הפגנות בבגדאד נגד השלטון / צילום: רויטרס
הצרות של איראן בימים האחרונים אינן רק בתוך המדינה. המפגינים בעיראק רואים בטהרן כאחראית עיקרית למצבם הקשה. שריפת הקונסוליה האיראנית בעיר נג'ף שמדרום לבירה בגדד, סימלה את האשמה הזו. והתפטרות ראש הממשלה העיראקי עאדל עבד אל מאהדי שהיה נוח מאוד לאיראנים, לא מספקת את ההמונים.
ההפגנות נמשכות גם בימים אלה למרות כניסת ההתפטרות לתוקף, ובערים רבות בעיראק נמשכות שביתות המחאה והאבל. ההפגנות בעיראק פרצו בחודש שעבר על רקע מצב כלכלי קשה, אבטלה גבוהה, הפסקות חשמל ומים ממושכות וקריסה למעשה של השירותים שאמורה לתת המדינה. המפגינים מאשימים את איראן, מאחר שהיא זו ששולטת ברוב ענפי הכלכלה בעיראק ומספקת לה מחצית מתצרוכת האנרגיה שלה, למרות שלעיראק שדות נפט וגז עשירים.
הדיווחים מעיראק כוללים הרוגים ופצועים ברחובות כתוצאה משימוש באש חיה נגד מפגינים, אם כי במספרים פחותים מאלה שנרשמו בשבועות האחרונים.
דרישת המפגינים היא להפסיק את שיטת ה"מוחששה", שבה יד רוחצת יד בין אילי ההון המקומיים והזרים לבין פוליטיקאים הסוגרים עסקאות בבתי קפה עשנים (מוחששות), ומוכרים את נכסי המדינה על חשבון האזרחים.
איראן לא תוותר בקלות על ההשפעה שלה בעיראק, והיא תנסה לכוון את המפלגות המקורבות אליה להקים ממשלה חדשה. לפי הדיווחים מעיראק, איראן מצמצמת את אספקת החשמל לעיראק, כדי לרמוז לאוכלוסיה ולפוליטיקאים כי בלעדיה עיראק לא מסוגלת להתקיים, וכי בכוחה לשתק את המדינה במידה שתרצה.
במקביל, ממשיכה איראן להשתמש בעיראק לצרכיה הביטחוניים. לפי דיווח ב"ניו יורק טיימס", ניצלה איראן את הכאוס בעיראק והכניסה למדינה סוללות טילים לטווח בינוני, טילים מסוג באיאד וזלזל, המגיעים לטווח של קרוב לאלף קילומטר. כלומר, איום ממשי על כל יריבותיה באזור, לרבות ישראל וערב הסעודית.
בדיווח בסוכנות הידיעות "רויטרס" נמסר מפי גורמי מודיעין מערביים, כי בחסות ההפגנות בעיראק הכניסה איראן למדינה מערכות נשק נוספות, כולל מערכות הגנה אוויריות, אולי כדי להתגונן מפני תקיפות ישראליות נגד מטרות כאלה - תקיפות שיוחסו לישראל בחודשים האחרונים.
הכאוס הפוליטי בעיראק נע בין השיעים המפולגים לבין הסונים, שהחלו להרים ראש לאחר שהאמריקאים הדיחו אותם מהשלטון במלחמת המפרץ. במקביל, הכורדים המהווים כוח משמעותי בצפון ממתינים להתפתחויות. עד כה לא נמצאה האישיות הפוליטית שתוכל להקים ממשלה חדשה.
אחת האפשרויות הנשקלות היא קיומן של בחירות חדשות לפרלמנט. בינתיים, הבעיה העיקרית היא היעדר מנהיג ממשי שיהיה מקובל על העדות והפלגים השונים מחד, ויוכל לעמוד בלחצי המדינות השכנות ואיראן בראשן מאידך.
את החולשה של המשטר בעיראק בשל המחאה, מנצלים גם גורמים אחרים זולת איראן. שרידי הצבא של דאע"ש, שהובס אמנם בקרבות הן בעיראק והן בסוריה, עדיין נמצאים במספר אזורים מדבריים בגבול סוריה עיראק. לפי דיווחים שונים, הם החלו להתארגן מחדש לאחר חיסולו של מנהיגם אבו באכר אל-בגדדי לפני חודשיים, ולפעול נגד צבא עיראק ונגד הכוחות הכורדיים.
מסיבה זו הממשל בוושינגטון בוחן את האפשרות לשלוח עוד כוחות לאזור. לפי פרסום ב"וול סטריט ג'ורנל", הכוונה היא לשלוח 14 אלף חיילים עם ציוד כבד. הדיווח הוכחש בפנטגון, אבל מקורות שם מסרו כי האפשרות הזו גם אם לא התקבלה החלטה סופית, בהחלט על השולחן.
ארצות הברית לא יכולה לאפשר התמוטטות של עיראק לאחר השקעה האמריקאית האדירה במדינה, והפיכתה לגרורה איראנית מלאה. מצד שני, טראמפ, אם ישלח כוחות - ייסוג מהבטחות קודמות להחזיר את הצבא האמריקאי הביתה. השינוי הזה קורה בין היתר על רקע תוצאות הנסיגה מסוריה שהביאה לפלישה הטורקית ולפגיעה בבני הברית הכורדים. יתרה מכך, היציאה מסוריה אותתה לרוסיה ולמעצמות האזוריות כי אפשר להרחיב את פעילותן על חשבון הוואקום האמריקאי.