אליזבת וורן, ג’ו ביידן וברני סנדרס / צילום: רויטרס
ניצחונו המפתיע ב-2016 של דונלד טראמפ על כל מתחריו הרפובליקאים ועל המועמדת ה"בטוחה לזכות" הילארי קלינטון, נבע יותר מכול טעם אחר ממרד וממצוקה של אנשי "מידל אמריקה", אשר נשחקו כלכלית, נרמסו חברתית והושפלו שוב ושוב על ידי האליטות מאזורי החופים.
הייתה זו מחאה נגד תוצאותיה של מדיניות הפייק-כסף, זו שאיפשרה לייצא לסין את המישרות של המעמד העובד ושל חלק גדול ממעמד הביניים, ובה בשעה ייצרה בועת נכסים אדירה שהיטיבה עם העשירון העליון, ובפרט עם אנשי הכסף הגדול בוול סטריט ובחברות הענק השולטות בוושינגטון. אותה "ביצה" שטראמפ המועמד הבטיח לייבש.
מאז בחירתו ב-2016 הבורסה אומנם עלתה בכ-50%, מה שאולי שיפר את מצבם של האחוזון והעשירון העליונים, המחזיקים ב-84% מהמניות בארה"ב, אך טראמפ הנשיא עשה מעט מאוד למען רוב המילניאלס, מעמד העובדים ורוב מעמד הביניים.
אין פלא אפוא כי הקריאה לשינויים מפליגים באמריקה והעליהום על העשירים ועל החברות הגדולות הם הבון טון החדש בבחירות 2020, ואם לא יקרה משהו יוצא דופן עד אז, הבחירות האלה ייסובו סביב הכלכלה.
הסביר את התופעה היטב דאג קייסי, בעל חברת מחקר פיננסי, סופר ובעל טור דעה הממוקמת במרחב שבין ליברטריזם לאנרכו-קפיטליזם: "השנאה לעשירים מובנת במידה מסוימת. למה? כי כה רבים מהם הפכו לעשירים במידה כזו קיצונית בגלל מקורביזם, קפיטליזם של מקורבים וניצול הקשרים עם המערכת הפוליטית. רוב הכסף שלהם הושג בגניבה, לא פחות, ולא בייצור אמיתי".
לפחות שניים מהמתמודדים המובילים בפריימריז הדמוקרטים, ברני סנדרס ואליזבת וורן, יחתמו בשתי ידיים על ההצהרה הזו. אלא שהם הולכים צעד נוסף קדימה, ומצהירים בפה מלא על כוונתם להחזיר לציבור את כספי ה"גניבה" הזו באמצעות מיסוי אגרסיבי.
ניתוח שנערך זה מכבר באוניברסיטת ברקלי שבקליפורניה לתוכניותיו של סנדרס מצא כי 400 המשפחות העשירות באמריקה יגיעו על פיהן למס הכנסה אפקטיבי של 97.5% בהשוואה למס של 23% בפועל שהן משלמות היום. לעומת זאת, על פי תוכניותיה של וורן יגיעו שיעורי המס רק ל-62%. אולי משום כך כינה אותה סנדרס באמצע אוקטובר "קפיטליסטית עד לשד עצמותיה, מה שאני לא".
זה הזמן להכיר קצת יותר את המתמודדים העיקריים בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, את דעותיהם ואת השקפות עולמם.
איש הממסד המפלגתי: ג'ו ביידן
המועמד המוביל לפחות לכאורה הוא דמוקרט מסוג ישן, ובכל קנה מידה. המהפכה העיקרית שהוא מבקש לערוך בבחירות 2020 היא להחליף את הזהות המפלגתית של היושב בבית הלבן. משום כך הוא חביבם של הממסד הדמוקרטי ושל החתולים השמנים מוול סטריט, כמו גם של רבים מהבייבי בומרס. מדובר על ג'ו ביידן, אשר אם ייבחר, יהיה בן 78 כשיתמנה לנשיא.
