איל גבל, מפתח בחברת Galooli / צילום: תמונה פרטית
איפה אני תופסת אותך ומה התפקיד שלך?
"אני בעבודה על מנגנון חדש אצלנו, כחלק מצוות של עשרה מפתחים. גלולי מפתחת פתרונות חכמים לניהול מרחוק של אנרגיה, באמצעות הטמעת טכנולוגיית IoT (ה"אינטרנט של הדברים") במוצרים כמו סוללות ומצברים, מה שמאפשר ניתוח מרחוק של הנתונים. אני מפתח את המוצר בצד התוכנה, לא את החומרה".
כמה זמן אתה עובד בחברה ומה עשית קודם?
"אני עובד ב-Galooli שנתיים. לפני כן שירתי בצבא כמתכנת, טיילתי וישר אחר כך הגעתי לפה".
תמיד אהבת מחשבים?
"כן, אבל גם תמיד עניין אותי ספורט. לשירות הצבאי הגעתי עם פרופיל נמוך אז פניתי למקצוע שכן יכולתי לעשות - מחשבים - ושירתי ביחידת מיטב. זו היחידה שאחראית על הגיוס, ושם כבר למדתי בקורס פנימי את הבסיס לפיתוח".
מעבר לזה, למדת מחשבים לפני שהתקבלת לעבודה?
"לא, רק יצאתי לטיול. הצטרפתי כמדריך למחנה קיץ של הסוכנות היהודית באטלנטה, ומשם המשכתי לטייל כמה חודשים בארה"ב וקנדה. כשחזרתי שקלתי ללכת ללמוד, אבל ראיתי שהניסיון מספיק לי כדי להתקבל לעבודה. במקביל אני לומד היום לתואר במדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה. זה משהו שיעזור לי לא להיתקע במקום".
בתיכון עסקת גם בספורט?
"כן, בכדור מים. זה התחיל כשאחי התעניין בזה, והדברים התגלגלו גם אליי. בגיל 13 הצטרפתי לאותה הקבוצה שבה הוא שיחק, בבית יצחק, ושם החלו אימונים מפרכים של בין חמש לשבע פעמים בשבוע - כלומר כל יום, כולל סופ"ש. הקבוצה שלנו החלה להתקדם, היינו קבוצה צעירה במועדון צעיר, ולאט לאט הגענו למשחקים על האליפות. בשנתיים האחרונות לפני הצבא גם לקחנו את האליפות".
והיה לך גם זמן להקדיש ללימודים ולמחשבים?
"כן. בואי נגיד שיש לי תעודת בגרות טובה. המאמן שלנו דאג שלא נזניח את הלימודים".
משחק כדור מים זה משהו שאתה ממשיך ועושה גם היום?
"כיוון שבצבא לא יכולתי להתאמן, והיום גם אין לי הרבה זמן להקדיש לזה, אז פניתי לכיוון של שיפוט. את זה אני עושה כבר ארבע שנים. בקיץ האחרון שלחו אותי להיות שופט בינלאומי - עשיתי את הקורס ובהמשך צפויים לשבץ אותי כשופט במשחקים בחו"ל".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד חמש שנים מהיום?
"מקווה שאנהל צוות. וכנראה שאשאר בכדור מים. אני עוד צעיר".