גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

באנו לבאס: למה רובנו מתקשים ללמוד מכישלונות?

פרופ’ איילת פישבך, פסיכולוגית וחוקרת של כלכלה התנהגותית, מטילה ספק בתפיסה הרווחת שלפיה לכישלונות יש אפקט מלמד • הממצאים של מחקריה מפתיעים: נבירה בכישלון עלולה לטרפד הישגים עתידיים • הצד החיובי: יש דרכים אחרות לעודד מוטיבציה

פרופ’ איילת פישבך / צילום: תמונה פרטית
פרופ’ איילת פישבך / צילום: תמונה פרטית

בישראל, בעקבות ארה"ב, Fuckup Nights, אירועים שבהם מנהלים בכירים, לרוב מחברות הייטק, מספרים בגילוי לב לכאורה על הכישלונות שלהם. המחשבה שעומדת בבסיסם של ערבי הסיפורים האלה היא שלמרות הנטייה שלנו לחלוק הצלחות, דווקא מכישלונות אפשר ללמוד יותר. באופן לא מפתיע, הרעיון הזה התקבל בקרב המנהלים הישראלים במהירות, אולי משום מסורת התחקירים של חיל האוויר, שבהם יורדים לעומק הפרטים כדי לגלות מה השתבש. אם אגו של טייסים יכול לעמוד בתחקירים האלה, גם מנהלים יכולים.

פרופ' איילת פישבך, פסיכולוגית וחוקרת של כלכלה התנהגותית המלמדת כיום באוניברסיטת שיקגו, מטילה בספק את התפיסה הזאת שהלכה והשתרשה. בשנים האחרונות, היא חוקרת מה כישלונות יכולים ללמד אותנו, והממצאים שלה מפתיעים: כשאנחנו נכשלים, קשה לנו מאוד להפיק מכך לקחים, ונבירה בכישלון דווקא יכולה לטרפד הישגים.

במחקר שערכה, היא ציינה שהחברה שאנחנו חיים בה חוגגת את התהליך של למידה מכישלון והשגת המטרה לאחר אכזבות רבות, אולם בפועל התוצאה היא הפוכה: כישלון מונע למידה. אותן תוצאות חזרו בכמה וכמה תחומי חיים: מורים שנכשלו במשימה הקשורה לתחום ההוראה שלהם; שומרי משקל שנכשלו במשימה הקשורה לשליטה עצמית בדיאטה וספרים שנכשלו בתספורת.

איך זה יכול להיות? הרי כישלון מכיל הרבה מידע. מדוע אנחנו לא מצליחים להפיק אותו? התשובה, אומרת פישבך, היא שכישלון תופס את כל תשומת הלב שלנו, ואז, במקום לעסוק בלמידה, אנחנו עסוקים בהגנה על האגו. כמו כן, כאשר אנחנו נכשלים, אנחנו עלולים להחליט שכל כיוון הפעולה שלנו אינו בשבילנו, ואז נפסיק לפעול כלל - לא בדרך המקורית ולא בדרך המתוקנת.

פישבך התארחה לאחרונה בכנס הכלכלה ההתנהגותית של חברת קיימא, שפרופ' דן אריאלי הוא בין השותפים בה. החברה מתמחה בפתרונות מבוססי כלכלה התנהגותית.

"חבל שאין אירועי פאק-אפ באקדמיה"

המסקנה לגבי חוסר היכולת ללמוד מכישלון מתחברת למחקרים נוספים של פישבך, שלפיהם קשה מאוד ללמוד גם מפידבק שלילי. "הפידבק השלילי שנתנו בניסויים שערכנו היה כל כך עדין, שבהתחלה חששנו שהוא לא ישפיע לשלילה, אבל הוא השפיע", היא מספרת. "נתנו לאנשים לנחש איזו מילה בשפה זרה משמעותה 'יד' ו'רגל'. כשהם טעו, אמרנו להם שזו טעות, ואז הם כמובן היו אמורים ללמוד שמדובר במילה השנייה ולזהות אותה מאוחר יותר. במקום זאת, אנשים התחילו לומר שאין להם כישרון לשפות".

בכל המקרים בניסוי, הנבדקים למדו פחות מכישלון מאשר מהצלחה, אפילו כאשר היה תמריץ רב יותר ללמוד במצב כישלון, ואפילו כאשר תהליך הלימוד בכישלון עוצב כך שהוא דרש פחות משאבים קוגניטיביים, כלומר, היה בפועל קל יותר ללמוד מהכישלון.