ביידן נולד בפנסילבניה והוא מה שנקרא בארה"ב פוליטיקאי מקצועי. את 44 השנים האחרונות בילה בוושינגטון די.סי, מתוכן 36 שנים כסנאטור ושמונה שנים כסגנו של הנשיא ברק אובמה.
אף שבנערותו עבד כאיש מכירות למכוניות, בשנותיו הרבות בוושינגטון גדל להיות חלק מהאליטה הבינלאומית, לרבות בצורת צ'קים שמנים שהוא מקבל כתשלום על הרצאות ומערכת קשרים כלכליים-פוליטיים גלובליים הכוללים, כפי שפורסם לא מכבר במסגרת חשיפת הקשרים הבעייתיים בין הנשיא טראמפ לנשיא אוקראינה, גם את בני משפחתו.
כנציג מובהק של הממסד הדמוקרטי הישן, לביידן יש גם מוניטין שאינם עולים בדיוק בקנה אחד עם רעיונות תנועת ה-MeToo של המאה ה-21, ושמו נקשר בסדרה של תקריות שבהן הוא הניח את ידיו על נשים. הוא גם מפורסם במעידות הלשון שלו.
גם כלכלית וחברתית ביידן הוא דמוקרט משנת ייצור מוקדמת מאוד, וככזה הוא תמך לאורך השנים בעמדות שהיום המפלגה רחוקה מהן מאוד, כולל בתחומים כמו זכויות האזרח ומערכת הענישה הפוגעת באופן לא פרופורציוני במיעוטים.
לביידן רקורד של תמיכה מסיבית בתעשיות הפיננסיות, כולל חברות הביטוח וחברות כרטיסי האשראי. ככזה הוא גם היה מהארכיטקטים של הרפורמה בחוקי פשיטת הרגל משנת 2005, שאחת מתוצאותיה הייתה צמצום כמעט מוחלט של היכולת להשתחרר מחובות בכלל ומהלוואות הסטודנטים בפרט, לרבות בפשיטת רגל. ואם לא די בכל אלו, ביידן היה תומך נלהב של המלחמה בעיראק.
כדמוקרט מודל שנות התשעים של המאה שעברה התרחק ביידן עם השנים יותר ויותר מהדור הצעיר של המפלגה שנע יותר ויותר שמאלה. החיבור של כל אלה הפך אותו למועמד חלש מאוד עוד לפני שהתפוצצה "פרשיית אוקראינה".
מה הסיכויים?
עיון מדוקדק מלמד כי הסיבה העיקרית לכך שביידן הוביל או מוביל בסקרים נובעת בעיקר מהפיצול במחנה השמאלי-פרוגרסיבי של המפלגה. כאשר פיצול זה ילך ויתפוגג והקבוצה הפרוגרסיבית תתאחד סביב מועמד אחד, כפי שלהערכתנו יקרה בסופו של דבר, תלך מועמדותו של ביידן ותתנדף.
המהפכן הסוציאליסט: ברני סנדרס
תמונת המראה של ביידן בכל מובן היא סנאטור ברני סנדרס, המהפכן של בחירות 2016. אם ייבחר, יהיה סנדרס הנשיא הקשיש ביותר בתולדות אמריקה, בן 79 ביום הראשון של נשיאותו. אם ייבחר, הוא גם יהיה היהודי הראשון שיישב במשרד הסגלגל כבעל הבית.
סנדרס נולד בברוקלין, ניו יורק, והשלים תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו, שם הפך למעורב במאבק לזכויות האזרח של שנות השישים. בשנת 1964 שהה כמתנדב באחד הקיבוצים בישראל.
כאשר חזר לארה"ב, עבר לוורמונט, מדינה קטנטנה בצפון מזרח ארה"ב, שם הפך לפעיל בתנועה נגד המלחמה בווייטנאם, ובהמשך החל אט אט בפעילות פוליטית.
השנים הראשונות של הקריירה הפוליטית של סנדרס לא היו מוצלחות במיוחד. הוא נכשל שוב ושוב בניסיונותיו להיבחר למושל ורמונט או לסנאטור מטעמה. רק בשנת 1990 נבחר לשמש כחבר הקונגרס (היחיד) מטעם המדינה.
מראשית ימיו בקונגרס חתר סנדרס לקדם את האג'נדה הפרוגרסיבית, ובכל שנותיו בקונגרס התנגד בחריפות לרוב המדיניות של הרפובליקנים. הוא הצביע נגד מלחמת כוויית-עיראק ב-1991 וכן נגד כל קיצוצי המס לבעלי ההכנסות הגבוהות ולחברות. הוא גם התנגד לכל קיצוץ בתקציבי הרווחה לסוגיהם, לרבות בממשל קלינטון.
בשנת 2006 נבחר סנדרס מטעם ורמונט לסנאט, שם המשיך להילחם נגד קיצוצים במסים ובתקציבי הרווחה, וכן למען נושאים פרוגרסיביים אחרים כמו אנרגיה וסביבה.
בשנת 2015 זכה סנדרס להכרה ארצית ואף בינלאומית כאשר הכריז על התמודדותו בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית. בתחילה התקבלה זו בזלזול, שכן הן התקשורת והן הממסד הדמוקרטי ראו בהילארי קלינטון מנצחת ודאית. אך ככל שהתקדם הקמפיין התברר כי סנדרס "עלה על משהו". הוא התקבל בהתלהבות עצומה בקרב הדור הצעיר, המילניאלס, שהזדהו עמוקות עם מסריו והבטחותיו, ובראשם ביטוח רפואי-מדינתי לכול, ביטול חובות הסטודנטים וכן השכלה אוניברסיטאית בחינם.
כאשר התברר לממסד הדמוקרטי כי מועמדותו זוכה לתמיכה מפתיעה בקרב הצעירים, נעשו מעשים שונים כדי לסייע לקלינטון, ואומנם לבסוף היא זכתה במועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות.
סנדרס הפסיד, אך נותר מחוללה של תנועה אשר צברה מאז פופולריות עצומה. בהשפעתו עברה המפלגה הדמוקרטית כולה תפנית שמאלה, מעבר שכלל החלפה של חברי קונגרס ותיקים בצעירים הנמנים עם לגיון המהפכה של סנדרס. בפברואר 2019 הכריז סנדרס על מועמדותו בפריימריז של 2019-2020, אך הפעם הוא לא היה לבד. מועמדים פרוגרסיביים נוספים הצטרפו למרוץ.
מה הסיכויים?
באוקטובר 2019 עבר סנדרס אירוע לב. לא נתפלא אם אירוע זה יצטרף לחולשותיו האחרות, ויביא לסוף מועמדותו הריאלית. הוא אולי יישאר במרוץ עוד זמן על מנת להשפיע על כיוונו, אך לעניות דעתנו קיימת סבירות גבוהה כי יפרוש בסופו של דבר. מחולל המהפכה יביט בנחת מהצד שעה שרעיונותיו ילכו ויכבשו את הבית הלבן ואת הפוליטיקה של אמריקה.
"האויבת של וול סטריט": אליזבת וורן
מתחרה היטב הן בביידן והן בסנדרס היא מהפכנית בפני עצמה אף כי לא סוציאליסטית מוצהרת. הסנאטורית אליזבת וורן היא הצעירה מבין כל המועמדים המובילים במרוץ, אך אינה צעירה. אם תיבחר, תהיה בת 71 ביום הראשון בתפקיד.
וורן חדשה יחסית בוושינגטון, ורקורד הפעילות שלה שם עומד על שמונה שנים בלבד. היא נולדה באוקלהומה שבמרכז-דרום ארה"ב, בת אחרי שלושה בנים במשפחה מהמעמד הבינוני-נמוך. אביה עבד כאיש מכירות בחנות כלבו ולאחר מכן כאיש תחזוקה בבניין מגורים. נוכח המצב הכלכלי של המשפחה החלה וורן כבר בגיל 13, לעבוד כעוזרת מלצרית במסעדה שהייתה שייכת לדודתה.
היא סיימה תואר ראשון באוניברסיטת יוסטון שבטקסס, ובהמשך למדה משפטים באוניברסיטה בינונית בניו ג'רזי, שם אף התקבלה ללשכת עורכי הדין. לאחר לימודיה החלה בקריירה של הוראת משפטים במספר אוניברסיטאות, והתקדמה עד לאוניברסיטה היוקרתית של פנסילבניה. בהמשך הפכה לפרופסור למשפטים באוניברסיטת הרווארד ולמומחית מוכרת בדיני פשיטת רגל.
סביב משרות אלה התפתחה הפרשה שהביאה את הנשיא טראמפ להעניק לה את הכינוי המזלזל "פוקהונטס", על שמה של הילדה האינדיאנית אשר הצילה את חייו של אחד ממנהיגיו של היישוב הראשון של מתיישבים אירופים באמריקה ואשר דמותה עמדה במרכז סרט של דיסני הקרוי על שמה.
במהלך השנים שבהן עסקה וורן בהוראת משפטים וביקשה להתקבל ולהתקדם בין האוניברסיטאות, היא רשמה את עצמה כבעלת שורשים אינדיאניים מצד אימה, בהתאם לדברים ששמעה לטענתה מפי סבתה. לימים הודתה וורן בעצמה כי לא היה מדובר בהליך הגון ואף התנצלה בפני מועצת הנשיאים של האמריקאים-המקוריים (האינדיאנים). הסיפור הזה הוא ללא ספק נקודת חולשה בביוגרפיה של וורן, אך למזלה, אם תיבחר בפריימריז, יעמוד מולה נשיא מכהן שכבר הוכיח ששקרנות, בוגדנות וגסות-רוח בהיקפים גדולים בעשרות מונים אינן מכשול של ממש.
בניגוד לסנדרס, וורן אינה מגדירה את עצמה כסוציאליסטית, להפך. היא הייתה רשומה כרפובליקנית במשך שנים רבות, אך עזבה את המפלגה משום שהגיעה למסקנה, לדבריה, כי "זו אינה מקיימת יותר את עקרונותיה השמרניים ביחס לכלכלה ולשווקים, ובמקום זאת הפכה למייצגת ומעניקה טובות למוסדות הפיננסיים הגדולים ונגד המעמד הבינוני באמריקה".
אין פלא כי וורן קנתה לעצמה שם של "אויבת וול סטריט", עד כדי כך שבכירי הדמוקרטים בתעשיית הפיננסים איימו להפסיק כל תמיכה כספית במפלגה אם תיבחר כמועמדת. מערכת הבחירות של וורן לעומתית, והיא תוקפת בחריפות ובאופן בוטה את הכסף הגדול ואת נציגיו הלוביסטים בוושינגטון. היא גם מסרבת לקבל מימון מגופים אלה ומבססת את כל הקמפיין על תרומות קטנות יחסית של מאות אלפי תומכים.
מה הסיכויים?
לוורן יש כמה יתרונות מובהקים לעומת סנדרס, המתחרה עימה על הקול הצעיר והפרוגרסיבי במפלגה. היא צעירה ממנו, פחות קיצונית, כולל בנושא הישראלי, והיא אינה מגדירה את עצמה ואת עמדותיה כסוציאליסטיות, אלא כמי שבאה לעשות צדק עם מעמד הביניים.
וורן גם נשמעת אנושית ומשעשעת יותר, שעה שסנדרס נשמע כועס ונרגן, והיא כמובן גם אישה בעיתוי שנראה נכון לרבים שארה"ב תמנה בו אישה למישרה הממשלתית הבכירה. מסיבות אלה אנחנו סבורים שהקול הפרוגרסיבי השולט היום במפלגה הדמוקרטית ינדוד בסופו של דבר אליה ויעניק לה יתרון על פני ביידן.
