מאיר פלשתייב ז"ל / צילום: תמונה פרטית
בשבוע שעבר הגישה פרקליטות מחוז תל-אביב כתב אישום נגד שתי חברות בנייה ובכירים בהן, אשר לפי האישום אחראים ברשלנותם למותו של מאיר פלשתייב בן ה-21. פלשתייב נהרג מקרש עץ שנפל עליו מתוך אתר בנייה, וכתב האישום מהווה איתות אזהרה חמור לענף הבנייה כולו.
לפני כשנה וחצי רכב פלשתייב על מדרכה הסמוכה לאתר תמ"א 38 בחולון, שעה ששני פועלים עסקו בפירוק "טפסה" (תבנית שלתוכה יוצקים בטון, מ.ב) של מרפסת בקומה השמינית באתר. במהלך פירוק ה"טפסה" נפלו ממנה קרשים, ומכיוון שבאתר לא נעשה שימוש ברשתות למניעת נפילת חפצים או באמצעי בטיחות אחרים למניעת התמוטטות, נחת אחד הקרשים היישר על ראשו של פלשתייב. הוא פונה לבית החולים כשהוא פצוע באורח אנוש, ומותו נקבע כעבור ימים אחדים.
נוסף לפועלים שעסקו בפירוק ה"טפסה", החליטו בפרקליטות להעמיד לדין גם את חברת בלאור ובעליה. זאת, לאור העובדה כי דיירי הבניין בחולון התקשרו עם בלאור בהסכם לביצוע העבודות, ולכן היא זו הנחשבת במקרה זה ל"מבצעת העבודה" לפי חוק הבטיחות בעבודה, למרות שלא ביצעה את העבודות באתר בפועל.
אבל היריעה שנפרשה בכתב האישום רחבה יותר: כך, הוחלט להעמיד לדין גם את חברת ג'יפ ובעליה, קבלן המשנה של הפרויקט, שעומדת לדין בעיקר מכוח חובות זהירות כלליות והחוזה שכרתה עם בלאור. לאלה יש להוסיף שבכתב האישום נכלל גם מנהל בחברת בלאור, שהיה צד לחוזה לביצוע העבודות עם ועד הבניין, למרות שהוא לא הוגדר כמנהל העבודה בשטח האתר.
בכך מהדהד כתב האישום מסר חמור, לפיו לפחות לשיטת הפרקליטות, גם בתאונות בניין יכולות לקום חובות כלליות שלא קבועות בחוק, והיא לא תהסס להשתמש בהן.
באופן זה יישמה הפרקליטות, הלכה למעשה, את הציפייה הבסיסית של כל מי שסבור כי אכיפה יעילה היא אחד הכלים המרכזיים במאבק בתאונות הבניין. היא השתמשה באופן מובהק בתפיסה לפיה באירועי רשלנות יש מקום להעמיד לדין את כל מי שיש לו קשר, ולו רחוק ביותר, ליצירת הסיכון שהתממש.
למרות שלא חלה עליהם חובה לעשות זאת במקרה של העמדה לדין בגין גרימת מוות ברשלנות, בחרו בפרקליטות במקרה הזה לערוך לכל הנאשמים שימוע. בכך ביקשו בפרקליטות לבחון האם הכללתם של כל הגורמים כנאשמים היא בעלת סיכוי לצלוח גם את בית המשפט.
בשימוע, כצפוי, הטיחו הנאשמים את האחריות לאירוע האחד בשני. זריקת האחריות מהאחד לשני היא בדיוק הבעיה שהשימוש בחובות הזהירות הכלליות לצד אלה הקבועות בחוק מיועד לפתור - לוודא שכל מי שיכול להיות רלוונטי ליצירת הסיכון לא יחמוק מאימת הדין, ולמנוע השתחררות מאחריות על-ידי הפנית אצבע לאחר.
מי שיכריע האם ובאיזו מידה אחראי כל אחד מהנאשמים, הוא רק בית המשפט. אבל עצם העובדה שבפרקליטות מיישמים מדיניות במסגרתה מוכלל באישום כל מי שתרם בדרך כלשהי ליצירת הסיכון, היא חשובה בפני עצמה.
כעת נותר רק לצפות שגם באירועים אחרים, כמו למשל בתאונות שהובילו למותם של פועלי בניין, תימתח יריעה רחבה כזו. רק כך ניתן יהיה להבטיח כי חברות הבנייה, בעליהן ומנהליהן ייקחו אחריות על מחדלי הבטיחות המתמשכים בענף.