"כישלון הוא מעמסה גדולה על האגו", אומרת פישבך. "הוא גורם לאנשים לאבד את הקשב. אנשים שקיבלו תגובה שלילית זכרו פחות פרטים מהניסוי ולכן למדו ממנו פחות. זה לגמרי עניין של שימור ההערכה העצמית".

יש נסיבות שבהן בכל זאת נלמד מפידבק שלילי. כאשר אין לנו אפשרות להימנע מביצוע משימה מסוימת, אין לנו ברירה אלא להיות קשובים למידע שיכול לעזור לנו. לדוגמה, אם אחווה כישלון שיגרום לי להרגיש שאני אמא גרועה, אני עשויה לנסות להפיק לקחים, כי אין אפשרות שאומר שלהיות אמא זה 'לא בשבילי'. לעומת זאת, אם אכזבתי חברה, אני עלולה להגיע למסקנה שאני לא מתאימה להיות חברה שלה ולנתק קשר, במקום לנסות לתקן את המצב.

הכישלון הוא פחות צורב ויותר מלמד כשאנחנו משוכנעים שאנחנו מתאימים למשימה והכישלון הוא רק תקלה בדרך. יש אנשים שנולדו עם אופי כזה, והם אכן מגיעים להישגים, אך הם לא מייצגים אל כלל האנושות. רוב האנשים יזדקקו לעידוד חיצוני. לכן ביקורת שלילית ב"שיטת הסנדוויץ'", שבה מגניבים פידבק שלילי בין שתי מחמאות, יכולה לאפשר לשומע לא רק לקבל את המסר בלי כעס, אלא גם באמת להפנים אותו טוב יותר. זה תלוי, כמובן, באופן שבו המסרים החיוביים מנוסחים. הם ישפיעו לטובה אם הם ישכנעו את השומע שהוא עדיין בתחום העיסוק הנכון ובדרך הנכונה, ואל לו להתייאש, אלא רק להפיק לקח וללמוד מטעותו.

"הנבדקים בניסויים כן הצליחו ללמוד מצפייה בכישלון של אדם אחר. האמפתיה שהנבדק הרגיש כלפי האדם שנכשל לא הפריעה לקשב ולתפקוד כפי שהשפיעה הפגיעה באגו שלו עצמו. זו הוכחה נוספת לכך שהאגו הוא הגורם המתערב בתהליך הלימוד, וגם רמז לאופן שבו ניתן ללמוד מכישלונות".

אם נהיה מודעים לכך שאיננו לומדים מכישלונות, אולי נפתח דרכים לנהל את האגו באופן שיאפשר לנו לשמור עליו ובמקביל להפיק לקחים ולקלוט מידע. ואולי אנחנו צריכים לתכנן תהליכים של לימוד, למשל בבתי ספר או באוניברסיטאות, כך שיכללו כמה שפחות אירועים של כישלון ברור, כי סביבה של כישלון לא נותנת לנו את הצ'אנס הכי טוב ללמוד.

ומה לגבי ה-Fuckup Nights? פיישבך חושבת שהם דרך מצוינת ללמוד, כי אנחנו לא עסוקים בהם בהגנה על האגו וגם לא מתייאשים מהתחום כולו. רוב האנשים, עם זאת, לא מספרים זה לזה על הכישלונות שלהם באותה מהירות והתלהבות שהם מספרים על הצלחותיהם. אם הזמנתי קוסם גרוע ליום הולדת, לרוב לא ארוץ לספר זאת לחברים, כי אראה בכך גם כישלון שלי. כך גם במקרה של טיול לא מוצלח בחו"ל. "כשאנשים אוכלים בבופה, הם יגידו מה היה טעים. אבל אם היה דבר אחד לא טעים וכל השאר היה טעים, יש יותר מידע באמירה מה היה לא טעים. אבל אנשים לא אומרים", אומרת פישבך.

חמור מכך, במחקר מדעי לא מפרסמים כישלונות, אפילו שאפשר ללמוד מהם המון. כך מבוזבז זמן רב בחזרה פעמים רבות על ניסויים שלא הצליחו. "חבל שאין לנו פאק-אפ נייטס בעולם האקדמיה", אומרת פישבך.

אוהבים את המטרה, שונאים את האמצעים

אחד הנושאים שפישבך מרבה לעסוק בהם בהרצאותיה הוא מוטיבציה. לדבריה, יש לה ארבעה רבדים: הגדרת המטרה, הגדרת הדרך להשגת המטרה (וכאן חשובה הלמידה מכישלון ומפידבק), ניהול המטרה אל מול מטרות מתחרות, והשפעה חברתית - האופן שבו אנחנו מוודאים שאנשים אחרים מעודדים אותנו להגיע למטרה שלנו.

המחקרים המוקדמים של פישבך עסקו ברובד הראשון, והראו שהתנהגות שנראית זהה יכולה לנבוע מהגדרה שונה לגמרי של מטרות - לדוגמה מוטיבציה פנימית או מוטיבציה חיצונית. ניסויים הראו שאם נותנים לאנשים מטלה כמו הרכבת פאזל ומציגים את המטרה עצמה כמהנה, הם יתמידו בהרכבת הפאזל יותר מאשר במקרה שיציעו להם תמורה כספית עבור הרכבת הפאזל. ההנאה מהפעולה היא מוטיבציה פנימית, ואילו התמורה הכספית היא מוטיבציה חיצונית.

"מוטיבציה פנימית טובה יותר בניבוי התנהגות", אומרת פישבך, כלומר, אנחנו ניטה לעשות דברים שעצם העיסוק בהם מהנה. מובן מאליו? כן ולא. החברה שלנו מוצפת בתגמולים חיצוניים: עבור עבודתנו אנחנו מקבלים שכר; לילדים אנחנו אומרים שיקבלו עוגייה אם יאכלו קודם לכן ברוקולי. לפי הגישה של פישבך, התניית העוגייה בברוקולי תעבוד רק לעתים רחוקות, ובכל יום נצטרך לצאת למלחמה מחדש. עדיף להפוך את אכילת הברוקולי למשחק, להקרים אותו בגבינה צהובה, לצייר עליו פרצוף, או כל אופציה אחרת שאינה הפיכתו למחסום העומד בפני כיף.

זה נכון גם לעבודה. עדיף לתת למשכורת להיכנס (אי-אפשר בלעדיה) אבל לא לחשוב עליה הרבה בזמן העבודה, אלא להתרכז בהיבטים המהנים של המשימה שלפנינו. "אנחנו מגלים שאנשים לא יודעים שזה חשוב", אומרת פישבך. "מעסיקים לא יודעים להדגיש את המוטיבציה הפנימית, וגם אנשים מול עצמם לא יודעים להגדיר לעצמם כמה זה חשוב להם".

ההבדל בין מוטיבציה פנימית לחיצונית מתקשר גם להבדל בין מטרות לאמצעים. אנשים מוכנים להשקיע במטרות שלהם, אבל שונאים את האמצעים, והדבר מתבטא גם בנטייה לשלם עליהם. כך, עלות של משלוח יכולה להיות דיל ברייקר בהזמנה של מוצר זול, ותשלום מופרז עבור חניה יעצבן יותר מתשלום מופרז עבור ארוחה, גם אם המחיר נמוך יותר אבסולוטית.

באחד הניסויים של פישבך, היא הציעה למכירה ספר או חבילה של ספר ותיק נשיאה. התיק היה האמצעי. סטודנטים רצו את הספר, אך כיוון שראו בתיק אמצעי, לא רצו לשלם עליו. הם היו מוכנים לשלם על הספר לבדו יותר מאשר על חבילה של ספר ותיק. לעומת זאת, כשהתיק נמכר לבדו, התברר שדווקא יש לו קונים והוא יכול להימכר ב-11 דולר. כשהוא הוצג כאמצעי בדרך למטרה, הוא הפך ללא אטרקטיבי.

מדלגים על הנרות שבאמצע

כאשר פישבך חקרה את הרובד השלישי של המוטיבציה, המערב משמעת עצמית והתמדה במטרה, היא בחנה כמה קרובים אנחנו צריכים להיות למטרה כדי להצליח לשמר מוטיבציה. התברר כי שיעור הנשירה מתוכניות ארוכות טווח, בתחומים שונים, היה הגבוה ביותר בתחילתן. ככל שהתוכנית נמשכת, כבר יש לנו תחושה של מסוגלות, מחויבות ועלויות "שקועות", כלומר, קשה לנו לפרוש ולהודות בכך שהפסדנו את הזמן שהשקענו. לקראת סוף התוכנית, הנשירה פוחתת, כי אנחנו מרגישים שמעט מאמץ יחסית למה שכבר עברנו יאפשר לנו להגיע למטרה הסופית. "הקורס הראשון נתן לך, נניח, 1/40 מהתואר. הקורס האחרון נותן לך את התואר", אומרת פישבך.