הטוויסט בעלילה: מייקל בלומברג
בניסיון לעצור את "המהפכה הפרוגרסיבית", הודיע לפני שבועיים המיליארדר מייקל בלומברג על תוכניותיו להצטרף למרוץ במפלגה הדמוקרטית. קשה להבין מה היא מטרתו, ואולי ההסבר לכך הוא אי הבנה של התהליכים המתרחשים. האם קול פרוגרסיבי אחד באמת יעבור מוורן או מסנדרס למיליארדר מוול סטריט? הרי כל מה שכניסה כזו למרוץ תעשה זה לפצל את הקול הממסדי של ביידן, אשר גם כך אינו מגרד את החיבור המצרפי של הפרוגרסיביים.
להערכתנו, המרוץ של בלומברג יצליח בערך כמו ניסיון, אילו היה, של ג'ב בוש, אחיו של הנשיא לשעבר ג'ורג' בוש הבן, לרוץ היום בפריימריז הרפובליקניים מול טראמפ.
אשר למרוץ של הדמוקרטים מול הרפובליקנים, לוורן יש ניסיון בעימותים, כאלה המכריעים לעתים תוצאות של מערכת בחירות. היא זכתה בפרס יוקרתי בתחום כבר כשהייתה בת 16 וגם בעימותים שהיו עד כה בפריימריז הדמוקרטיים וורן זכתה בציונים גבוהים מצופים ומפרשנים כאחד. בעימות מול דונלד טראמפ, לכישורים כאלה תהיה משמעות של ממש.
להערכתנו, לוורן יש סיכוי גדול לגבור על טראמפ, אשר שיגיונותיו, חוסר יציבותו וגסות-רוחו פשוט "עלו על העצבים" של רוב האמריקאים, לבד מהגרעין הקשה. באמריקה, בניגוד לישראל, רוב האנשים אינם רגילים לקומפרסור-הטוויטר המצייץ ללא הרף מוושינגטון. רוב האמריקאים אינם מכורים לחדשות ולפוליטיקה. להפך, יש להם מעט מאוד אמון בתחום ובאנשים המעורבים בו ורצון לעסוק בו מעט ככל האפשר. באשמתו, אך לא רק, הפך הנשיא טראמפ ליותר מדי רעש ופחות מדי תכלס עבור רוב המצביעים, והסקרים גם תומכים בדעה זו.
כך או כך, יהיה זה מרוץ מעניין. בסופו, ללא ספק, תהיה זו אמריקה אחרת. מותשת, ומפוצלת כמו שלא הייתה מאז מלחמת האזרחים, שעה שתידרש להתמודד עם האתגרים האמיתיים שבפניה, ובמרכזם ים החוב, שיעמוד עד אז לפחות על 76 טריליון דולר של כל המשק, גירעון ממשלתי ענק, לפחות 1.1 טריליון דולר שהם כמעט 5% מהתמ"ג, וחוב ממשלתי של קרוב ל-25 טריליון דולר. כל זאת יחד עם בועת נכסים מפלצתית המאיימת לקרוע את המרקם החברתי כולו. כולם תוצאה ישירה של בועת האשראי המונומנטלית שהפדרל ריזרב הנחיל לה באדיבותו, ואשר הנשיא טראמפ אימץ בהתלהבות.
לכל שבת יש מוצאי שבת, אמרו לפני שנים רבות בצה"ל. הנשיא הבא של ארה"ב יקבל אפוא את המושכות ממש עם צאת השבת הזאת.
הכותב הוא עורך דין בהשכלתו העוסק ומעורב בטכנולוגיה. מנהל קרן להשקעות במטבעות קריפטוגרפיים, ומתגורר בעמק הסיליקון זה 22 שנה. מחבר הספר "A Brief History of Money" ומקליט הפודקסט KanAmerica.Com . בטוויטר: chanansteinhart