ההצבעה על פיזור הכנסת/ צילום: Gettyimages/Anadolu Agency
אווירת נכאים שלטה ביום הפיזור במסדרונות הכנסת. ב-29 במאי, כאשר נתניהו והליכוד יזמו את פיזור הכנסת ה-21, חברי הכנסת של בלוק הימין, 60 במספר, שעטו במסדרונות המשכן נחושים ברצונם למנוע מיו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ, את האפשרות לקבל את תורו לנסות להרכיב ממשלה. מה פתאום שמישהו ייקח לנתניהו מן הידיים את הצעצוע הפרטי שלו, ממשלת ישראל? זה שלו בטאבו. האירוע היה חריג ומוזר, אבל בצד הימני של המפה היו בטוחים בעצמם. הם לא ירשו לרמטכ"ל לשעבר, האיש הלא-מוכר, שמאלן בעיניהם, לערער ולו במעט על המעמד המלכותי של נתניהו. "גנץ ממילא לא יצליח להרכיב ממשלה", הם אמרו, "מדוע לתת לו לנסות בכלל, זה בזבוז זמן". ב-29 במאי נטמן זרע הפורענות לשיבושים מוחלטים של הדמוקרטיה הישראלית.
השבוע, 11 בדצמבר, הזרע נבט. המהלך החריג ההוא של פיזור הכנסת ה-21 סיפק תקדים להורדת הדמוקרטיה הישראלית מהמסלול. אפשר לפזר שוב, להגדיל מימון בחירות, לסרסר בחוקי בחירות. גם התוצאה של בחירות ספטמבר 2019 לא נשאה חן בעיני הבוס. "הוא עשה שם טעויות בקמפיין והוא בטוח שבמועד ג' אפשר לתקן", מלמלו השבוע הח"כים של הליכוד.
מי יכול היה להאמין שאפיזודה מטורפת של פיזור כנסת תהפוך למפגש קבוע? גנץ באמת לא הצליח להרכיב קואליציה בהזדמנות שכבר ניתנה לו במועד ב'. בכך צדקו הליכודניקים. והפעם, לקראת מועד ג', אפשר לומר שגם הם איבדו את הביטחון העצמי. הם ניגשו למלאכת פיזור הכנסת ה-22, מעט יותר שפופים, מבוישים, מדוכדכים.
00:00 - הכנסת ה-22 מתה ובוועדה נפתח שוק
"אני בדיכאון קליני", אמר ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) בשעת לילה מאוחרת, כמעט חצות, בין רביעי לחמישי. "אני רוצה לסיים את הסאגה המביכה הזו כמה שיותר מהר". הוא חזר על תיאורי הדיכאון כמה פעמים בישיבת הוועדה שתיקנה את חוק הבחירות, כדי להסדיר את מימון הבחירות ולשנות את התאריך מ-10 במרץ ל-2 במרץ. זוהר הפך לכוכב התורן של שורות הפוליטיקאים מן הימין. בוועדה ידעו שסגירת הדילים מול הליכוד נעשית מול זוהר, ולכן לכל פורום שהוא נכנס והשתלב הוא הביא עמו רוח שטות מרירה. סוג של קיטורים על המצב, עם ניסיון להצחיק את סובביו. בבחינת החולה עומד למות, לפחות שיתלוצץ עם רופאיו.
זוהר לא היה היחיד שחיפש מילים ייחודיות לאירוע. "אני נמצא עכשיו בקרקס", נשמע ח"כ יעקב מרגי (ש"ס) מסביר למכר בטלפון כדי לתאר את ההוויה בוועדה המיוחדת שהתכנסה להכין את חוק פיזור הכנסת לקריאה שנייה ושלישית.
ההתרחשויות הליליות בוועדה המיוחדת, בראשות ח"כ אבי ניסנקורן, יכולות היו לספק תסריט לכמה פרקים של קומדיית מצבים שחורה. אם זה לא היה אמור להסתיים באמת בחג הפורים (10 במרץ 2020) היינו חושבים שמישהו השתכר והמציא את כל ההתרחשות.
בקומדיה השחורה, הסיטואציה היא טרגית, דמוקרטיה אובדנית שמפזרת את כנסותיה לדעת, מתנהלת ללא תקציב, ללא יכולת לחוקק, לפתור בעיות עבור האזרחים. שחקני המשנה במופע אמרו (לעצמם, לצופים): אם פותחים את חוק הבחירות כדי להזיז את מועד הבחירות, כך שלא ייפול על חג פורים, מדוע לא נזיז מפה לשם עוד כמה סעיפים?
הנה, נושא מכוני הבקרה בענף הבנייה, הנמצא באחריותו של יו״ר מטה הדיור, זאב ביילסקי. ביילסקי הגיח כדמות מפתיעה בדיוני ועדת חוק פיזור הכנסת ביום רביעי בצהריים. מה היה לו לחפש שם? מתברר שהוא ניסה להפעיל לחץ על יו"ר הוועדה ניסנקורן להסדיר את השעיית פעולתם של מכוני הבקרה.
בשעות אחר הצהריים, מזנון הכנסת היה עמוס לעייפה בחברי כנסת, עיתונאים ואורחים. כולם התכנסו סביב צלוחיות מרק חם, שקדים, כוסות תה, מנסים להפיג את הקור שבחוץ ולהעביר את השעות. מבין השולחנות העמוסים הגיח סגן שר אוצר, יצחק כהן (ש"ס), אוחז בידו נייר עם לוגו מוזהב של לשכתו ועליו מודפסת הסתייגות לחוק פיזור הכנסת. הוא התחנן לתשומת לב מן העיתונות. "זו תהיה טרגדיה אם יפזרו את הכנסת בלי לאפשר לוועדת הכספים לטפל בנושא מכוני הבקרה", הוא אמר.
במה מדובר? הכנסת התפזרה, תקציב לשנת 2020 - אין, והחל מינואר כל פרויקט בנייה יהיה חייב לעבור דרך מכוני בקרה לבדיקת איכות ביצוע. מאחר שמדובר בחוק חדש שרק ייכנס לתוקף בקרוב, אין מספיק מכוני בקרה ואלה הקיימים לא מתפקדים באופן מלא. זה עניין טכני כביכול, אבל כיוון שמאז אפריל 2019 לא הוקמה ועדת פנים של הכנסת, אין מי שמוסמך לדחות את התחלת פעילות מכוני הבקרה. מה רוצה סגן שר האוצר כהן? להעביר את הסמכות לעכב את תחילת פעולת מכוני הבקרה מוועדת הפנים (אשר אינה קיימת) לוועדת הכספים. ניסנקורן לא הסכים לכך תחילה. אך אי שם בין 2:00 לפנות בוקר ל-3:00 לפנות בוקר, הוא נשבר. תת הסעיף בענף הבנייה מצא את דרכו לתוך חוק פיזור הכנסת. מה הקשר? אין, אבל בקומדיה שחורה לא הכול ידוע ומובן.
שעת חצות הגיעה. קול אורולוגין קרא. מחוגי השעון זזו וכל הנוכחים בוועדה וברחבי הכנסת אמרו לעצמם במרירות: תמה ונשלמה. הכנסת ה-22 נשמה את נשימתה האחרונה. אף אחד לא הצליח להגיש לנשיא המדינה 61 חתימות. בשלב הזה, במקום לתקתק את הליך החקיקה להזזת מועד הבחירות וההגדלה החצופה של יחידות מימון הבחירות - נפתח בוועדה שוק.
1:00 -שאול מרידור מגיע בעיניים טרוטות
ח"כ איציק שמולי (העבודה) דרש את הגדלת סל התרופות. צודק שמולי: חבל שכדי להגיע לשם הוא התקוטט (בצעקות) עם ח"כ מאיר כהן מכחול לבן. ניסנקורן נדרש לפשרה, ובשעה 1:00 בלילה תיזז לתוך הוועדה את שאול מרידור, ראש אגף התקציבים במשרד האוצר, שהגיע בעיניים טרוטות והבטיח כי בשבוע הבא, בוועדת הכספים, נציג האוצר יתייצב לדיון וישתדל לבצע. "אנחנו נעשה מאמץ, זה תלוי גם במשרד הבריאות", אמר מרידור והלך. אחת מחברות הכנסת צעקה לעבר ניסנקורן: "בשביל הבטחה לא מחייבת שכזו גררת אותו לפה? היית יכול לקבל את זה ממנו בפקס".
