תעשיית הרכב והתחבורה החכמה בישראל / צילום: Shutterstock/ א.ס.א.פ קרייטיב
מהפכת התחבורה החכמה בישראל יצאה לדרך, והיא תצבור תאוצה בעתיד הקרוב. מהפכה זו מבליטה את מורכבות מערכות התחבורה, שכוללות גופים ציבוריים וגופים פרטיים - חברות הזנק חדשניות, חברות רכב גלובליות מובילות בתחומן, עשרות ארגונים מהמגזר השלישי שמטרתם לקדם את התחום ולהתאימו לצורכי המשתמשים בעידן הנוכחי, ועוד.
בדומה לנעשה בישראל, ממשלות רבות בעולם מציבות את מערכות התחבורה החכמה במיקום גבוה בסדר העדיפויות, ופועלות לגיבוש אסטרטגיה ודרכי פעולה מתאימות לקידומן. הקפיצה לתחבורה חכמה - שתשלב בין מערכות טכנולוגיות, מידע, תקשורת, ניהול מערכות, תשתיות, כלי-רכב והמשתמשים בהם - נושאת עימה פוטנציאל למהפך ממשי במשק. משימוש ברכב פרטי לאפשרויות בחירה בין חלופות להתניידות, הקלה בעומסים בכבישים ועוד.
לפי מסמך בנושא "תחבורה חכמה" שפרסם משרד התחבורה והבטיחות בדרכים בספטמבר השנה, אחת המגמות הבולטות היא השינוי המשמעותי בתפיסת תפקידו של הרגולטור. מתפקידו כמנהל וכמפעיל של תחבורה (Operator) - לתפקיד של רגולטור-על "מאפשר" (Enabler). מדובר בפלטפורמה שתסייע להספקת שירותי ניידות מיטביים על-ידי השוק הפרטי - שהופך למשמעותי יותר. לשינוי התפיסה ישנן השלכות רבות, לרבות סוגיות הנוגעות לאבטחת מאגרי המידע ופרטיות המשתמשים באמצעי התחבורה החכמה השונים. השינוי הזה מעלה אתגרים טכנולוגיים רבים (כמו אבטחת מידע), אתגרים מסחריים ומשפטיים, ואתגרים אתיים משמעותיים הנוגעים לפרטיות.
במטרה להנגיש למשתמש היצע של חלופות בזמן אמת, מנגנוני התחבורה החכמה כרוכים ביצירת מסד נתוני-עתק (Big Data) של מידע על המשתמשים, הכולל את נקודת המוצא של הנסיעה, יעד הנסיעה והרגלי הנסיעה. שירותי התחבורה החכמה עושים לרוב שימוש במערכות בקרת תנועה מבוססות נתונים באמצעות חיישנים רבים, כגון מצלמות, מידע מהציבור ואמצעים נוספים המספקים מידע שעל בסיסו ניתן לזהות כל אחד מהמשתמשים בשירותי התחבורה החכמה, כמעט בכל רגע נתון. למעשה, תפיסת התחבורה החכמה מתבססת על איסוף ושיתוף מידע כאמצעי לתכנון, לפיקוח ולפיתוח השוק, ואף עושה שימוש במידע הנאסף לשם הגשמת מהפכת הניידות כשירות בישראל (Maas - Mobility as a Service).
בעידן הדיגיטלי, בתמורה לקבלת שירותים שיש בהם לשפר את איכות חיינו, אנו "מוותרים" לא אחת על רובד מהפרטיות שלנו. כך למשל, ערים חכמות מאפשרות לנו לקבל שירותים מוניציפליים מהירים ואיכותיים, אבל כחלק מהשירות לציבור, הן משתמשות במצלמות רבות ההופכות את הפרט לנתון למעקב מתמיד. בדומה, באותו אופן שבריאות דיגיטלית עשויה לשפר את שירותי הבריאות המסופקים לציבור, כך גם טמונה בה סכנה לחשיפת המידע הרפואי שלנו.
הפרטיות היא זכות יסוד בסיסית של כל אדם, שחייבים להגן עליה. יחד עם ההגנות הקיימות בחוק בעניין פרטיות המידע על המשתמשים, ניכר גם הצורך בטכנולוגיות חדשות מקדמות הגנה על הפרטיות, שיסייעו לשמור עליה, תוך יצירת אמון, שקיפות וביטחון שהמידע של המשתמשים נשמר באופן מיטבי. ואכן, טכנולוגיות מסוג זה נכנסו לשימוש, החל מרשת וירטואלית פרטית המסוגלת להסתיר את פעולות הגולש, חוסמי פרסומות ושיחות מוצפנות, ועד מטבעות קריפטוגרפיים ומערכות תשלום אלקטרוניות המתבססות על מערכות ניהול הרשאות וסיסמאות באיכות גבוהה.
בעניין הגנת הפרטיות, בעולם ובישראל חברות טכנולוגיה, חברות הזנק קטנות ומגה-חברות גלובליות, מחפשות פתרונות להגנה מיטבית על מידע אישי של משתמשים. לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות, רצוי שמגמה זו תתרחב כדי לשמור על איזון בין הקידמה הטכנולוגית להגנת זכות הציבור לפרטיות.
בהנחה שהמודעות הציבורית לזכות לפרטיות ולחשיבותה תלך ותתעצם, עשויות טכנולוגיות מקדמות פרטיות לשרת אינטרס כפול: של הציבור ושל הגורמים המסחריים המספקים לו שירותים. זאת, במקביל לקידום האסדרה הקיימת בנושא בישראל, והתאמתה לעידן הטכנולוגי הנוכחי.
גישות פרטיות שונות כמו "הנדסת פרטיות" (Privacy By Design) ו"טכנולוגיות משפרות פרטיות" (Privacy Enhancing Technologies) המתמקדות בתהליכי התכנון של מערכות מידע, יכולות לסייע אף הן בהגנה על המידע האישי של הציבור, לרבות בתחבורה החכמה. בעידן שבו שירותי התחבורה החכמה מתקדמים בצעדים משמעותיים, חשוב לשמור על איזון בין איסוף, עיבוד וטכנולוגיות מידע מתקדמות לבין הצורך לשמור על פרטיות המשתמשים בהם.
הכותב הוא מנהל מחלקת חדשנות ופיתוח מדיניות ברשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים