צמד שחקני קרלינג רוסיים עם חולצות "אתלטים אולימפיים מרוסיה" באולימפיאדת החורף ב־2018 /צילום: Shutterstock
הכותרות על השעיית רוסיה לארבע שנים מהשתתפות במשחקים האולימפיים ומטורנירי ספורט בינלאומיים גדולים, ובהם מונדיאל 2022 - הן דרמטיות. סמים הרי תמיד היו בספורט, אבל הטלת עונש כל כך חמור, למדינה כל כך גדולה ומשמעותית בספורט, היא עניין אחר. אם מוסיפים לאיסור של WADA (הסוכנות העולמית למניעת סימום בספורט) את העובדה שרוסיה לא תוכל לארח בארבע השנים הקרובות אירועי ספורט בינלאומיים גדולים, וגם לא תוכל להתמודד בתקופת הזמן הזו על אירוח עתידי של אירועים - המשמעות עשויה להיות בידוד ארוך שנים.
אבל למען האמת, זה הרבה פחות דרמטי מזה. זה מוכיח בעיקר את המוסר הכפול שבו פועל עולם הספורט, שכביכול מאמץ בחום את חוסר הסובלנות לענייני סמים.
קודם כל, לרוסיה יש אפשרות לערער תוך 21 יום לבית המשפט העליון לספורט ללוזאן (CAS). בנוסף, יש לא מעט פתחים ופרצות שהופכים את ההשעיה להרבה פחות הרמטית מכפי שאפשר לחשוב.
קודם כל, הניסוח של ההרחקה מדבר באופן ספציפי על "איסור להשמעת ההמנון הרוסי והנפת הדגל של רוסיה במהלך המשחקים". במלים אחרות, ספורטאים רוסים, שיוכיחו כי לא היו חלק ממנגנון הסימום וההסתרה שהתנהל בעשור האחרון על ידי הרשויות של המדינה - יוכלו להתחרות במשחקים.
זה אולי לא נעים להיות חסר שייכות פורמלית. אבל ספורטאים פחות מוטרדים מהדגל שמתנפנף להם מעל הראש, כל עוד ניתנת להם הזכות לממש את הקריירה המקצועית שלהם. זה כבר קרה בעבר ולא מנע מספורטאים רוסים להתחרות.
השתתפות רוסית גדולה למרות האיסור
איסור ההשתתפות על רוסיה בשל אותה פרשת סימום היה קיים גם במשחקי החורף האולימפיים בפיונגצ'אנג ב-2018. גם אז לא נוגן ההמנון והספורטאים הרוסים הורשו להתחרות תחת דגל חמש הטבעות הנייטרלי של הוועד האולימפי. המשלחת לא כונתה רוסיה, אלא "אתלטים אולימפיים מרוסיה", מה שלא מנע מהרוסים להציב משלחת גדולה - 168 ספורטאים, שסיימה את התחרויות עם 17 מדליות.
הם קיבלו אז את כל הגיבוי הנדרש מהממשלה הרוסית. הנשיא ולדימיר פוטין הגיע להצטלם עם המשלחת לפני צאתה למשחקים, והרוסים ניצלו באופן לא מפתיע את מרחב הפעולה והופיעו בטקס הפתיחה עם משלחת שלא משאירה מקום לדמיון גם ללא דגל - לבושים בגדים בצבעי לבן, אדום כחול.
גם כעת הם יוכלו להגיע, והם יגיעו, למשחקי טוקיו 2020, שוב תחת דגל אולימפי נייטרלי. הפעם הכינוי שיינתן לספורטאים האולימפיים מרוסיה יהיה כללי יותר ולא יכיל את השם של המדינה ויהיו בו ספורטאים חסרי שייכות ממדינות נוספות, למשל ספורטאים מאיראן.
בימים האחרונים נשמעים קולות מצד ספורטאים רוסים, שמתכוונים להחרים את המשחקים במחאה על העוול שנעשה לטענתם. למשל, נבחרת האיגרוף האולימפית הרוסית הצהירה כי אם לא יתנפנף דגל רוסיה לצד הנבחרת, הם לא יגיעו להתמודד בטוקיו כספורטאים ללא שייכות.
עם זאת, הרוב המוחלט של הספורטאים יממשו את זכותם להתחרות. זו הבמה הגדולה ביותר. משחקי טוקיו 2020 קרובים מדי בשביל מי שעשה את כל ההכנות. חצי שנה לפני המשחקים, הרוב הגדול של הספורטאים כבר יודעים שהם "בפנים", ששלוש שנים וחצי של הכנות הגיעו סופסוף לקיצן. אף אחד לא ימנע מעצמו את השתתפות בחגיגה, באפשרות לזכות במדליה ובחוויה של פעם בחיים, רגע לפני שהגיעו הבאר. עבור חלק גדול מהם תהיה זו הזדמנות ראשונה וגם אחרונה להופיע במשחקים אולימפיים.
עניין נוסף שמרכז את תשומת הלב התקשורתית עוסק בנבחרת הכדורגל של רוסיה והאיסור על השתתפותה באירועים בינלאומיים ובכלל זה במונדיאל 2022 בקטאר. גם כאן ייתכן שהכותרות מעט גדולות מהמציאות.
