שר האוצר משה כחלון / צילום: שלומי יוסף
מעל דפי "גלובס" וגם בתקשורת בכללותה מתנהל לאחרונה ויכוח ער לגבי מידת הצלחתו או כישלונו של שר האוצר משה כחלון. רוב הכותבים, עיתונאים וכלכלנים, נוטים לצד החומרה כאשר הם שופטים את מדיניותו הכלכלית ואת מאזן הישגיו וכישלונותיו. תוצאות הבחירות לכנסת מעידות, אולי, שגם מרבית הבוחרים סבורים כך.
אני מבקש להביע כאן עמדה אחרת שתתמודד עם הטיעונים המושמעים נגד כחלון ותאיר נקודות חיוביות משמעותיות, שמשום מה אלה שמבקרים את כחלון בוחרים להתעלם מהן.
מול אלה שטוענים שכחלון היה שר אוצר "כושל", "פופוליסט", "לא אחראי" ועוד, אני טוען שמשה כחלון היה אחד משרי האוצר הטובים ב-20 השנים האחרונות.
8 שרי אוצר היו לנו ב-20 השנים האחרונות: סילבן שלום, בנימין נתניהו, אהוד אולמרט, אברהם הירשזון, רוני בראון, יובל שטייניץ, יאיר לפיד ומשה כחלון. שלושת הטובים שביניהם היו בנימין נתניהו, שעשה רפורמות של ממש במשק הישראלי ובשוק ההון שלנו; רוני בראון, שצלח את המשבר העולמי בקבלת החלטות נבונות, ומשה כחלון, כן, משה כחלון.
אני יודע שהתגובה של רבים תהיה הרמת גבה, זלזול, ציניות, מבול של תגובות טוקבקיסטים מטעם עצמם או מטעם אחרים, אבל זו האמת בעיניי.
בלי גיבוי מרה"מ, כבול להסכמים קודמים
לפני שאנמק את דעתי, הערה כללית.
חלק מהטיעונים נגד כחלון נובעים מתפיסה לא נכונה ביחס לעוצמתו של שר אוצר באשר הוא. הוא נתפש ככל יכול, ואין לך דבר שרחוק מזה במציאות הפוליטית המורכבת בישראל. שר אוצר שמגיע ממפלגה שאיננה מפלגת השלטון זקוק לגיבוי פעיל, לא פסיבי, של ראש הממשלה, מה שלא היה במקרה של מערכת היחסים בין כחלון לבין בנימין נתניהו, גם משום שנתניהו זנח בשנים האחרונות את הזירה הכלכלית. הגיבוי הפעיל נדרש דווקא במקומות הקשים של רפורמות משמעותיות ומאבקים מול מוקדי כוח חזקים, וגיבוי כזה לא ניתן. מעבר לכך: שינויים מבניים במשק דורשים הרבה יותר מאשר קדנציה אחת.
בעניין האחרון הזה, הטיעון נגד כחלון הינו שהוא לא עשה רפורמות של ממש במשק הישראלי. זהו טיעון שעובדתית אינו נכון. כחלון עשה רפורמה משמעותית במערכת הבנקאות, רפורמת שטרום, שהוציאה משני הבנקים הגדולים את השליטה על חברות כרטיסי האשראי. גם תוכנית "מחיר למשתכן" הייתה בבחינת מהלך משמעותי ביותר שלא דומה בכלל למה שעשו, או יותר נכון, לא עשו, שרי האוצר, או שרי השיכון, ב-20 השנים האחרונות. רפורמה נוספת נעשתה במשק החשמל. כל אלה היו כרוכות במאבקים נגד גורמים רבי עוצמה. את מידת הצלחתן של שתיים מהן - רפורמת שטרום והרפורמה במשק החשמל, ניתן יהיה לקבוע רק בעוד כמה שנים, ואשר ל"מחיר למשתכן", אפרט בהמשך.