על בסיס ההבנה הזאת פותחו מנגנוני התערבות שמטרתם היא לעשות מניפולציה על רעיון "הדרך שכבר עברת". "אם נציג את התואר כאילו הוא כבר התחיל בעצם העובדה שהתקבלת, הסיכוי לנשירה יירד", אומרת פישבך. "אם אנשים תורמים בפעם הראשונה, כדאי להדגיש כמה כסף הארגון כבר אסף. מי שהוא תורם קבוע, עדיף לומר לו כמה כסף חסר כדי להגיע למטרה. אם אנחנו רוצים לעודד לקוחות לקנות קפה על ידי ניקוב כרטיסיית נאמנות, אז בפני לקוחות חדשים נדגיש את החורים שכבר נוקבו, ואילו בפני לקוחות ותיקים נדגיש שנשארו סך הכול רק מעט חורים לא מנוקבים". כמובן, עדיף להדגיש גם את הטעם של הקפה. הרי מוטיבציה פנימית עדיפה על פני מוטיבציה חיצונית.

"בכל מקרה", אומרת פישבך, "יש בעיה עם האמצע". אחרי שצלחנו את התחלת המשימה, השלב הכי קשה, ועברנו את השלב המלהיב שמגיע מיד אחרי ההתחלה (שבו אנחנו כבר מחויבים ונחושים אבל עדיין לא שחוקים), כאשר הגענו לאמצעו אבל עדיין לא רואים את הסוף, למוטיבציה יש נטייה להתערער. חישבו לדוגמה על חג החנוכה המתקרב: אם אנחנו שייכים לאותו ציבור שלפעמים מדליק נרות בחברה ולפעמים לא, יש סיכוי גבוה יותר שנדליק את הנרות הראשונים והאחרונים, ולא את אלה שבאמצע, שאינם מספקים לא את ההתלהבות של תחילת החג ולא את תחושת "ההזדמנות האחרונה" שמאפיינת את סופו. כאשר רוצים לעודד מוטיבציה, נהוג לחתוך את המשימה לחלקים. כך יש לנו יותר התחלות ויותר סופים, ופחות אמצע.

המשמעת שלנו יכולה להתערער, כאמור, משום שיש לנו מטרות סותרות. "בחיים האמיתיים, נדיר שהלב באמת רוצה ברגע נתון רק דבר אחד", אומרת פישבך. "היום שליטה עצמית היא האתגר הגדול שלנו כאינדיבידואלים וחברה. אם לפני 100 שנה, הסכנה הגדולה הייתה חיידקים, הרי היום אלה שינויי האקלים, או מחלות כרוניות שבני אדם היו אמורים להיות מסוגלים להתמודד איתן".

הדרך להתמודד עם המטרות הסותרות היא קודם כול להגדיר אותן במדויק, ואחר כך - להתכונן אליהן. "אם מספרים לי על חפץ שאני עומדת להרים שהוא כבד מאוד, אגיע אליו עם יותר כוח", אומרת פישבך. "אם אנחנו מכירים בכך שאנחנו עומדים לפני משימה שתדרוש את המשמעת העצמית שלנו, נגבש תוכנית פעולה".

הרכיב האחרון של המוטיבציה הוא ההשפעה החברתית. "שמנו לב שכשאנחנו שואלים אנשים שאלות כמו אם הם מורידים תוכן פיראטי; אם הם מדווחים לפעמים שהם חולים רק כדי להרוויח יום חופש; אם הם מרמים במו"מ - חלקם אמרו שהם עושים כל אחד מהדברים 'לפעמים', אבל כאשר הוצגו להם כל האפשרויות יחד, כולם אמרו - לא, זה לא אני. התמונה של אדם שמעגל פינות בתחומים רבים פתאום לא נעמה להם". ההתנערות מהדימוי הובילה גם לשינויים בהתנהגות.

לפעמים, הסביבה משפיעה עלינו באופן לא מודע. "לדוגמה, כאשר צבע מסוים מוכרז כ'צבע של העונה', יש מי שיקראו על כך במגזין ויש מי שיגלו שהצבע מוצא חן בעיניהם בלי שנחשפו למידע ישיר עליו. דוגמה אחרת היא אנשים שעוברים דירה ועם הזמן המשקל שלהם מתקרב יותר למשקל הממוצע של המקום שבו הם גרים. אפשר לנצל זאת למניפולציה, חיובית או שלילית.

"לפעמים הקונפורמיות האתית היא למה שאנשים אומרים ולא למה שהם עושים. כך, לדוגמה, אנשים נוטים לקנות את המוצר שקיבל חוות דעת חיובית ולא את המוצר שנמכר הכי הרבה".

רבים נעזרים במיינדפולנס כדי לשפר את המוטיבציה שלהם. האם אלה כלים שיכולים לעזור?

"הכול מיינדפולנס. כל הדוגמאות שנתנו קשורות לשאלה עד כמה אנחנו יכולים להיות מודעים לתהליכים שמתרחשים בלא מודע שלנו. מיינדפולנס פירושו להפעיל על עצמך באופן מודע מניפולציה שעובדת כאשר אחרים מפעילים אותה עליך באופן שאתה לא מודע לו.

"אדם צריך להבין מהו חומר הגלם של הצלחה, ואז לנתח היכן הוא תקוע. האם הוא הגדיר נכון את המטרה? האם יש לו תוכנית למה שיקרה עד השגת המטרה? האם יש לו תוכנית איך לאזן בין המטרה הזו למטרות האחרות ואיך לנצל את הסביבה החברתית לטובתו?"

למעשה, המחקר שלך יכול לתת כלים למאמנים אישיים. כך עבודתם תהיה מבוססת מחקר.

"אולי, אבל אנחנו לא יצאנו לטפל במי שמרגיש שיש לו בעיה, אלא בכל מי שרוצה להגיע לאנשהו ונתקל במכשולים בדרך, שזה בעצם כולם".

מה הקשר בין אלרגיה למזון לתחושת בדידות

"אני טבעוני", "אני לא אוכל גלוטן", "אני בגמילה מסוכר", "אני אוכל רק כשר" - כל אחד והתפריט הייחודי שהוא מאמץ, בין שמסיבה בריאותית, מוסרית, דתית או גחמנית. לפעמים תפריט אישי יכול לתרום לפיתוח הזהות העצמית, אבל יש לו גם צד אפל: בדידות, כך לפי מחקר חדש של פרופ' איילת פישבך.

הורים לילדים שאלרגיים או רגישים למזונות מסוימים מרבים לדבר על כמיהתם לעולם שבו הילד יכול לאכול עם כולם, והמחקר של פישבך מראה שלכמיהה הזאת יש בסיס: כאשר אי-אפשר לאכול יחד, גם אם יושבים יחד סביב השולחן, עלולה להיווצר תחושה של בדידות.
"אני חוקרת את ההשפעה החברתית של שיתוף במזון כבר זמן מה", אומרת פישבך. "במחקרים קודמים מצאנו שאכילת מזון דומה יחד מעלה את רמת האמון בין אנשים ומגבירה את שיתוף הפעולה, לעומת מצב שבו אוכלים יחד, אך המזון שונה. כאשר חולקים מזון שנמצא באותה צלחת, שיתוף הפעולה משתפר עוד יותר". לדבריה, כנראה הדבר קשור בכך שחולקי המזון מרגישים שכבר בחנו את ההתנהגות של הצד השני סביב נכס משותף כלשהו, ופעלו בסנכרון. אחרי שעשו זאת מול צלחת מזון, הם מרגישים נוח יותר לעשות זאת במשימה מורכבת.

מזון הוא לעיתים קרובות חוויה טקסית, חברתית. לא במקרה המילה הצרפתית ל"חבר" פירושה הוא בערך "שותף ללחם". המילה הסינית ל"חבר" היא שילוב של המילים "שותף" ו"בישול".

מה קורה כשאי-אפשר לאכול יחד? פישבך החלה לשאול את השאלה הזאת כאשר התגלתה אצל בנה רגישות לגלוטן. במאמר הנוכחי, שכתבה עם קייטלין וולי ורונגהן מישל וואן מאוניברסיטת קורנל, מבוגרים וילדים אכן דיווחו על בדידות כשנאלצו לאכול מזון שונה מאחרים. מבוגרים וילדים דיווחו שהם מוטרדים מהאופן שבו הם נתפסים על ידי אחרים בגלל מגבלת המזון שלהם.

הממצאים האלה אומתו בניסויים מבוקרים, שבהם אנשים שבדרך כלל אין להם מגבלת מזון נאלצו לאכול מזון שונה מאחרים. ניסוי נוסף בחן בדידות של יהודים בזמן חג פסח לעומת זמנים שבהם תזונתם לא הייתה מוגבלת. יהודים שסביבתם נוצרית דיווחו בפסח על בדידות רבה יותר.

מסקנות המחקר מאפשרות תכנון טוב יותר של אופן השילוב של ילדים ומבוגרים עם הגבלות מזון בארוחה המשותפת. לדוגמה, לא מספיק לדאוג שיהיה לכל ילד או מבוגר משהו טעים לאכול, אלא יש ליצור תחושה אמיתית של אכילה יחד, של מזון שהוא דומה. הנטייה של הורים לילדים עם אלרגיות לבקש שכל המזון יהיה נגיש לילדיהם, לעומת החלופה של "להביא לו משהו משלו שהוא יוכל לאכול", היא מוצדקת. 

עוד כתבות

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

נעילה מעורבת בתל אביב; אלקטרה צריכה עלתה בכ-6%, מדד הבנקים ירד ב-2.5%

ת"א 35 ירד ב-0.3% ● מדד הבנקים ירד בכ-2.5% ● חצי שנה פנומנלית בבורסה בת"א: 28 שיאי כל הזמנים, 9 הנפקות ראשוניות, ושני מדדים שכיכבו מעל כולם ● השקל נסחר ביציבות, הדולר בעולם בשפל של מעל 3 שנים ● S&P 500 חצה לראשונה את רף ה-6,200 נקודות ● גאופוליטיקה, מלחמת הסחר ו-"רגע ליז טראס" - בבלומברג מנתחים את הסיכונים בוול סטריט במחצית השנייה של השנה

נשיא ארה''ב דונלד טראמפ / צילום: ap

טראמפ: אני אהיה תקיף ביותר מול נתניהו על עזה

טיל שוגר מתימן לישראל ויורט ● גורם המעורה במו"מ: "אפשרות לפריצת דרך בזמן הקרוב" ● איראן: מתקני הגרעין שלנו ניזוקו בצורה קשה, אין לפי שעה תאריך לחידוש שיחות הגרעין ● שרי החוץ של מדינות ה-G7: יש לפעול לחידוש המו"מ עם איראן על הסכם הגרעין ● נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, הסיר את הסנקציות מהמשטר בסוריה ● דיווחים ערביים: כוחות צה"ל פועלים באזור שכם ● 50 חטופים - 634 ימים בשבי ● עדכונים שוטפים 

אילון מאסק / צילום: Shutterstock

ניסיון לחזור למרוץ ה-AI: גיוס הענק של של אילון מאסק

בנק ההשקעות מורגן סטנלי הודיע כי סטארט-אפ הבינה המלאכותית xAI, שלפי מאסק, שוויו מוערך בכ-80 מיליארד דולר, גייס 10 מיליארד דולר בחוב ובמניות ● גיוס ההון יאפשר לחברה לקדם את מודל ה-AI של החברה, Grok, ולהשיג יתרון מול המתחרות שלה, OpenAI ו-Anthropic

הוספת ממ''ד לבניין בראשון לציון במסגרת תמ''א 38 / צילום: Shutterstock

האם בקרוב הממ"דים יגדלו? הצעות החוק בנושא עולות שלב

הצעת החוק להגדלת שטח הממ"ד אושרה לקריאה ראשונה אחרי הקפאה ארוכה ● ברשויות המקומיות צפויים להתנגד, אלא אם יקבלו פיצוי על אבדן דמי השבחה ● הזדמנות לבנות מחדש, פרויקט מיוחד

ראש ממשלת בריטניה קיר סטארמר ושרת האוצר רייצ'ל ריבס / צילום: ap, POOL

הטבת מס בת 200 שנה בוטלה והמיליונרים נוטשים את בריטניה

כ־16 אלף מיליונרים זרים עזבו את בריטניה מאז תחילת השנה, בעקבות ביטול הטבת המס בת 200 שנה שפטרה אותם מתשלום על הכנסות מחוץ למדינה ● כעת שרת האוצר רייצ'ל ריבס שוקלת לצמצם את הרפורמה - שהייתה הבטחת בחירות מרכזית של מפלגת הלייבור

אלכסנדר ואנג, מייסד scale AI / צילום: ap, Jeff Chiu

ילד פלא, גאון מתמטי בלי תואר ומיליארדר: המינוי שהביא לצוקרברג שיא חדש

אלכסנדר ואנג בן ה־28, מייסד חברת הדאטה Scale AI ותופעה בעמק הסיליקון הוא המינוי שמטא מקווה שיביא לה את הניצחון במירוץ ה־AI ● מהדירה שחלק עם סם אלטמן ועד למעמד של אחד האנשים המקושרים בתעשייה: הכירו את האיש שצוקרברג מהמר עליו במיליארדים

