צילום: איל יצהר. צולם במפעל חלל של התעשייה האווירית
כשד"ר דגנית פייקובסקי רוצה להסביר מדוע השקעות של מדינות לאום עדיין הכרחיות, גם בעידן שבו נראה שחברות פרטיות הופכות להיות דומיננטיות יותר מאי פעם בכל האמור בשאיפות החלליות של המין האנושי, היא שולפת אנקדוטה נחמדה. "יש לי חברה אמריקאית שבעלה אסטרונאוט, ויצא לי לבקר אותה לפני כמה שנים, בתקופה שבה הוא היה ארבעה חודשים בחלל", היא נזכרת בחיוך. "במשך הזמן שבילינו ביחד היא דיברה איתו כמה פעמים בטלפון.
"הטלפון צלצל ועל המסך היה כתוב את השם שלו ומתחת Calling from space ואחרי שהיא ענתה לו היא ניהלה איתו שיחה נורמלית לגמרי. כמו שאני אבקש מבעלי לקנות משהו בדרך מהעבודה. אז באמצעים הקיימים היום אפשר לנהל שיחה כזאת כשהוא 400 קילומטר מעלינו, אבל מה קורה כשמישהו נמצא על הירח? ומה יקרה כשהאסטרונאוטים יהיו במאדים? מי ישים את הממסרים בדרך כדי שהעסק הזה יהיה שוטף ורציף ותקין? מי יאבטח את התקשורת הזאת? מי ידאג לכך שיהיה רוחב פס שיאפשר את זה?
"עד שהשוק הפרטי יוכל לשאת בעלות של טיפול בנושאים הללו, ייקח הרבה מאוד זמן, ואת הגשר הזה המדינה תצטרך לספק. זו לא חוכמה גדולה שחברה פרטית מציעה טיסה לחלל ומוכרת כרטיסים כי מישהו אחר בעצם בונה לה את הכביש, מאבטח אותו, דואג לכך שניתן יהיה לקיים תקשורת לאורכו. מה שאני אומרת זה שהמדינות יישארו שחקניות מאוד משמעותיות בתחום הזה".
פייקובסקי, בת 40, נבחרה לאחרונה לתפקיד אחת מ-12 סגניה של נשיאת הפדרציה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה, הגוף הבינלאומי היוקרתי בעולם לחקר החלל. היא חוקרת בתחום היחסים הבינלאומיים והאסטרטגיה, ומתמחה בממשק בין טכנולוגיה לפוליטיקה עולמית. מלבד פעילותה האקדמית, במשך 17 השנים האחרונות פייקובסקי הייתה חברה בשלל ועדות וגופים שמעצבים את מדיניות החלל הישראלית וכן פרסמה ספר בשם The Power of the Space Club (הוצאת קיימברידג').
מועמדותה לתפקיד הוגשה וקודמה כנציגת סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע. "אנחנו חמש נשים בתפקידי סגניות נשיאה, ויש גם את הנשיאה הנוכחית שהיא האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראשות הארגון. ככל שידוע לי, זו הנוכחות הנשית הכי משמעותית שהייתה עד היום בפדרציה", היא אומרת בגאווה.
מעבר לקורת הרוח שפייקובסקי חשה מכך שהיא נבחרה לתפקיד, היא רואה בו גם אחריות והזדמנות. "אני חושבת שחשוב מאוד לקדם נשים בתחום הזה ובמיוחד במדינה כמו מדינת ישראל, שיש בה ממדים פטריארכליים.
"יש בבחירה שלי מסר לא רק החוצה לעולם, אלא גם לבנות ולנשים פה. אני רוצה שהן ירגישו שהן מסוגלות לעשות דברים. יש לנו שפה שהיא מאוד מגדרית. כשאנחנו מדברים על 'אסטרונאוט' ולא אומרים גם 'אסטרונאוטית', יש לזה משמעות. אם נדבר לבנים בצורה שהיא שוויונית כלפי בנות - גם לבנים וגם לבנות יהיה יותר טוב.
