמנם החקיקה שידרה אופטימיות, בזמן שהמציאות הייתה ונותרה בעצם פסימית.
"ברית הזוגיות" הייתה לא יותר מתרגיל הסחה חסר תוכן ממשי. כמעט עשר שנים לאחר חקיקת החוק, ברור לכל כי הפתרון איננו בחוקים ספציפיים לאוכלוסיות ספציפיות, קטנות או גדולות, אלא בהחלטה פשוטה של המדינה שהיא מושכת את ידיה מהנישואים ומהמשפחה. החלטה שתאפשר לכל זוג - גבר ואישה, אישה ואישה וגבר וגבר להינשא ולזכות להכרת המדינה בנישואים ובזכויות שבאות עימם.
הציבור החופשי בישראל שבע כבר מספינים סביב חוקים פיקטיביים או חצי פיקטיביים. יהא זה חוק "ברית הזוגיות" או "חוק הגיוס", מדובר בחוקים שהם הרבה יותר בבחינת סיסמאות מאשר שינוי המציאות. מגיע לנו שהפוליטיקאים שמתיימרים לייצג אותנו, יתייחסו אלינו באותה רצינות שהפוליטיקאים החרדים מתייחסים לבוחריהם. שבמקום לקדם "הצהרות חוק" חסרות השפעה מעשית, יפעלו נבחרינו לייצר שינוי במציאות המתמשכת של הכפפת המדינה לדת.
גם אחרי עשורים של הצהרות פוליטיקאים, השינויים הכי גדולים לכיוון החופש מדת, לא נעשו בכנסת, אלא כתוצאה מפעילות אזרחית, הכרעות שיפוטיות ולאחרונה גם התגייסות של השלטון המקומי. יחד עם זאת, בסופו של דבר את שינוי המציאות המהותי בכל הקשור להפרדת הדת מהמדינה ובעיקר מהמשפחה, יוכלו לעשות רק המחוקקים. כדי לעשות זאת, ראוי שנדרוש מהם לחדול לדבר איתנו בסיסמאות ולקדם חוקים שהם לא יותר מספינים פחדניים וחסרי מהות ולהתאחד כדי להביא לשינוי אמיתי שכולנו נחוש בו. שינוי שיביא עימו לחופש בחירה בנישואים, כמו גם לחופש דת וחופש מדת, קודם כול במשפחה.
הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת ארגון "משפחה חדשה"