על רקע זה, מוזרה הטענה שכחלון נמנע מלהתעמת עם גופים חזקים במשק ובראשם ההסתדרות וועדי העובדים החזקים במשק. עימות כזה, אם הוא נדרש בכלל, דורש גיבוי אדיר מצד ראש הממשלה. אז נכון, כחלון לא פעל נגד ההסתדרות. יחסיו עם ראשיה היו טובים והתוצאה הייתה מיעוט של שביתות, ואין בכך שום רע, כל עוד השקט נקנה במחיר נמוך מאוד, וכך היה.
בהקשר זה נטען נגד כחלון שהוא לא פעל לצמצום המגזר הציבורי, לצמצום היקף גזרתו של ה"איש השמן", וזהו אחד הטיעונים היחידים שאני מסכים איתם, שוב בכפוף למגבלות הכוח של כל שר אוצר באשר הוא. לא די בכך שהמגזר הציבורי הוא שמן מדי, אלא שהוא איננו עושה את עבודתו כנדרש. לא צריך להתפלא על כך, שכן בהיעדר קביעת יעדים בחלקים ניכרים ממנו, אין גם מדידת ביצועים. הדבר ניכר, למשל, במערכת החינוך, והתוצאות ידועות.
דוגמה אחרת, אגב, שמביאים הקטגורים של כחלון לכך שהוא נכנע לקבוצות הלחץ החזקות במשק, היא גמלאי השוטרים, כשהוא מואשם בכך שבזבז מיליארדים כדי להשיג שקט בחזית זו. המבקרים מתעלמים לגמרי מכך שבנושא הספציפי הזה ידיו של כחלון היו כבולות משפטית והוא לא היה יכול לפעול אחרת, שכן לגמלאים ניתנו התחייבויות (לא סבירות) הרבה שנים לפני כחלון.
כחלון עצר את הזינוק במחירי הדירות
שלושה טיעונים כלכליים מרכזיים מושמעים כיום נגד כחלון.
- "בתקופתו של כחלון, יוקר המחיה עלה"
אכן, מדינת ישראל היא מדינה יקרה, ויש לכך מגוון של סיבות. אבל זה התחיל הרבה מאוד שנים לפני כחלון. הטענה שיוקר המחיה עלה בקדנציה שלו היא עובדתית פשוט איננה נכונה. מדד המחירים לצרכן בתקופתו, בת כ-4.5 שנים מאז מאי 2015, עלה בשיעור מצטבר של כ-2% וגם סל המוצרים של השכבות החלשות עלה בשיעור דומה, זאת אחרי כמה שנים שקדמו לכחלון שבהן האינפלציה עלתה בכמעט 2% בממוצע שנתי.
- "התוכנית "מחיר למשתכן" כרוכה בבזבוז משאבי המדינה והיא נכשלה"
הנושא של יוקר המחיה מתקשר לטענות באשר לתוכנית "מחיר למשתכן", שמוגדרת על ידי רבים כבזבוז משאבי המדינה. ובכן, כחלון היה שר האוצר הראשון שהפסיק את הספסרות, כן הספסרות, של המדינה בקרקע שהיא מרכיב חשוב במחיר הדירה, וזה נעשה, כמובן, על חשבון המיסים שהמדינה מקבלת. אם תרצו, היה הרבה יותר קל "לסתום" את הגירעון התקציבי לו כחלון לא היה עושה מאמץ אדיר לבלום את עליית מחירי הדירות. הוא גם לא היסס להילחם בנושא נגד גורמים רבי כוח.
אבל מה שקובע הוא מבחן התוצאה. כחלון קיבל על עצמו באומץ רב את האחריות לנושא כאשר תנאי הפתיחה שלו היו קשים מאוד. לא זו בלבד שמחירי הדירות עלו מאז סוף 2008 ועד לכניסתו לתפקיד במאי 2015 ב-77%, אלא שחודשיים קודם לכן הופחתה הריבית בישראל לרמה הנמוכה מעולם: 0.1%, ונשארה ברמה זו (עם עלייה קלה) במשך כל הקדנציה שלו, מה שעודד מאוד את המשך רכישת הדירות. לעצור שור במרוצתו, בתנאים כאלה, זו משימה מאוד לא פשוטה.