"בכנס שהתקיים בשנה שעברה אמרתי שטוב תעשה מדינת ישראל אם האדם הבא שהיא תוציא לחלל יהיה אישה. בדרך הביתה קיבלתי על זה מקלחת מהבן שלי, שהוא בן 9 ושהבאתי אותו לכנס כדי שישמע. הוא אמר לי 'אמא, למה את מקלקלת לי את התוכניות. בגללך אני לא אוכל להגיש מועמדות להיות אסטרונאוט. אז ישבתי והסברתי לו למה אמרתי את זה, ואיך עד לפני לא הרבה שנים, בכלל לא נתנו לנשים לקחת חלק בתחום הזה ואיך עד היום רק 10% מהאסטרונאוטים הן נשים, והוא הבין", היא אומרת.
היות שאת מהותו של המקצוע של פייקובסקי קצת קשה יותר להסביר לזולת בכלל ולילדים בפרט, היא מספרת שכדי לעניין את שלושת בניה בתחום היא פשוט משתפת אותם בסוגיות שמעסיקות אותה. "אחד הדברים שעליהם התייעצתי איתם לגביהם הוא שאלת פסולת החלל. הסברתי להם מה זו פסולת חלל ושאלתי אותם איך לדעתם צריך להתמודד עם זה.
"הסברתי להם שזה לא רק עניין של פתרון טכנולוגי, שיש לזה גם הקשר פוליטי משום שניתן להשתמש בה גם בתחום האזרחי וגם בתחום הצבאי, ולכן כדאי שאם נפתח איזה מין שואב אבק חללי הוא יוכל גם לאסוף דברים פועלים ולא רק זבל. ברגע שהסברתי להם את זה ראיתי איך הגלגלים בראש שלהם מתחילים לעבוד".
כשאני שואל את פייקובסקי מה גרם לה להיכנס לתחום החלל מלכתחילה, נמרח על פניה חיוך רחב והיא מדברת בהתלהבות של ילדה. כבר בתיכון התעניינה בחלל, היא מספרת. "בכיתה י' הייתי בכיתת מצוינות בתיכון הראשונים בהרצליה, ולאורך השנה קיבלנו העשרה מדעית. אני זוכרת שבין היתר הביאו לנו סטודנט לתואר שני באסטרופיזיקה מאוניברסיטת תל-אביב, ומה שהוא לימד אותנו פתח לי את הראש. קודם כל הוא היה צעיר ושונה מאוד מהמורים הרגילים שלנו, ושנית, זה היה ממש מעניין. כל-כך נהניתי, שכשכתבתי את המבחן המסכם שכחתי לרשום את השם שלי על הטופס.
"כשהוא החזיר את המבחנים, ואני כבר ממש חיכיתי לקבל את המבחן שלי, הוא אמר 'מישהו או מישהי קיבלו את הציון הכי גבוה בכיתה, אבל הם לא כתבו את השם שלהם על הטופס'. לא חשבתי שזו יכולה להיות אני, אבל זה מה שקרה. מרוב שהתלהבתי מהחומר פשוט שכחתי את זה לגמרי. מה שגרם לי להתעניין בחלל זה מה שגרם להרבה אנשים להתעניין בו - זה מדליק, זה מצית את הדמיון", היא אומרת. "תמיד מניחים שאני מכירה את כל ספרות המדע הבדיוני ומצטטים לי מכל מיני סרטים, אבל אני לא כל-כך במקום הזה. אני מתעניינת בהקשר המדעי נטו ובמקום שבו הוא בא לידי ביטוי בפוליטיקה.
"תמיד התעניינתי בהבנת יחסי הכוחות בפוליטיקה העולמית, וברגע שגיליתי לקראת סוף התואר הראשון שלי במדע המדינה ותקשורת באוניברסיטת תל-אביב שיש תחום כזה, שמחבר בין החלל לבין היחסים הבינלאומיים, הלכתי על זה".
מורשת המלחמה הקרה
הפדרציה הבינלאומית לאסטרונאוטיקה הוקמה ב-1951 כהתאגדות של מדענים, סוכנויות חלל, אגודות, תעשיות חלל ומכוני מחקר ברחבי העולם כדי לקדם את מחקר החלל בתחומים שונים, וכן את השיח ושיתוף הפעולה בין הגורמים השונים העוסקים בתחום. אולם הקמתה בתחילת תקופת המלחמה הקרה הפכה אותה גם לפלטפורמה ששימשה כאמצעי להפגת המתחים הרבים בין ארה"ב לברית-המועצות באותן שנים.
כמו גופים וולנטריים אחרים, להחלטות ולהמלצות הפדרציה אין תוקף מחייב. עם זאת, ובדומה לגופים כמו האקדמיה הלאומית למדעים, מקבלי החלטות בהחלט מטים לה אוזן בגלל המוניטין הרב של הארגון, שנובע מזהות החברים בו.
"זו זירה לאינטראקציה. זה ה-מקום. אם אתה רוצה לפגוש את כל מי שעוסק בתחום החלל - כולם שם", מסבירה פייקובסקי. "המפגש הזה מאפשר לייצר אג'נדה שהיא לאו דווקא משותפת, אבל בכנסים של הארגון אפשר להשמיע, לשמוע ולהתוודע לדרך שבה אנשים ומדינות ותעשיות חושבים ורואים דברים. הכנסים לא ממש אקדמיים או עסקיים, וזה לא רק שיח של מדינות כמו שאנחנו רואים באו"ם, אלא קצת מזה וקצת מזה וקצת מזה.
"בגלל שהפדרציה הוקמה בתקופת המלחמה הקרה, המדינות היו בה מאוד-מאוד דומיננטיות, אבל היום אחד האתגרים שעומדים בפניה הוא לייצר יותר גיוון. לייצג לא רק את המדינות הגדולות המסורתיות או את התעשיות המסורתיות, אלא לתת ביטוי גם לשחקנים החדשים והמגוונים של מה שמכונה 'עולם החלל החדש'. כסגנית נשיאה אני אעסוק בתחום הגיוון וגם בקידום כלכלת החלל החדשה".
פייקובסקי אומרת שהאתגרים הגדולים העומדים מול השחקניות במועדון החלל מגוונים בגלל יכולותיהן השונות ורצונותיהן השונים. "האתגר הראשון שעומד בפנינו הוא כיצד לרתום בצורה הטובה ביותר את כל הדברים הטובים שחקר החלל יכול להציע לנו, בשביל לשפר את החיים על פני כדור הארץ, וגם להסביר את זה ולשווק את זה - גם למקבלי החלטות וגם לציבור עצמו. הרבה פעמים קשה לאנשים להבין מדוע כדאי להשקיע כל -כך הרבה משאבים. בישראל למשל, או במדינות באפריקה, או בהודו. זה לא ברור מאליו שאנשים יבינו מדוע עם כל הקשיים שלהם כדאי לממשלות שלהן להשקיע בחלל. צריך להוציא את הידע של קהילת החלל אל מחוץ לקהילה.
"מדוע המאמצים הללו חשובים? משום שהמצב הפוליטי הנוכחי בעולם מזכיר במידה מסוימת את זה ששרר בו לפני כ-50 שנה. בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת, אחרי עשור של פריצות דרך שהסתיים בנחיתה ההיסטורית על הירח, שקעו מעצמות העל בסטגנציה. ארה"ב ליקקה את הפצעים של וייטנאם והתמודדה עם מתחים חברתיים עמוקים שרק התחזקו כתוצאה ממשבר הנפט של 1973.
"במציאות פוליטית שכזאת היה קשה להביא את הציבור האמריקאי לתמוך בהשקעה של סכומי עתק במטרות שנתפסו כערטילאיות. במקביל, ברית-המועצות חוותה גם היא קשיים שנוצרו בגלל כלכלתה המקרטעת והוצאות הביטחון העצומות שלה. התוצאה הייתה ששתי המעצמות צמצמו באופן ניכר את השקעותיהן בחלל.
"כיום, כשהנושא הדחוף ביותר שעל סדר היום העולמי הוא שינוי האקלים על פני כדור הארץ והדרכים להאט אותו או לפחות לצמצם את נזקיו, אפשר להניח שהציבור יתייחס להשקעות ממשלתיות מסיביות בחלל באותה אי סבלנות שהתייחסו אליה בשנות ה-70. אם אתה מסתכל על המציאות מפרספקטיבה של מעצמות על, אז אתה רואה שגם הציבורים שלהן רתומים במידה מסוימת למאמץ לאומי שנקרא מאבק על עליונות. ברגע שאותן מדינות מזהות את החלל ככיוון שהן רוצות ללכת בו, הן פועלות דרך הפריזמה הזאת, וככה משווקים את זה לקהל המקומי ומבנים את זה לאוכלוסייה שלהן כאמצעי לעוצמה, עושר והשפעה.
"אנחנו רואים למשל התבטאויות כמו 'אנחנו חייבים להיות ראשונים', וזה עמוק בתרבות ולא סתם אמירה פוליטית. יש פה אתוס מתמשך שנגזר מהתרבות האסטרטגית של אותה מדינה, מהזהות שלה ואיך שהיא תופסת את המבנה של המערכת הבינלאומית כרגע. זה בעצם מה שמצופה ממעצמות לעשות, והמסר הזה יעבור לקהל מבית, וגם לקהל בחוץ - גם אצל היריבים, ואולי אפילו יותר חשוב, אצל הקהל של בעלי הברית מבחוץ. לוקחים מציאות טכנולוגית, וממסגרים אותה בפרשנות פוליטית אסטרטגית שנגזרת מאיך שאנחנו רואים את תמונת המצב ומהיעד שאליו אנחנו רוצים להגיע.
"אני חושבת שגם צריך לבוא ולהגיד לציבור, שמעבר לכל עניין העוצמה והעושר יש עניין מאוד פשוט: שהחלל נותן לנו תועלות מוחשיות וברורות. על מה למשל מדובר? כולנו למשל משתמשים במערכות GPS שלא רק עוזרות להגיע ממקום למקום אלא גם מסייעות בתזמון. לא הייינו יכולים לייצר באמת כלכלה גלובלית מבלי היכולת לתזמן פעולות.
"דמיין למשל יום אחד בכלכלת העולם שהוא יום ללא חלל. מה לא יהיה לנו? ניווט בים, באוויר וביבשה כמובן, יכולת להפעיל את המערכת הפיננסית, תקשורת לוויינית על כל מה שכרוך בה, ייצור והעברת תוכן ביטחוני מודיעיני, מידע על מזג האוויר, מידע שמאפשר לזהות תופעות שונות על כדור הארץ ולהתכונן אליהן - זיהומים, שריפות, מידבור, אסונות טבע. אם יש לך בזמן אמת מידע מהחלל על אזור אסון, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד איתו.
"גם בחקלאות זה נכון - אם יש לך מידע מלוויינים על סוגי הקרקע באזור מסוים, אתה יכול למשל לדשן אותו בצורה המיטבית מבלי לזהם אותו בעודף דשן ומבלי להוציא כסף מיותר. אותו הדבר נכון לגבי מידע שמתקבל ממצלמות היפרספקטראליות שמאפשרות לזהות חומרים מהחלל. לפני 15 שנים הייתי בהרצאה שבה מישהו דיבר על השימושים האזרחיים בטכנולוגיה הזאת, והוא נתן כדוגמה מציאות שבה עיריית לונדון תוכל לזהות מהחלל אם קבלנים זורקים את פסולת הבניין שלהם במקום שבו הם אמורים לזרוק אותו. וזו רק דוגמה אחת וכיום אפשר כמובן לעשות הרבה מעבר לזה.
"אני חושבת שכיום אנחנו צריכים להגדיל את היכולת שלנו להשתמש במידע מהחלל לכל מיני דברים על פני כדור הארץ, וזה בכלל לא מצריך מאיתנו להיות בחלל אלא להיות חכמים לגבי יישומים על בסיס המידע שמגיע. ישראל לא נמצאת מספיק חזק בתחום. כמעט אפס. היא צריכה לייצר תמריצים לחבר'ה חכמים - נשים וגברים - שיחשבו אילו שירותים ניתן יהיה לתת היום או שנכניס אותם אם ייפתחו הזדמנויות חדשות לגמרי. זה בעולם התוכן של שירותי מידע, אבל זה רוכב על מידע שנוצר בחלל או שאפשר להעביר אותו באמצעות החלל. אנחנו צריכים לקחת חוזקות קיימות ולהעצים אותן. ישראל תמיד הייתה ממוקדת והשקיעה המון מתוך צרכים ביטחוניים ברורים. היא השקיעה בחישה מרחוק - כלומר להסתכל על כדור הארץ ולהפיק מידע - וגם בתקשורת ובטכנולוגיית שיגור, אם כי זה בחצי כוח.
"אם מדינת ישראל תעודד פיתוח שירותים על בסיס היכולות הקיימות שלה, היא תמקסם את היכולות האלו. אם אתה מסתכל על שוק החלל העולמי, שחצה בקיץ האחרון את ה-400 מיליארד דולר בשנה, יותר מ-55% ממנו הוא בתחום השירותים ולא הייצור של הלוויינים נניח. מדינת ישראל לא נמצאת שם. ישנם פה אולי חמישה סטארט -אפים בתחום הזה וזה בזבוז. למדינה כיום אין קשב לתחום הזה וזה חבל, כי יש פה מוחות טובים ותשתית קיימת וידע אדיר. זה לא שצריך להשקיע מיליארדים בתשתית ניווט בחלל.
"תראה מה קרה פה בתחום הסייבר", מדגימה פייקובסקי. "מהרגע שהמדינה החליטה שהתחום הזה חשוב לה ושהיא משקיעה בו, אתה רואה שהיא מקבלת חזרה הרבה יותר ממה שהיא השקיעה. לדברים כאלה יש השפעה חיובית עצומה על הכלכלה, ואני חושבת שהציבור הישראלי יודע להעריך השקעה במדע ובטכנולוגיה, כמו שראינו בסקר שהוציאה לפני כמה שנים המועצה הלאומית למחקר ופיתוח אזרחי במשרד המדע. מקבלי החלטות פה לא צריכים לשאול למה אנחנו משקיעים במשהו אלא היכן אנחנו משקיעים.
"בהודו הם אומרים שהם משקיעים בחלל לא למרות שהם עניים, אלא בגלל שהם עניים! למה? משום שזו הדרך שלהם לקפוץ מדרגה ולהתפתח. זה נכון גם לגבי מדינת ישראל, וצריך להבין שהשקעה במדע ובטכנולוגיה לא באה על חשבון דברים אחרים אלא ממנפת את הכול. אם אנחנו רוצים שישראל תוכל לתת יותר לבריאות, יותר לחינוך ויותר לתחבורה - אנחנו צריכים לתת יותר למדע ולטכנולוגיה. זה המפתח להגדיל את הכלכלה ואת העושר, להגדיל את ההון האנושי ולצמצם פערים".
אתגר נוסף שפייקובסקי מדברת עליו הוא המעבר בין מה שהיא מכנה "שוק חלל" לשלב הבא - "כלכלת חלל". "בעתיד, המין האנושי יפעל בחלל ויחיה בחלל כמו שהוא עושה את זה כאן עכשיו. לא נתייחס לחלל כאל אפיזודה שהולכים אליה ואז חוזרים ממנה, אלא כזירה שמייצרים בה חיים אנושיים שיש להם היבט כלכלי, חברתי ומדיני. המין האנושי יחיה בשני המרחבים כמקשה אחת".
השוק הפרטי בדרך לחלל
פייקובסקי אומרת שעל אף שבשנים האחרונות אנו עדים להתחזקות תפקידו של השוק הפרטי בתחום החלל (SpaceX של אילון מאסק ווירג'ין של ריצ'רד ברנסון הן שתי הדוגמאות הבולטות ביותר), למדינות הלאום עדיין יש תפקיד קרדינלי במרוץ לחלל. "השוק הפרטי הוא הרבה יותר משמעותי ממה שהוא היה פעם, אבל המדינה עדיין דומיננטית מאוד למרות שהיא כבר לא השחקן הבלעדי בתחומים מסוימים, ומתחומים אחרים היא בכלל יוצאת. מדינות מקדמות את התעשייה בכל מיני אמצעים, כמו למשל בהתחייבות לקנות שירותים כדי להוריד עלויות או כדי להוריד את אי הוודאות ולתת יותר ביטחון למשקיעים.
"כשמדברים על אילון מאסק ו-SpaceX אומרים שהוא המציא מודל חדשני לגמרי של שיגור ושהוא שובר את השוק, אבל מאסק מבין שהוא חייב חוזים מהמדינה בשביל להחזיק את המודל העסקי שלו. הוא כל הזמן גורר את חיל האוויר האמריקאי לבית המשפט בדרישה שיאפשרו לו להתמודד על מכרזים להעלות לוויינים שלהם לחלל.
"אנחנו צריכים להבין שעולם החלל הוא עדיין טכנולוגיה של שימוש כפול - יש לו הקשרים, ביטויים ומשמעויות הן בעולם האסטרטגי והביטחוני והן גם בעולם הכלכלי. ככזה , צריך לנהל את זה בצורה מאוד יצירתית וחכמה, כדי שמצד אחד לא נפגע בחדשנות ונאפשר אותה, ומצד שני לא נאבד יתרונות אסטרטגיים.
"מדינות נמצאות במקומות שבהם השוק הפרטי לא נמצא משום שזה לא כדאי לו. בתשתיות למשל. תשתיות יכולות במקרה הזה להיות ההון האנושי. אלו לא משאבי טבע שמאפשרים למדינה שנמצאת בין אוקיינוס לאוקיינוס להיות מעצמת חלל. מדינה חייבת להשקיע בתחום הזה וזה התפקיד שלה. תשתית אחרת היא תשתית של רגולציה. המדינה צריכה להיות מסוגלת לאפשר את עולמות התוכן הללו ולאפשר לשוק הפרטי לצמוח ולשתף פעולה במידת האפשר עם תעשיות חלל ממדינות אחרות. אני חושבת שבעשור הקרוב נראה מתח מאוד גדול בין הרצון לקדם כלכלה גלובלית לבין הרצון לקדם אינטרסים פוליטיים מעולם התוכן של לאומיות ומאבק על עליונות, כי התחומים האלו מאוד אסטרטגיים".
פייקובסקי מאמינה שלפחות בעתיד הנראה לעין, יחסי הכוחות והאינטרסים של המדינות על פני כדור הארץ ישתקפו בפעולותיהן בחלל באופן דומה מאוד לאופן שבו הכוחות הקולוניאליים של מדינות אירופה כבשו את העולם החדש ואת אפריקה לפני כמה מאות שנים. בעתיד הרחוק יותר, לא מן הנמנע שהשלוחות החלליות של מדינות כדור הארץ השונות ידרשו את עצמאותן מכוכב האם כפי שקרה על פני כדור הארץ, אבל זה באמת ייקח קצת זמן. "אני לא רואה מצב כזה כהתנתקות מלאה מכדור הארץ, כמו שארה"ב אף פעם לא התנתקה מאנגליה למרות שהיא הכריזה עצמאות. יש שינוי ביחסי הכוחות, והשאלה אם מרכז הכובד של הכלכלה יישאר בכדור הארץ או יעבור למקום כלשהו בחלל. אף אחד לא יודע איך הדינמיקה הזאת תתפתח".
על אף המשיכה לחלל, כשפייקובסקי נשאלת היכן היא הייתה רוצה לחיות בעוד כמאתיים שנים היא מפתיעה ואומרת שהיא דווקא הייתה מעוניינת להישאר על כדור הארץ. "אני חושבת שהייתי רוצה להישאר על כדור הארץ, ואני מקווה שאנחנו נשרוד את המצב שלו. קראתי אתמול מישהו שכתב שבמאה ה-20 הגנו על כדור הארץ מפני האדם ושבמאה ה-21 אנחנו צריכים להגן עליו לטובת האדם.
"אז בהנחה שנצליח לעשות את זה, הייתי שמחה להיות פה ולראות איזה דברים יפים אנחנו עושים פה יחד עם החלל. יחד עם זאת אני מקווה שיהיה לי איזה בית נופש במאדים. אני רוצה להיות כמו הפנסיונרים האמריקאים שמעבירים את החורף בפלורידה ואת הקיץ בצפון".
דרך המשי החדשה
כשאני שואל את פייקובסקי מהם האינטרסים ארוכי-הטווח של ארה"ב וסין - שתי המדינות הדומיננטיות בתחום החלל - היא משתמשת באנלוגיה מאותה תקופה היסטורית. "בעולם הקולוניאלי, מי ששלט בנתיבי הסחר שלט גם במשאבים. תראה למשל את העושר של בריטניה באותה תקופה, את ההשפעה שלה, את היכולת שלה לקדם את האוכלוסייה שלה. זה נשאר במידה מסוימת עד היום, והיא בקשרים אסטרטגיים עם הרבה מדינות כי הן היו חלק מהאינמפריה שלה.
"בהקשר הזה צריכים לראות מהם נתיבי הסחר וכיום הם הנתיבים הדיגיטליים. כמו שאנחנו רואים את המאבק בין חברות בשאלה מי יניח את תשתית הדור החמישי של התקשורת הסלולרית, אותו דבר יקרה בחלל. כשסין מדברת על דרך המשי החדשה על פני כדור הארץ היא רואה את החלל כחלק ממנה. לכן סין מסבסדת לווייני תקשורת של מדינות מתפתחות באפריקה, דרום אמריקה ואסיה. זה חלק מאותו מכלול.
"כדי שחברות פרטיות יגיעו למאדים הן צריכות תשתיות תקשורת. היום יש שיהוי של בין 20 ל-40 דקות מהרגע שבו נשלחת הודעה מהמאדים לבין הרגע שהיא מגיעה לכדור הארץ. אם אתה רוצה לייצר כלכלת חלל, לא תסבול שיהוי כזה. אם אסטרונאוטים יהיו ביישוב קבע על הירח וירצו לדבר עם בני המשפחות שלהם בטלפון, הם לא יסבלו את זה".
"לסין למשל יש חזון לגבי המקום שהיא רוצה להיות בו מבחינת ההשפעה שלה והיא רוצה להיות המדינה המובילה בתחום - בדיוק כמו שארה"ב רוצה את זה. משום כך אנחנו רואים שהמעצמות מתקדמות בכל התחומים שקשורים לתחום החלל כמו כושר מחשוב ותקשורת, ועכשיו כבר מגיעים להדגמות טכנולוגיות בתקשורת קוונטית כדי להתגבר על השיהוי בהעברת מידע לאורך מרחקים גדולים בחלל.
"הפקת חומרים בחלל היא עוד תחום, ועושים את זה בשני תרחישים: או כדי להביא את החומרים הללו לכדור הארץ, וזה מבחינתי חלק משוק החלל ולא כלכלת החלל, או בשביל לחיות בחלל, ולזה אני מתייחסת כשאני מדברת על כלכלת החלל.
"בשלב הראשון זה ייעשה כדי להקים תחנת קבע על הירח, והאסטרונאוטים יצטרכו חומרי בנייה, מזון, חמצן ודלק. אתה לא תשנע את כל הדברים האלו מכדור הארץ, כי זה יהיה נורא-נורא יקר, אבל אם תוכל לעשות את זה שם, המחיר יהיה הרבה יותר זול. מי שיידע לעשות את זה לאורך זמן ובכמויות יוכל לעבור לשלב הבא - של ההתיישבות. זה הכיוון. אני לא יכולה לומר לך שיש כבר תוכנית להתיישבות בדרגים הכי גבוהים בארה"ב או בסין. כרגע זה ברמה של גילוי - להוציא את האונייה ולראות מה יש שם. אבל היכן זה קיים? אצל כל האנשים שמייצרים את התודעה: עתידנים, בעלי חזון למיניהם שחושבים קדימה, וגם הוליווד".