2:00- הרגע שבו טיבי מבין שהכול פתוח למשא ומתן
ח"כ עודד פורר (ישראל ביתנו) היה היחיד מכל חברי הכנסת שהצביע נגד הגדלת מימון הבחירות למפלגות. "תגלה לנו כמה מרטין שלאף תרם לכם", צעק לעברו ח"כ זוהר. "אני מוכן להסכים אם פורר יספר לנו מאיפה הביטחון הכלכלי של ישראל ביתנו. כמה מרטין שלאף תרם לכם?"
פורר לא הסתפק בנושא הגבלת מימון הבחירות, וחזר ודרש במשך כל יום ההצבעה לפעול לצמצום תחולת יום השבתון. הוא דרש שכל העובדים הזרים במשק הישראלי, אלא שאין להם זכות הצבעה ממילא, לא יקבלו את יום החופש (בשוויו הכספי). אחרי דין ודברים עם ח"כ ניסנקורן ומפלגת כחול לבן, פורר הגיע לסיכום שהגבלת יום השבתון תחול על אנשים פרטיים, קשישים או חולים שבביתם עובדים מטפלים סיעודיים, שהם עובדים זרים.
"אני לא מאמין שהם התקפלו לו", צעק לפתע ח"כ אחמד טיבי (המשותפת). הרגע הזה הבהיר לו שהכול פתוח למו"מ והוא נעמד על רגליו האחוריות עם דרישה להכניס את ביטול חוק קמיניץ כהסתייגות בחוק. חוק קמיניץ הוא תיקון מספר 116 לחוק התכנון והבנייה, על שם המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ. החוק אושר בכנסת ב-5 באפריל 2017, ותיקן את פרק האכיפה והענישה בחוק התכנון והבנייה במטרה להגביר את האכיפה נגד עבירות בנייה. מרכיב מרכזי בחוק קמיניץ הוא הגברת העיצומים הכלכליים על עברייני תכנון ובנייה וייעול הכלים להריסה של בנייה בלתי חוקית.
השעה הייתה כבר 2:00 לפנות בוקר וח"כ ניסנקורן, שעמד בראש הוועדה, ראה לנגד עיניו כיצד החקיקה נתקעת אל מעבר לשעות הבוקר. כולם ידעו שבבבוקר אמור להודיע יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין לנשיא המדינה ריבלין שאף חבר כנסת לא הצליח להשיג 61 חתימות, ואז החוק הרגיל, זה הקובע את מערכת הבחירות תוך 90 יום - על חג הפורים - ייכנס לתוקפו. קומדיה שחורה, כבר אמרנו? עד-לא-ידע זה התיאור המדויק לאווירה שנוצרה בוועדה.
טיבי התעקש. לא יכול להיות הישג פוליטי גדול מזה עבור הציבור הערבי. הוא וניסנקורן עזבו את חדר הוועדה, ועברו לחדר צדדי. צמד המילים "חוק קמיניץ" הקפיץ חצי כנסת. אל החדר רצו חברי כנסת מכל רחבי המשכן: איימן עודה, צביקה האוזר, עופר שלח, משה גפני, זוהר, רם בן ברק, תמר זנדברג, סתיו שפיר, יואב קיש ועוד חברי כנסת, יועצים ופעילים רבים. היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד איל ינון הצטרף לעו"ד גור בליי, שניהל את הליך החקיקה. כולם נדחסו בחדר ופצחו במו"מ לילי. "אם לא יבטלו את החקיקה שהטילה עול כבד על החברה הערבית", אמר טיבי, "אני אקריא עשרות הסתייגויות שלי ושל חברי המשותפת במשך שעות על הדוכן, עד שלוח הזמנים ישתבש והתיקון לתאריך הבחירות לא יעבור".
בסופו של דבר נמצאה פשרה. גם ח"כ זוהר הצהיר בשם הליכוד, שהם רוצים להקפיא, לא לבטל, את פועלו של החוק, כי הם דואגים לחקלאים (הליכודניקים) שאכיפת חוקי הבנייה גרמה להם צרה צרורה. אפילו נתניהו, כמה רגעים לפני מועד ב', הביע הזדהות. זוהר, ניסנקורן, שלח וגפני סיכמו עם טיבי - בשבוע הבא יעבור הטיפול בחוק קמיניץ מוועדת הפנים (שאינה קיימת, זוכרים?) לוועדת הכספים, ושם יערך דיון עומק בהקפאת החוק. פשרה.
3:06 - החוק המוזר הועבר להצבעה סופית
הנוכחים נרגעו, החוק לפיזור הכנסת עם חריגיו המוזרים (עובדים זרים סיעודיים, מכוני בקרה, העברת אייטמים מוועדת הפנים לוועדת הכספים) - הושלם והועבר למליאת הכנסת להצבעה סופית בקריאה שנייה ושלישית. ח"כ אביגדור ליברמן והשרים אריה דרעי ונפתלי בנט נעדרו. בשעה המאוחרת הזו, ראש הממשלה נתניהו הצטרף למליאה. הוא נכנס פנימה בשקט, הצביע חלקית בקריאה השנייה וחמק החוצה מהר לפני שהסתיימה ההצבעה בקריאה השלישית.
גם המופע הקצר של נתניהו בתוך המליאה, לתמוך בחוק פיזור המבייש את הדמוקרטיה הישראלית, לא קרתה מעצמה. כחול לבן דרשו - ממיקי זוהר, אלא מי - שבכירי הליכוד יתייצבו אישית להצבעה. "אם תשאירו אותנו פה לבד לתמוך בחוק המטורף הזה", הם איימו, "פורים ישאר כתאריך הבחירות".
בין הדלקת הנרות לאכילת סופגניה, בליכוד יכריעו מי יוביל את המפלגה לבחירות
אם לא יחולו שינויים של הרגע האחרון, מפלגת הליכוד תצעד לפריימריז על ראשות המפלגה ב-26 בדצמבר, בשיאו של חג החנוכה. התאריך: לא מאוד נוח. יום חמישי לקראת סוף השבוע, פקקים, חורף ואירועי הדלקת נרות. לוח הזמנים מלחיץ את אנשי סער כי בפרק הזמן שנותר להם עד אז עליהם לנסות ולעבור על ספר המתפקדים של הליכוד ולחפש את כל אלפי חברי המפלגה שהודחו בידי מנכ"ל המפלגה צורי סיסו ואנשיו. בשנה האחרונה ניסו בליכוד "לנקות את השורות". כל מי שנתפס בעיניהם כשמאלן, כלומר ככזה שלא מצהיר אמונים למנהיג נתניהו, קיבל מכתב הדחה. האבסורד התגלה בשבועות האחרונים כאשר אפילו חברות כנסת כמו שרן השכל ומיכל שיר - האחרונה, תומכת גדעון סער - קיבלו מכתבי הדחה מן התנועה. שמותיהן עלו כביכול "בטעות", אך הדבר ממחיש את גודלו של מבצע הטיהור שמבצעים אנשי נתניהו בספר המתפקדים.
במזנון הכנסת ברביעי אחר הצהריים התרווח ח"כ דוד ביטן ובידיו קלסר. "הגעתי לכמות החתימות הדרושות כדי לכנס את המרכז להצבעה חשאית לביטול הפריימריז", כתב ביטן בטוויטר. הרעיון, לפי ביטן, הוא לשכנע את חברי מרכז הליכוד, בכינוס הערב, להודיע שאין שום צורך בפריימריז על ראשות התנועה, כי נתניהו ורק נתניהו הוא האחד.
אולם המהלך שלו התקבל בחשדנות רבה בסביבתו של נתניהו. "נתניהו מעוניין בבחירות לראשות הליכוד, הוא חושב שיביס את גדעון סער בקלות, בשביל מי ביטן עובד עם איסוף החתימות הללו? לא בשביל נתניהו, אולי הוא עובד בשביל הצד השני (סער, ט"ש), כדי לבטל את המהלך ולמנוע מעצמו מבוכה?" סבוכות דרכי הפוליטיקה בצמרת הליכוד. ביטן כבר אינו מקורב כיום כפי שהיה בעבר. מהלך ההחתמה של חברי מרכז היה קצת מוזר.
בשטח הליכודי, הפאזל אינו מושלם. מספר בכירים בליכוד התעטפו בשתיקתם מאז הודיע היועץ המשפטי לממשלה על הגשת כתב האישום. מצד אחד, שרים בכירים כישראל כ"ץ ומירי רגב מרבים להתראיין ולהגן על ראש הממשלה. מן הצד השני, ח"כ גדעון סער משמיע את קולו אל מול כל מיקרופון אפשרי וח"כ יואב קיש גם הוא התייצב לצידו ואף מונה לראש המטה שלו. אך נותרו כמה קולות עלומים. היכן גלעד ארדן, צחי הנגבי, אבי דיכטר, יולי אדלשטיין, משה כחלון ואפילו יואב גלנט החדש במפלגה.
ביום רביעי בערב נפוצו בכנסת שמועות שנתניהו ביקש מארדן לבוא לפגישה בארבע עיניים. אבל לא ברור אם הדבר הזה הסתייע. ארדן הוא החידה הגדולה בכוורת הבכירה של הליכוד. הוא לא השמיע קול מאז ההחלטה על כתב האישום, וברקע החלו לפעפע שמועות שהוא דווקא שוקל לתמוך בגדעון סער. עד לסגירת טור זה, הדבר נותר חידה.
ספין החסינות: גנץ כבר למד את העבודה
לראש הממשלה נתניהו אין כל כוונה לוותר על החסינות. הקריאה בדקה ה-90 של ח"כ בני גנץ לנתניהו לבוא למו"מ תוך התחייבות שלא ידרוש חסינות, הייתה ספין. גנץ למד את העבודה. ויתור נתניהו על החסינות, משמעו הגשת כתב אישום ביום שלמחרת - ונתניהו לא שם. בסביבתו מאמינים שכל האישום הזה הוא חלום רע, טעות קשה, ושבקרוב הוא ומשפחתו יתעוררו ויגלו שהכול פקע.
גם אם היה מישהו ששקל להמליץ לנתניהו שלא להגיש בקשה כתובה לחסינות בפני הכנסת ה-22, הסיכוי לכך אתמול פקע. כעת, נושא החסינות נכנס ללב הקמפיינים של המפלגות הגדולות. כחול לבן ישתמשו במהלך החסינות של נתניהו כהוכחה ברורה לציבור הישראלי שעליהם להצביע להם, כדי שלא להפוך את הכנסת לעיר מקלט. מנגד, נתניהו ינסה לשכנע את הציבור הישראלי שדווקא רוב של 61 נחוץ לו, כדי שהוא יוכל לזכות לחסינות מן הכנסת ולהמשיך להיות ראש הממשלה.
בחוק החסינות, צריך נתניהו להישען על העילות לקבלתה. עד עתה היה נדמה שנתניהו יטען בפני ועדת הכנסת, לכשתקום, שכתב האישום הוגש נגדו שלא בתום לב או תוך אפליה. "אכיפה בררנית", הוא יזעק וימחיש זאת באמצעות פגישותיו העלומות של לפיד עם נוני מוזס בבית מסתורין בסביון, כפי שחשפה לפני כמה חודשים איילה חסון בערוץ 13. אך הטיעון הזה, כרגע, לא מספיק חזק. לפיד לא הכחיש שנפגש עם מוזס, אך אף אחד לא מאשים אותו שחילק למוזס הטבות ממשל וחקיקה בתמורה לדבר מה.
אולם בתוך חוק החסינות מסתתרת עילה נוספת לדרישת ההגנה מן הכנסת. אם "ייגרם נזק של ממש בשל ניהול ההליך הפלילי לייצוג ציבור הבוחרים, ואי ניהול ההליך, בהתחשב בחומרת העבירה, לא יפגע באינטרס הציבורי".
כלומר, נתניהו עשוי לטעון ולשלב זאת כחלק מן הקמפיין: "אני חיוני, אני מייצג את הבוחרים, ייגרם נזק של ממשל לתפקוד הכנסת, אם אני לא שם".