במבחן התוצאה, כחלון הצליח לעצור את הזינוק במחירי הדירות, גם אם לא ממש להוריד אותם, גם הודות למהלכים נוספים שבהם נקט מעבר לתוכנית "מחיר למשתכן".
"כחלון ניהל מדיניות לא אחראית והתוצאה היא גירעון קטסטרופלי"
זהו הטיעון הפופולרי ביותר שמושמע נגד כחלון, גם משום שהוא אקטואלי.
אני מסכים עם כך שאפשר היה להתנהל במדיניות יותר מוקפדת של ניהול סיכונים, אך יש בכל זאת, הגזמה פראית בטיעון הזה.
נכון, הגירעון חורג השנה מן היעד כלפי מעלה. היו שנים שהוא "חרג" מתחת ליעד. נכון, מתווה הירידה הרב-שנתי לא התממש, אבל העובדה היא שבקדנציה של כחלון הדירוג של המשק הישראלי, לא רק שלא נפגע, אלא עלה. ואשר למימדי הגירעון כיום, הם רחוקים מלייצג קטסטרופה, והם בהחלט ניתנים לתיקון. אני לא בעד גירעון גדול כמדיניות, למרות שיש לא מעט מדינות שגירעונן במונחי תוצר הוא גדול הרבה יותר מאשר בישראל, והרבה אקסיומות כלכליות, כולל זו, התנפצו בעשור האחרון. כחלון קיבל את המשק הישראלי כאשר יחס חוב/תוצר עמד על כ-66% ושנת 2019 צפויה להסתיים בכ-62%, שיפור של ממש, למרות ההרעה שנרשמה השנה.
מבחן השוק נותן ציון טוב
אחד המבחנים החשובים לכל שר אוצר הוא מבחן השוק. שווקים פיננסים בעלי עוצמה אדירה משליטים את משמעת השוק שלהם וכוחם גדול משרי אוצר ונגידי בנקים מרכזיים. אם אלה עושים מהלכים שנתפסים בעיניהם כשגויים, הם מגיבים, ומגיבים בעוצמה. זה לא קרה בישראל. העובדות מדברות בעד עצמן.
שוק המניות התל-אביבי מתפקד היטב ובמגמה חיובית, ומה שחשוב הרבה יותר, שוק איגרות החוב הממשלתיות עלה בעוצמה והתשואות לפדיון שבהן הן נסחרות, הן נמוכות להפליא, מה שמאפשר למדינה לגייס חוב לטווחים שונים בעלויות מימון נמוכות מאוד. נכון, אפשר לקשור זאת לריבית המאוד נמוכה ולתשואות הנמוכות לפדיון של איגרות החוב של ממשלת ארה"ב. אבל, אילו שוק ההון, שמייצג את קונצנזוס השוק, היה סבור שהגירעון שנוצר בשנה האחרונה, הינו קטסטרופלי, אין ספק שהיינו רואים את שוק איגרות החוב הממשלתיות במקום אחר לגמרי, רע הרבה יותר.
העובדה שאין זה כך, ויותר מזה - התשואות לפדיון של איגרות החוב של מדינת ישראל הן נמוכות מהתשואות של איגרות החוב של ממשלת ארה"ב, וזה התקבע בקדנציה של כחלון. העובדה היא (לטוב וגם לרע), שהשקל הוא המטבע החזק בעולם. כך לא מתנהג שוק הון שסבור שהמדיניות התקציבית של כחלון היא לא אחראית ושתוצאותיה הרות אסון.
פחות מיסים, יותר הכנסה למשקי בית
ואחרי כל אלה, צריך לומר, שמבקריו של כחלון מתעלמים משורה ארוכה של הישגיו. האג'נדה שעימה הוא הגיע למשרד האוצר הייתה ברורה: לשפר את מצבם הכלכלי של הישראלים מהמעמד הבינוני והנמוך, והוא פעל בעקביות ליישם את האג'נדה הזו. ואכן ההכנסה של משקי הבית גדלה בקצב מהיר יותר מההוצאה שלהם. גם כוח הקנייה שלהם עלה נוכח האינפלציה האפסית. במילים אחרות, רמת החיים שלהם עלתה.