בעלי סוכנות נטו פיננסים וקרן וולת'סטון, מימין: עידן כץ, אילן בן-ישי וירון פיטארו / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי, צילומים: תמר מצפי, אתר החברה, שאטרסטוק

רשות ני"ע מאשימה את בעלי וולת'סטון: "גייסו כסף במרמה, בהיקף של 1.6 מיליארד שקל"

הרשות מאשימה את הבעלים של קרן ההשקעות בנדל"ן וולת'סטון, ירון פיטארו, אילן בן ישי ועידן כץ, בגיוס כספים במרמה, בהיקף של 1.6 מיליארד שקל ● לפי החשד, השלושה הציעו השקעות בסיכון גבוה, שלא על־פי תשקיף, תוך הטעיית המשקיעים והצגת מצגי שווא באשר לניגוד העניינים בו היו מצויים

ג'ף בזוס / צילום: ap, John Locher

ג'ף בזוס מכר מניות אמזון בשווי 737 מיליון דולר

ג'ף בזוס מכר כ-3.3 מיליון מניות בשווי 737 מיליון דולר, במסגרת תוכנית מכירה מוסדרת שמתפרסת עד מאי 2026 ● לאחר המכירה, בזוס מחזיק בכ‑905 מיליון מניות, ועדיין מהווה הבעלים הפרטי הגדול ביותר בחברה

האלוף (מיל') תמיר הימן / צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת ת''א

עם תקציב של 200 מיליון דולר: היוזמה של ראש אמ"ן לשעבר ל"נטרול השאיפות הסיניות" בתחום המחשוב הקוונטי

התקציב לפעילות בגובה 200 מיליון דולר יאפשר לחברות ישראליות, שנחשבות מובילות בתחום, לקחת חלק בפרויקטים חדשניים ● היוזמה לקרן, שמקדם האלוף (במיל') תמיר היימן, היא על רקע היעדרות ישראל מהסכמי הבינה המלאכותית שנחתמו בין ארה"ב לאמירויות ולסעודיה

וול סטריט / צילום: Unsplash, Chenyu Guan

נעילה מעורבת בוול סטריט; טסלה ואנבידיה ירדו ומשכו את נאסד"ק למטה

נאסד"ק ירד ב-0.8% ● תשואות האג"ח האמריקאיות טיפסו לאחר שפאוול אמר שלולא מלחמת הסחר, הריבית בארה"ב הייתה יורדת ● נעילה מעורבת באירופה ● הדולר בעולם בשפל של מעל 3 שנים • S&P 500 חצה לראשונה את רף ה-6,200 נקודות • גאופוליטיקה, מלחמת הסחר ו-"רגע ליז טראס" - בבלומברג מנתחים את הסיכונים בוול סטריט במחצית השנייה של השנה

תקיפות צה''ל ברחבי איראן / צילום: Reuters, SOCIAL MEDIA

סיפקו מפת מודיעין עשירה: הלווינים הכינו את מכת הפתיחה באיראן

המראות של האיראנים מצלמים מל"טים בשמי טהרן שיקפו במהלך המערכה סיטואציה שבה צה"ל, במידה כזו או אחרת, הפך את איראן לרצועת עזה ● כעת משרד הביטחון חושף את הנתונים שהובילו לשליטה של צה"ל בשמי איראן

ארז קמיניץ, לשעבר המשנה ליועמ''ש / צילום: אייל טואג

עו"ד ארז קמיניץ: "המדינה חייבת לעשות מסלול ירוק להיתרים"

על רקע הפגיעות בעורף, קמיניץ מציע מודל של שולחן עגול, בלי רפורמות חדשות, שנוטות להתעכב ואינן מתאימות למצב חירום ● "שיתוף פעולה בין מינהל התכנון, רשות המסים, רמ"י, משרד הפנים, משרד המשפטים וגופים נוספים הוא הכרחי. אין טעם להניע תהליכים ללא גיבוי ממשלתי רחב", אמר קמיניץ

רמפייג / צילום: אלביט מערכות

הידידה הקרובה של ישראל רוצה לקנות מאיתנו טילים חדשים

כהפקת לקחים מהמלחמה עם פקיסטן, ההודים מפנימים כי הם צריכים טילי אוויר־קרקע מדוייקים לטווחים רחוקים ● אייר לורה, שפיתחו במפעל מל"מ של התע"א ייעודי לפגיעה באתרי טילים, בסיסים צבאיים ומערכות הגנה אווירית, מבלי לסכן את הטייסים והמטוסים

דן ברונר מנכ''ל חברת ורינט פותח את יום המסחר בנאסד''ק / צילום: יח''צ

דיווח: קרן תומא בראבו מנהלת משא ומתן לרכישת ורינט

על פי דיווח שפורסם בבלומברג, קרן תומא בראבו מנהלת משא ומתן לרכישת ורינט, המספקת פתרונות למוקדי שירות ● מטעם החברות סירבו להגיב

לחיזבאללה יש דרישות מישראל בתמורה להתפרקות מנשקו

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל במלחמה • והפעם: הפרשן שמסביר איך פוטין הרוויח מהמלחמה באיראן; "בגידה"- בכירים באיראן כועסים על רוסיה; איראן מסרבת לשתף פעולה עם האו"ם בנושא הגרעין;  וגם: הדרישות של חיזבאללה כדי שיתפרק מנשקו • כותרות העיתונים בעולם

אילוסטרציה: Shutterstock

רשות המסים מגדירה מחדש: מי נחשב תושב ישראל לצורכי מס?

תזכיר חוק חדש מבקש לעגן את הקריטריונים שעל פיהם יקבע אם יחיד הוא תושב ישראל או תושב חוץ בעיקר בהתבסס על מספר ימי שהותו בישראל, ללא צורך בבחינת מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים

גיא דוננפלד, יו''ר איגוד מהנדסי ואדריכלי ערים / צילום: אלעד מלכה

"ההרס עצום": יו"ר איגוד מהנדסי הערים על קשיי השיקום ביום שאחרי

יו"ר איגוד מהנדסי ואדריכלי הערים, האדריכל גיא דוננפלד, מתריע על המגבלות במענה למתקפות הטילים מאיראן: "ברמת המדינה יש הרבה בלבול וחוסר תקשורת" ● כמהנדס עיריית בית שמש לא חווה מקרה של פגיעת טיל ישירה, אך הוא מודע היטב לקושי שאיתו מתמודדים הקולגות: "בזירות הקשות צפויה עבודה של ימים ואפילו שבועות"

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר / צילום: ap, Tsafrir Abayov

בעקבות רפורמת הנשק של בן גביר: כמות התלונות על המשרד לביטחון לאומי גדלו פי 6

רפורמת הנשק של השר בן גביר הביאה לגל של 370 אלף בקשת לרישיון נשק מתחילת המלחמה, שהביאה לעומס בירוקרטי יוצא דופן ● 1,436 תלונות על המשרד לביטחון לאומי הוגשו בשנה החולפת, לעומת 226 תלונות בלבד בשנה שעברה ● רבות מהתלונות הן של חיילים בחזית שלא הצליחו להוציא רישיון נשק אזרחי

מערכת ההגנה האווירית SPYDER בתצורת All in One / צילום: רפאל

המערכת שמאחורי עסקת הענק של רפאל, ולמה היא לא ממש פועלת בישראל?

רומניה תרכוש את מערכת ההגנה האווירית ספיידר של רפאל, בעסקה בשווי של כ־2.2 מיליארד דולר ● העובדה שמכירתה לא דורשת אישור אמריקאי, לצד התאמתה לאיומים מתמרנים כמו מל"טים וטילים בליסטיים, הופכת אותה למבוקשת במיוחד בשוק הביטחוני הנוכחי

דירה שנפגעה מטיל איראני ברמת גן / צילום: ap, Oded Balilty

"אין כבר איפה לשכור דירה ברמת גן": החורים במתווה הפיצויים לנפגעי הטילים חושפים סכסוכים ובעיות

המלחמה שמטה את הקרקע תחת רגליהם של בעלי דירות ושוכרים רבים, ובשטח מצטברים מקרים שמתווה הסיוע לא נותן להם מענה ● חוזים מתבטלים ומשכירים נאלצים לשלם משכנתא על נכסים שלא ראויים למגורים ● מפונים מתקשים למצוא דיור חלופי באזורים שנהרסו, עקב הביקוש הגבוה ● האם אנחנו בדרך לגל תביעות? ● הזדמנות לבנות מחדש, פרויקט מיוחד