חרדים בירושלים / צילום: Shutterstock, א.ס.א.פ קריאייטיב
הידיעות שפורסמו בדבר החשד להטיה בנתוני המתגייסים החרדים לצה"ל - מטרידה מאוד. דיברו על הכפלה ואף שילוש של מספר המשרתים החרדים לעומת המספר האמיתי, באופן שהופך את סוגיית גיוס החרדים ל"הונאה" לכאורה של הציבור. אולם ה"עליהום" על צה"ל היה מוגזם, והצבא פעל במסגרת "חוק הגיוס" - גם אם פירש אותו לעיתים בהרחבת יתר. כך, במשך מספר שנים הכליל צה"ל במניין המתגייסים גם כמה מאות בוגרי ישיבות תיכוניות, דתיים שלמדו אחר-כך בישיבות חרדיות, וכן עולים חרדים מחו"ל. פרשנות מרחיבה, אבל לא שקר גס.
גם בלי קשר לאופן המדידה, מספר החרדים המתגייסים לצה"ל נמצא לראשונה זה שנים בירידה. בשנת 2018, התגייסו לצה"ל רק 2,500 חרדים, לעומת כ-3,000 ב-2017. אלה נתונים עגומים בשל הצמיחה המהירה של מסלול זה בעשור החולף. גיוס חרדים מוצלח הביא להגברת השוויון בין חרדים ללא-חרדים, לתרומה של חרדים לצה"ל, וגם סייע למשרתים להשתלב לאחר השחרור בשוק העבודה.
אז מה השתבש? - את הנתונים על הצניחה במספר המשרתים אי-אפשר לנתק מההאטה בשילוב חרדים בשנים האחרונות, באקדמיה ובשוק התעסוקה. מספר הסטודנטים החרדים שקפץ פי שבעה בשנים 2015-2005, עלה באחוזים בודדים בשלוש השנים האחרונות, ותעסוקת גברים חרדים, שקפצה משליש ל-50% בעשור, נתקעה על 50% כבר ארבע שנים.
הסיבה העיקרית לכך קשורה להחזרת התמיכות התקציביות של המדינה ב-2015, עם כניסתן לקואליציה של המפלגות החרדיות. תקציב הישיבות והכוללים הוכפל, נחקק חוק לתמיכה כספית בלומדי תורה שנשותיהם לא עובדות, וניתנו הנחות גדולות במעונות יום, גם אם בן-הזוג הוא אברך כולל שלא עובד. צעדים אלו הביאו לירידה במוטיבציה של גברים חרדים לצאת למסלולי שילוב חרדים בצבא, בהשכלה הגבוהה ובתעסוקה. יש להבין שחרדים פונים למסלולי השילוב בלית ברירה, אך בשנים האחרונות, בשל התמיכה הפוליטית, נוצרה להם ברירה - להישאר בכולל.
ביחס לגיוס חרדים לצה"ל, המצב קשה יותר. לפני כשנתיים פסל בג"ץ את חוק הגיוס לחרדים משום שהוא איננו כולל יעדים מפורשים ומערכת תמריצים ברורה. אולם מאז, בשל הקושי של המערכת הפוליטית להסכים על חוק גיוס חדש, מתנהלת מערכת הביטחון באפלה. ובלא יעדים, אין מה לדבר על סנקציות.
המצב הלא-מחמיא ביחס לגיוס חרדים מביא לתגובות מנוגדות: יש הטוענים לגיוס חובה מלא לחרדים, ובכפייה, כשאר האזרחים; בלי להביא בחשבון את כוח ההתנגדות הקולקטיבית לחוק, מצד החברה החרדית. לעומתם, יש הטוענים לטובת פטור מלא לחרדים, כדי שיוכלו להשתלב בחופשיות בשוק התעסוקה, בלי להביא בחשבון את האי-שוויון הצורם הטמון בכך והפגיעה הקשה באוכלוסיית המשרתים.
הפתרון לסוגיית גיוס חרדים תלוי בשילוב חרדים בכלל התחומים: פתיחת מסגרות מתאימות הכרוכות בתמריצים כלכליים, וצמצום תקציבי התמיכות לישיבות החרדיות. כך, בעבר, זינק שיעור החרדים שנכנסו למעגל העבודה, כשנפתחו מסגרות הכוון ייעודיות, וגם הסתייע בכך שבאותן שנים חתכה הממשלה בקצבאות הילדים באופן שחייב חרדים לפנות למסגרות חדשות אלו.
ביחס לשירות חרדים בצה"ל, המסגרות המתאימות כבר נפתחו, אך התמיכות במסלולי הישיבה והכולל נותרו בעינן. כלומר, נוסף לכך שהתקציבים האלטרנטיביים לא קוצצו, הם גם לא הותנו בעמידה ביעדי גיוס לכלל האוכלוסייה החרדית. במצב זה, עדיף לישיבה חרדית "להילחם" גם על תלמיד שתורתו לא ממש אומנותו, ושגיוסו לצה"ל יפגע בתקציביה.
המדיניות הנכונה היא לחזור למסלול התמריצים הכלכליים. חוק הגיוס החדש צריך להגדיר יעדים עולים לגיוס חרדים לעשור הקרוב, וסנקציות על תקציב הישיבות במצבי אי-עמידה ביעדים. צעדים אלו יחזירו את מסלול הגיוס לחרדים לצמיחה, ויקדמו את שילובה של החברה החרדית במשק. העלייה במספר המתגייסים החרדים תסייע גם למערכת הביטחון לקבל החלטה על המשך קיצור השירות לכלל המשרתים בצה"ל. יהיה זה הצעד השוויוני והמשמעותי ביותר שניתן להעלות על הדעת ביחס לעתידו של צבא העם.
הכותב הוא ראש התוכנית לחרדים בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה