פרשת הצוללות/ צילום: Shutterstock א.ס.א.פ קריאייטיב
1. האם שיקולים זרים גברו על שיקולי הביטחון?
הסוגיה המטרידה ביותר בפרשת הצוללות היא האפשרות שמניעים זרים הובילו את ראש הממשלה לאשר מכירת צוללות מגרמניה למצרים.
בחודש מרץ השנה פרסם העיתונאי רביב דרוקר בחדשות 13 כי עמוס גלעד, ראש האגף המדיני-ביטחוני במשרד הביטחון לשעבר, העיד במשטרה כי נתניהו הוא זה שאישר לגרמניה למכור צוללות למצרים. בהמשך, נאלץ נתניהו להודות כי הסיר את התנגדות ישראל למכירת הנשק האסטרטגי למצרים. לפי הדיווח, גלעד העלה הסתייגויות ממכירת הצוללות למצרים ופנה ליועץ של קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. בעדותו במשטרה סיפר גלעד כי היועץ, כריסטוף אויסגן, אמר כי נתניהו הוא שאישר את המהלך.
כך או כך, אישור המכירה של הצוללות למצרים מרים כעת ראש, לאחר שהוא כיכב במערכת הבחירות הסוערת הקודמת.
במאי 2015, ביקר נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, בגרמניה ונפגש בין היתר עם הקנצלרית אנגלה מרקל. ריבלין, בשליחות שר הביטחון דאז משה יעלון הביע בפני מרקל דאגה מכוונתה של גרמניה למכור צוללות מתקדמות שמיוצרות על-ידי טיסנקרופ, גם למצרים, ושמע לראשונה שישראל היא זו שאישרה את המכירה.
בהמשך חשפו גם שר הביטחון והרמטכ"ל באותה התקופה, משה יעלון וגבי אשכנזי (כיום בכירים במפלגת כחול לבן), כי כלל לא ידעו על האישור שניתן לגרמנים, וכי הדבר נעשה בניגוד לעמדתם ועמדת מערכת הביטחון. יעלון אף הגדיל לעשות ואמר: "פרשת הצוללות עלולה להגיע עד לכדי בגידה של נתניהו".
מה הקשר בין ישראל למכירת צוללות למצרים? ומדוע ראש הממשלה הישראלי נדרש בכלל לאשר עסקה כזו? מדובר בנוהג שהשתרש על רקע היחסים המיוחדים בין גרמניה וישראל. אישור של ראשי ממשלה ישראלים ניתן גם בעבר בעסקאות ביטחוניות למדינות שעשויה להיות להן התנגשות ביטחונית עם ישראל, אולם לא מדובר בפרוטוקול קבוע ומוסדר בחוק.
נתניהו הכחיש בתחילה באופן עקבי את הדברים וטוען כי גרמניה כלל לא ביקשה את אישורו. בתגובה לפרסומים על עדות עמוס גלעד מסר כי "מדובר בניסיון-סרק נואש להנשים פרשה ששבקה חיים". בהמשך, כאמור, נאלץ להודות כי הסיר את התנגדותו מהמכירה, אך טען שהסיבה לכך נעוצה בסוד בטחוני שאינו יכול לגלותו. נתניהו טען כי גילה את הסוד ליועמ"ש, אולם מנדלבליט דייק ואמר כי נתניהו אמר שהוא מוכן לגלותו אך הוא עצמו סבר כי אין בכך צורך בשלב זה.
2. עסקה שנויה במחלוקת
בשלהי 2016 נחתם ההסכם שעומד בבסיס הפרשה: רכישת שלוש צוללות דולפין מגרמניה ב-1.5 מיליארד אירו, ועסקה נוספת להצטיידות בספינות הגנה על אסדות הגז ב-430 מיליון אירו. הסכומים הללו מציבים את העסקה בצמרת העסקאות הביטחוניות בישראל, הגם ששליש ממנה מומן באמצעות מענק של ממשלת גרמניה. העסקה דומה בהיקפה לעסקת מטוסי החמקן, ה-F-35, אלא שבשונה ממנה, רכש הצוללות והספינות מגרמניה מומן ברובו מתקציב המדינה ולא מכספי סיוע ביטחוני.
נקודת המחלוקת העיקרית בהקשר זה היא מספר הצוללות שישראל זקוקה לו. נציגי מערכת הביטחון ובראשם גבי אשכנזי, הרמטכ"ל בתקופה הרלוונטית, טוענים כי עמדת מערכת הביטחון הייתה שדי לישראל בחמש צוללות. לטענתם, גורמים מדיניים ובראשם נתניהו לחצו לרכישת צוללות נוספות, ואף התכוונו להגדיל את מספר הצוללות לתשע בסך הכל.
עסקאות רכש בסדרי גודל כאלה מאושרות על-ידי הקבינט הביטחוני לאחר היוועצות במערכת הביטחון. אשכנזי טוען, כי הציג עמדה הפוכה לזו של נתניהו אך נדחה. נתניהו טוען שרכש הצוללות בהיקף זה היה הכרחי ואושר באופן תקין.
הפרקליטות טוענת בכתב החשדות כי מאחורי כל העסקה עמד מנגנון שבמסגרתו שורה של גורמים דחפו לסגירת העסקה על הגרמנים בתמורה לשוחד. המשטרה המליצה להעמיד לדין בהקשר זה את אבריאל בר-יוסף, שהיה המשנה לראש המל"ל; אליעזר (מרום) צ'ייני, שהיה מפקד חיל הים; עו"ד דוד שמרון; דוד שרן; ושי ברוש.
3. מיקי גנור - עד המדינה שהפך לנאשם המרכזי
מיקי גנור הוא איש עסקים, לשעבר מפקד ספינת טילים בחיל הים. ביולי 2017 נעצר ונחקר לראשונה גנור בחשד למעורבות במסכת השוחד שזכתה לכינוי "פרשת הצוללות". לאחר פרוץ החקירה, חתם גנור, שהיום הוא הנאשם המרכזי בפרשה, על הסכם עד מדינה שבמסגרתו התחייב להעיד נגד שותפיו למסכת השחיתות לכאורה. גנור התחייב לשלם 10 מיליון שקלים ונגזרה עליו שנת מאסר. ואולם, במרץ 2019 חזר בו מההסכם ומהגרסה שמסר למשטרה. הוא החל לטעון כי בניגוד לגרסתו הקודמת לא הועברו כספי שוחד בין החשודים. בעקבות כך הוא נעצר ונחקר באזהרה והפך שוב לחשוד מרכזי.
אם גנור יורשע בעבירות שבהן הוא חשוד, הוא עלול לשלם מחיר גבוה בהרבה מזה שהסכים לשלם במסגרת הסדר הטיעון שנכרת עמו, ובוטל.
4. איפה הכסף: על המניות של נתניהו ובן-דודו האמריקאי
המשטרה סברה כי שורה של גורמים הפיקו הטבה כספית מעסקת הצוללות והמליצה להגיש נגדם כתב אישום, אולם נגד נתניהו הודיע היועמ"ש כבר בתחילת החקירה כי איננו חשוד בפרשה. במהלך שנת 2019 צצו פרטים חדשים שהציפו מחדש את השאלה: האם ייתכן שלנתניהו יכלה בכל זאת לצמוח טובת הנאה אישית מהעסקה?
ממידע שחשף נתניהו עצמו במסגרת בקשתו לקבל סיוע במימון הליכיו המשפטיים מאנשי העסקים הזרים ספנסר פרטרידג' ונתן מיליקובסקי (בן-דודו האמריקאי של נתניהו), עולה כי האחרון החזיק עד לפני שנתיים במניות חברת פלדה המשמשת כספק של חברת טיסנקרופ הגרמנית - יצרנית הצוללות. עוד התברר כי נתניהו עצמו היה בעל מניות מיעוט בחברה עד 2010, אז מכר את מניות המיעוט שלו לבן-דודו מיליקובסקי בכ-16 מיליון שקל. בתחילה טען נתניהו כי רכש את המניות בהיותו אזרח פרטי, ובהמשך שינה גרסה וטען כי עשה זאת בהיותו ראש אופוזיציה.
כך או כך, במשרד המשפטים בודקים בימים אלה את המידע, אולם חרף הזמן הרב שחלף לא נפתחה חקירה נגד נתניהו בעניין החזקת המניות בספקית של טיסנקרופ, ואם זו יצרה לו אינטרס בקידום עסקת הצוללות עם החברה.
5. השלב הבא: שימוע למעורבים
המשטרה סיימה את חקירתה והמליצה על שורת כתבי אישום, והכדור עבר להכרעת הפרקליטות שהיום הגישה את כתב החשדות החמור נגד המעורבים, שלאחר שימוע עשוי להפוך לכתב אישום.
אדם אחד נותר מחוץ לתמונה - ראש הממשלה בנימין נתניהו. נתניהו חזר שוב ושוב על כך שהפרקליטות והיועמ"ש קבעו שהוא לא חשוד, לא קשור ולא ידע כלום.
השאלה המרכזית היא האם ומדוע נתניהו נתן אור ירוק לגרמניה לספק צוללות למצרים, בניגוד להמלצת מערכת הביטחון. גם שינוי הגרסאות שלו בנוגע למניות שהחזיקו הוא ובן-דודו בחברת הפלדה לא ברור.
ראש הממשלה נתניהו התייחס לנושא במהלך מערכת הבחירות ואמר: "ביחס להשמצות האלה, אלה באמת השמצות מצוצות מהאצבע. אני לא קיבלתי אפילו שקל מעסקת הצוללות. הדבר הזה נבדק במסרקות ברזל על-ידי הפרקליטות ועל-ידי היועץ המשפטי לממשלה. הם קבעו חד-משמעית שאני לא חשוד בדבר, ושאין שום דבר במעשיי".
*** חזקת החפות: ההליך המשפטי בעניינם של חשודי תיק הצוללות עודנו בעיצומו. החשודים זומנו להליך שימוע בפני הפרקליטות שבמסגרתו תתן להם אפשרות לנסות ולשכנע שלא להעמידם לדין. הם מכחישים את המיוחס להם, ועומדת להם חזקת החפות.