מנגנון הענישה לפי הקוד הבינלאומי של הסוכנות למניעת סימום מתייחס להשעיה מ"אירועי ספורט גדולים". המינוח הזה לא תופס את האירועים שמשוחקים תחת התאחדות הכדורגל האירופית אופ"א. הרוסים צריכים, למשל, לעבור את מוקדמות המונדיאל במסגרת האירופית של אופ"א. אם תעפיל למונדיאל ב-2022, הכדור יעבור לפיפ"א שמארגנת את המונדיאל. במקרה כזה, מאחר שכבר מדובר ב"אירוע ספורט גדול", לפי הקוד של הוועדה למניעת סימום, כדי לעמוד בתנאי האיסור יידרשו הרוסים ככל הנראה להעמיד נבחרת ללא דגל ושבמשחקיה בטורניר לא יושמע ההמנון.
האם במקרה כזה יחליטו שחקני נבחרת רוסיה שאין בכוונתם להופיע בבמה הגדולה של הכדורגל? האם ממשלת רוסיה תוותר על האפשרות להופיע? כנראה שלא. אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים שיגיעו מלמעלה - המנון בחדר ההלבשה וסממני לבוש, שיאפשרו לכל מי שיראה את המשחקים להבין מאיפה מגיעה הנבחרת.
לגבי טורניר יורו 2020 - אין לרוסיה שום בעיה. זהו טורניר של אופ"א. במקרה הזה אין שום משמעות לכך שגמר היורו האחרון בין פורטוגל לצרפת נצפה על ידי 600 מיליון צופי טלוויזיה ברחבי העולם, והוא נחשב לאחד מאירוע הספורט הנצפים והגדולים בעולם.
אין סכנה לאירועים עתידיים
ומה לגבי האיסור על אירוח אירועים בינלאומיים גדולים? גם כאן המרחק בין הכותרות לבין המציאות גדול. ראשית, רוסיה הגיעה ליום הדין אחרי ש"עשתה את שלה". היא אירחה לאחרונה שני אירועי ענק - משחקי החורף האולימפיים ב-2014 בסוצ'י ומונדיאל ב-2018. היא אירחה ב-2013 את אליפות העולם באתלטיקה ואליפות העולם בשחייה ב-2025, שאותה תארח בקאזאן כבר תיערך מחוץ לתקופת ההשעיה.
המשחקים האולימפיים של 2024 כבר ניתנו לפאריז ומשחקי 2028 ללוס אנג'לס, אז האיסור היחיד המשמעותי שאפשרי הוא מניעת אירוח משחקי 2032, ואלו גם ככה לא הוגדרו על ידי הרוסים כאירוע שהם בונים עליו.
לגבי אירועי ספורט גדולים שכבר יש לרוסים ביד? אם נתעלם לרגע מאירועים, כמו תחרויות שחייה בינלאומיות ואליפויות יבשתיות בשחייה, שאמורות להיערך בקאזאן בשנים הקרובות, ונתמקד ב"מגה אירועים" - אז יש שניים כאלו.
ב-2020 תארח סנט פטרסבורג שני משחקים משלב הבתים בטורניר היורו בכדורגל ובנוסף עוד משחק אחד משלב רבע הגמר. האירוח כבר ניתן ונחתם, ובכל מקרה כאמור הטורניר הוא של אופ"א ואינו נכלל ברשימת ה"אירועים הגדולים" שחל לגביהם איסור. נבחרת רוסיה תופיע כמובן בטורניר.
וכך גם האירוח של סנט פטרסבורג שקיבלה את גמר ליגת האלופות בשנת 2021 - גם הוא כבר נחתם, ואין לגביו כל מגבלה. אז מה אם גמר ליגת האלופות נחשב לאחד מהאירועים הגדולים של עולם הספורט.
סיפור קטן על צביעות גדולה
המוסר הכפול של גופי הספורט ביחס לסמים מראה בדיוק את היחס לבעיה. כלפי חוץ כולם מדברים על אפס סובלנות, אבל פנימה מעדיפים שלא לנבור עמוק ומשאירים הרבה חורים פתוחים וחוסר האחדה. לעתים מה שאסור כאן בהקשר של סמים, מותר במקום אחר. גם ההיסטוריה הראתה איך ארגוני הספורט שמדברים על אפס סובלנות היו שותפים למעשי הסתרה של ספורטאים, תוך ידיעה כי גילויים וחשיפות יגררו נזקים כלכליים שלא יקומו מהם.
הנה סיפור קצר: לפני כמה שנים חזר ספורטאי ישראלי בכיר מתקופה באחת מהליגות הגדולות והיוקרתיות מאוד בחו"ל. עוד לפני הנחיתה בארץ הוא הונחה על ידי גורמי מקצוע להפסיק לקחת חומר מסוים, בונה שריר, שהיה רשאי לקחת בליגה שבה הוא שהה. החומר הזה, כך הובהר לו, למרות שמדובר באתו ענף ספורט, נחשב כסם אסור באזור הזה של העולם.