בניין רשות המסים בירושלים / צילום: איל יצהר
חברת אדמונד דה רוטשילד ניהול נכסים, המספקת שירותים לקבוצת רוטשילד העולמית, תשלם מע"מ בהיקף כ-35 מיליון שקל בגין השירותים שהיא מספקת בישראל. זאת, לאחר שבית המשפט המחוזי בת"א דחה את ערעורה של החברה נגד חיובה במס על ידי מנהל מע"מ ומס קניה תל-אביב, וקיבל את טענות רשות המסים לפיהן החברה מספקת שירותים גם לתושבי ישראל בישראל, שהם לקוחות מוסדיים ולקוחות פרטיים ישראלים, ומשכך חייבת במע"מ בשיעור מלא.
המחלוקת בתיק עסקה בחיוב החברה במע"מ בסך של כ-35 מיליון שקל, קרן מס. המערערת טענה, כי היא זכאית למע"מ בשיעור אפס לפי סעיף 30(א)(5) לחוק מע"מ. סעיף זה קובע הקלה על דרך הטלת מע"מ בשיעור אפס על מתן שירות לתושב חוץ, אלא אם כן "נושא ההסכם הוא מתן השירות בפועל, נוסף על תושב החוץ, גם לתושב ישראל בישראל".
לחברה שני מגזרי פעילות - הכנסות בסך של כ-170 מיליון שקל (82% מכלל הכנסותיה) מקורן בתשלומים שקיבלה החברה בגין שיווק קרנות של קבוצת רוטשילד חו"ל ללקוחות מוסדיים ישראלים. יתר ההכנסות מקורן בתשלומים שקיבלה בגין שיווק שירותי בנקאות פרטית ליחידים.
החברה טענה, כי היא מספקת שירותים לקבוצת רוטשילד העולמית, שהיא תושב חוץ, ולא לתושב ישראל בישראל, ולכן דיווחה על הכנסותיה כחייבות במע"מ אפס בישראל.
רשות המסים לא קיבלה את הדיווח, וקבעה לה שומת עסקאות בה חויבה במע"מ בשיעור מלא על כלל הכנסותיה ממתן השירותים לקבוצת רוטשילד חו"ל, הן בגין שיווק הקרנות הזרות והן בגין שיווק הבנקאות הפרטית.
בערעור שהוגש על החלטה זו, טענה חברת דה רוטישלד ניהול נכסים, כי שירותי השיווק שניתנו על ידה, הן בקשר לקרנות רוטשילד חו"ל ללקוחות המוסדיים והן בקשר לפעילות הבנקאית הפרטית של רוטשילד חו"ל ליחידים, ניתנו לקבוצת רוטשילד חו"ל ולא ללקוחות בישראל. לטענת החברה, ככל שהלקוחות בישראל קיבלו ממנה שירות, שאינו חלק מפעילות שיווקית או הנלווה אליה, הרי מדובר בשירות זניח וטפל. לא יעלה על הדעת כי בשל שירות פעוט ערך, ככל שניתן לתושבי ישראל, תיצבע כל התמורה שקיבלה החברה מהקבוצה. החברה ביקשה לקבוע כי אינה חייבת במע"מ כלל בישראל או לחילופין להורות על פיצול התמורה באופן שרק חלק התמורה המיוחס לפעילות עבור תושבי ישראל יחויב בשיעור מע"מ מלא ויתרת התמורה תחויב בשיעור אפס.
השופטת ירדנה סרוסי דחתה את הערעור וקבעה, כי חברת דה רוטשילד נכסים לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי לא ניתן על ידה "שירות" לתושבי ישראל, הן בתחום שיווק הקרנות הזרות והן בתחום שיווק שירותי הבנקאות הפרטית. "ממכלול הראיות עולה כי המערערת נתנה ללקוחות תושבי ישראל מענה שוטף, נגיש ומידי לכל שאלה ודרישה, וכן סיוע אדמיניסטרטיבי. שירותים אלו לא היו שוליים או זניחים אלא מהותיים וישירים, ואף באופן מובהק", קבעה השופטת.
עוד דחתה השופטת את טענת החברה, כי פעילות "שיווק" או "קידום מכירות" איננה "שירות" שבגינו ניתן לחייבה במע"מ בישראל. נקבע, כי פעילות של עוסק ישראלי המשווק בישראל שירותים ומוצרים של תושב חוץ הוא שירות משולב שבו כל הצדדים המעורבים יוצאים נשכרים - הן תושב החוץ, הן נותן השירות ששכרו תלוי בגיוס לקוחות ובהיקף ומשך השקעתם, והן בלקוחות הישראלים.
"פעילות שיווקית אינה "מילת קסם" ולא מצאתי עיגון, לא בלשון הסעיף ולא בתכליתו, למיעוטה מגדר הפעולות שייחשבו כמתן שירות לתושב ישראל", כתבה השופטת בפסק הדין.
בית המשפט קבע עוד, כי קבוצת רוטשילד חו"ל בחרה להציב בישראל נוכחות עסקית מטעמה במשך שנים רבות, לא הסתפקה בשיווק מרחוק ומצאה יתרון שמקנה לה נוכחות ישראלית כבעלת ערך רב. בנוסף, הקבוצה בחו"ל ראתה בדה רוטשילד ניהול נכסים שותפה מלאה בהכנסות מהפעילות בישראל - בשיעור של 50% מההכנסות, רואה חשיבות בנוכחות החברה בישראל ומלמדת על ההכרה בכך, שלא ניתן לגייס לקוח ישראלי ולשמור עליו לאורך זמן מבלי לתת לו שירות אישי ומספק של נציגות מקומית.
השופטת ציינה, כי "מחומר הראיות עולה כי המערערת מהווה את החוליה הראשונה בשרשרת הפקת ההכנסה מישראל, שתחילתה בגיוס הלקוח ושכנועו לקבל את שירותיה הפיננסיים של הקבוצה וסיומה במתן הייעוץ עצמו במסגרת הקבוצה בחו"ל. לולא חוליה זו, קרי, איתור וגיוס הלקוח הישראלי והשירות השוטף שניתן לו במסגרת פעילותו הפיננסית בקבוצה, לא הייתה הקבוצה מפיקה את הכנסתה מהלקוח הישראלי.
החברה טענה, כי 80% מהלקוחות הפרטיים הישראליים שהפקידו כספים בבנק בשוויץ לא הופנו על ידה אלא גויסו במישרין על ידי הבנק, ללא מעורבותה. על כך כתבה השופטת: "לטעמי, דווקא בנתון זה יש כדי להעיד על החשיבות שמייחסת הקבוצה בחו"ל לנוכחותה של המערערת בישראל ועל הכרתה בעובדה שלא ניתן לגייס את הלקוח הישראלי ולשמור עליו לאורך זמן מבלי לתת לו שירות אישי ומספק של נציגות מקומית, אותה היא רואה כשותפה שוות-ערך להפקת הכנסותיה בישראל (אין חולק, שאם המערערת לא גייסה את הלקוח, ממילא לא קיבלה בגינו עמלה ואין לה חיוב על כך בשומה)".
בשורה התחתונה נקבע, כי ממכלול הראיות והעדויות עולה, שחברת דה רוטישלד ניהול נכסים נתנה שירותים לגופים המוסדיים הישראלים, ועיקרם תיווך, סיוע ותמיכה שוטפים. זאת הן לפני, הן במהלך ולאחר ביצוע ההשקעה. עוד קבע בית המשפט, כי החברה סיפקה שירותים ללקוחות פרטיים ישראלים, שעניינם שיווק שירותי בנקאות פרטית וסיפקה שירותים אדמיניסטרטיביים של העברת מידע ונתונים שאין מקום להמעיט בחשיבותה, והיוותה גורם מתווך בין הבנק בחו"ל לבין הלקוח הישראלי.
לאור האמור קיבל בית המשפט את עמדת מע"מ, שיוצג על ידי עוה"ד מיכל ריצ'ולסקי ונגה דגן מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), לפיה החברה מספקת שירותים גם לתושבי ישראל בישראל, ומשכך חייבת במע"מ בשיעור מלא.