הוא הפחית מיסים - את מס הכנסה, בעיקר על מעמד הביניים, את המע"מ, את מס החברות, הוא העלה את שכר המינימום, העלה את שכר החיילים, עשה רפורמה בכל הקשור לעובדי קבלן, עשה רפורמה בפנסיה והקטין את הריכוזיות בתחום, תוך הקטנה של ממש בדמי הניהול, במיוחד של עובדים בלתי מאוגדים. אז, אחרי זה להאשים את כחלון גם בכך שהוא תרם לגידול באי-שוויון?
בסופו של יום, במבחן התוצאה, בקדנציה של כחלון, שיעור האינפלציה ירד והתאפס, מחירי הדירות התייצבו, נטל המיסים ירד, יחס החוב/תוצר ירד, שיעור האבטלה ירד, הדירוג של ישראל עלה. המשק בתעסוקה מלאה. אמנם לא הסכמתי עם כל מהלכיו של כחלון, והיה מקום לדעתי לעוד מהלכים בנושא הדיור, מהלכים שלא נעשו, אבל אי אפשר, ולא הוגן, להטיל על כתפי כחלון את חטאי כל הדורות.
כחלון, לפי התרשמותי, הוא אחד השרים היחידים שמגלה רגישות חברתית שבאה ממקום אמיתי ולא פופוליסטי, שר שהשקפת עולמו היא קפיטליזם עם חמלה לחלשים בחברה, קפיטליזם קשוב. שר שבא לעבוד באמת, וגם הצליח.
ולבסוף, מעבר לפועלו הכלכלי של כחלון, הייתה לו תרומה חשובה מאוד בכל הקשור לשמירה על אופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל. הוא מנע את חיסול תאגיד השידור הציבורי, נלחם נגד התקפות על המערכת המשפטית (למרות שנכווה בביהמ"ש העליון בנושא של מס הדירה השלישית), הוא מנע הנהגה גורפת של פסקת ההתגברות, היו לו אמירות ברורות בנושא חסינות ראש הממשלה, ועוד שורה ארוכה של מהלכים ושל אמירות שנאמרו מתוך הסטטוס שלו כחלק מן הקואליציה, וזה ממש לא מובן מאליו כאשר אנחנו רואים את "שתיקת הכבשים" של הימים האלה.
ולסיום, האם כל זה אומר שאין מקום לרפורמות של ממש במשק הישראלי? יש, ועוד איך, אבל זה לא ייעשה בזבנג וגמרנו. חלק מהרפורמות ידרשו שנים ארוכות ומדיניות ארוכת טווח.
הנה רשימה (חלקית): הקטנת הסקטור הציבורי, ייעולו ובדיקת ביצועיו; השקעות עתק בתשתיות פיזיות, כתחבורה, ובתשתיות אנושיות; הגדלת שיעור ההשתתפות בכוח העבודה במשק, ובעיקר במגזר החרדי והערבי; השגת גמישות גדולה יותר ביחסי העבודה במשק, ובעיקר בכל הקשור למונופולים וליכולת השביתה בשירותים חיוניים; הקטנה של ממש ברגולציה ובקורי העכביש של הבירוקרטיה שהיא תוצר שלה; שינויים במערכת המיסוי לרבות ביטול הפטורים הבלתי סבירים על מע"מ; העלאה דרמטית ברמת מערכת החינוך הישראלית
כל אלה אמורים להזניק את רמת הפריון במשק, שהיא תנאי הכרחי לעלייה ברמת החיים של הציבור הישראלי.
לא תמיד נוכל לסמוך על ההייטק הישראלי. ישנן נסיבות, כמו משבר כלכלי עולמי, או אפילו האטה, שיכולות לפגוע בצמיחת המשק, ישנם סיכונים גיאו-פוליטיים ספציפיים לישראל. לא הכל בידינו, אבל מימוש כל המהלכים שציינתי יספקו למשק הישראלי כרית ביטחון הרבה יותר חזקה בהתמודדות עם האתגרים שלפנינו.
הכותב הוא בעלי בית ההשקעות מיטב דש. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול-דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק