לאורך השנה נתן משבר האקלים את אותותיו: הוריקנים, הצפות, שריפות שיצאו מכלל שליטה ואירועי מזג אוויר קיצוניים שהותירו הרס רב כרמז לבאות. את חזית הפעולה מול הסכנות הגוברות מובילים המדענים. באוקטובר האחרון חתמו כ-16 אלף מדענים ברחבי העולם על הצהרה המתריעה מפני "סבל בל יתואר" שייגרם לאנושות אם לא נפעל מיד.
אמילי אלחכם, בת 28, היא אחת מאותם מדענים הרואים לנגד עיניהם את הסכנות ואת ההזדמנויות. היא עוסקת בהבנת ההשלכות של פעילות האדם על הסביבה ועל האקלים ומתמקדת בחקר הסביבה העירונית באמצעים של חישה מרחוק כמו לוויינים, לצורך מיפוי השינוי בפרמטרים שונים, ביניהם טמפרטורה. שימוש בחישה מרחוק מאפשר לנטר מגוון מדדים ברזולוציה מרחבית גדולה יותר - לוקאלית וגלובלית. המחקר של אלחכם משלב טכנולוגיות מתקדמות כמו AI וננו-טכנולוגיה, לשם פיתוח פתרונות ירוקים כמו חיישנים המתריעים על זיהומי מים בזמן אמת.
את דרכה כחוקרת החלה כשהייתה רק בת 15. היא נחשפה אז לתחום הננו-טכנולוגיה כשהתבוננה בתמיסה אדומה וגילתה שמדובר בזהב בתרכובת נוזלית. כשראתה איך חומרים יכולים להשתנות תחת ידי החוקרים, סקרנותה גברה, והיא ביררה איך תוכל להפוך לחוקרת ולעסוק בהשקה שבין ננו-טכנולוגיה למשבר המים, שניבט בילדותה מבעד למסך בפרסומות "ישראל מתייבשת". "חיפשתי מי עוסק באוניברסיטת ת"א בננו-טכנולוגיה, והגעתי לפרופ’ גיל מרקוביץ’", היא מספרת, "כתבתי לו מייל תמים שבו הבעתי את העניין הרב שלי בנושא. הוא ענה בהרבה סבלנות, הזמין אותי אליו למעבדה, ונתן לי לקרוא מאמרים מדעיים. תוך זמן קצר עבדתי איתו על פרויקט של ננו-חלקיקים וסטודנטים שעבדו איתו עזרו לי להבין את היסודות המדעיים משלב הבסיס".
מה חקרתם?
"פיתחנו חיישנים שחשים במזהמים אורגניים גם ברמות נמוכות מאוד. נשלחתי עם הפרויקט הזה בגיל 18 לתחרויות וכנסים בעולם. כשהבנתי שהבעיות שאנחנו מדברים עליהן הן גלובליות, החלטתי שאני רוצה להמשיך לעסוק בתחום הסביבתי. לאט-לאט הפרויקט גדל, וגם אני התבגרתי יחד איתו. הוא נמשך שלוש שנים עד שהתגייסתי לצבא. נשלחתי לייצג אותנו בתחרות פרס המים של שטוקהולם - התחרות הגדולה בעולם בנושא, בחסות בית המלוכה השוודי. זכינו במקום השני".
דובאי כמקרה מבחן
אלחכם התגייסה ליחידת המודיעין של צה"ל, ומשם חזרה הישר לאקדמיה. בלי להתמהמה, התברגה לתוכנית הרב תחומית היוקרתית של אוניברסיטת תל אביב, כך שעבורה האקדמיה הפכה למעין חנות ממתקים - שאפשרה לה ללמוד כל מה שרצתה במהלך התואר שלה. רוב הקורסים שבחרה ללמוד היו כמובן מהפקולטות המדעיות, "כדי שאוכל להשתמש בידע מהאסכולות השונות כדי לייצר בסיס מדעי איתן לפתירת בעיות סביבתיות", היא מסבירה.
במהלך התואר שלה, המשיכה לעבוד על מערכות סנסורים שנועדו לאתר זיהומים ולטפל בהם, ולחקור תחומים שונים. בין היתר, היא שיתפה פעולה עם נאס"א במחקר על זיהום אוויר בערים - כדי לבחון את מגמות זיהום האוויר ב-200 הערים הגדולות בעולם בטווח של 20 שנה, ועבדה יחד עם פרופ’ פנחס אלפרט, אחד מהמדענים הבולטים בישראל בתחום כדור הארץ, על השפעת מדבור האקלים על ערים.
"יש בנייה בכל מקום. לאן שתסתכלי - בונים משהו. רוב אוכלוסיית העולם היום מיושבת בערים, וזה משהו שצפוי להתרחב. כשאני מסתכלת על ההתפתחות הזו, מעניין אותי לנסות לכמת את ההשפעה על הסביבה. מגיל צעיר ראיתי את ההשלכות הסביבתיות של המעשים שלנו, זה כבר טבוע בי, ועניין אותי לבחון ערים ואת ההתפתחות שלהן", היא מספרת.
כמקרה מבחן, חקרה אלחכם את העיר דובאי, שבה התבצעה בנייה מאסיבית וקיצונית בשני העשורים האחרונים, דבר שהוביל לעלייה ניכרת בטמפרטורה באזורים שבהם התרחשה אורבניזציה. "דובאי מהווה דוגמה קיצונית למגמה עולה בשנים האחרונות של עיור מואץ, עם ההשלכות הסביבתיות הנוצרות. קצב הגידול העירוני שלה הוא מהגבוהים בעולם, והאורבניזציה שם כל-כך מסיבית, שאפילו מהחלל אפשר לראות את הגדילה ואת ההתפתחות שלה", מספרת אלחכם. "הסתכלנו באמצעות חיישנים לווייניים ובחנו בצורה מרחבית את מה שקורה שם. ראינו את ההתקדמות של הערים דרך עיני הלוויין, ואת הגדילה - מפיסה קטנה ועד אי מסיבי".
מה גיליתם?
"הסתכלנו לאורך החוף וראינו שהבנייה המסיבית משפיעה על הטמפרטורה - באזורים שבהם הייתה בנייה מסיבית, התרחשה עלייה של 2 מעלות ב-15 שנה. להגיע לדובאי היום ולפני 20 שנה, זה פשוט שמיים וארץ. הסתכלנו גם על כמות החזר קרינת השמש, וגם שם ראינו שינויים: באזורים האורבניים יש פחות קרינה מוחזרת, מה שתורם להתחממות, ויש כאן אפקט לוקאלי. חול של מדבר מחזיר יותר אור מכביש שקולט יותר אור, ורואים את החום העירוני שנוצר. באזורים אורבניים הטמפרטורות יותר גבוהות, ואנחנו רואים באזורים של ההתפתחות המהירה את העלייה החדה בטמפרטורות ואת הירידה בהחזר הקרינה.
"הסתכלנו גם על אזור האיים. המים בדרך כלל סופגים המון מכמות השמש, אבל כאן, מפני שהייתה בנייה - אנחנו רואים שיותר קרינת שמש מוחזרת מהים ולא נספגת. האזור הזה הוא תקדים, שנותן לנו דוגמה למה שעלול להתרחש בכל העולם. אנחנו רואים יותר ויותר את הטרנד הזה של בנייה מסיבית ושל התפתחות עירונית, ואלו התוצאות של התפתחות עירונית מואצת. זו ההשפעה של מה שאנחנו עושים".
מה את חושבת שהחברה שלנו צריכה להסיק מהמחקר הזה?
"אם אנחנו מדברים על הממד האנושי של הסיפור, רואים שהנוחות בעיר יורדת. יותר חם, הלחות עולה ויותר קשה לחיות בערים שאנחנו מתקבצים בהן. בקטאר ובדוחא אפילו מתחילים לקרר את הרחוב - להציב מזגנים באזורים פתוחים, אפילו באצטדיונים. וככל שמשתמשים יותר במיזוג, נכנסים ללופ כי זה תורם להתחממות הגלובלית. המטרה של המחקר שלנו היא להציג את האימפקט האמיתי של מה שאנחנו עושים ולעורר את המודעות למשבר, וגם לגרום למתכנני ערים ולקובעי מדיניות לשפר את המצב ולקחת בחשבון את האקלים העירוני הלוקאלי כשמתקדמים קדימה. רואים את זה בכל המישורים, לא רק הסביבתי אלא גם הבריאותי והכלכלי".
אלחכם, שלאחרונה נבחרה לרשימת 25 החוקרים הסביבתיים הצעירים המבטיחים על-ידי ממשלת גרמניה, לא עוצרת בגבולות האקדמיה. היא נזכרת בימים שבהם הייתה תלמידת תיכון עם ניצוץ בעיניים ו"רוצה להעביר את זה הלאה". וכך, בשעות הפנאי המעטות שלה, היא משכנעת בני נוער ללמוד מדעים בבתי הספר. ב-2010 יזמה עם ראש עיריית רמת גן תוכנית לימודי ננו-טכנולוגיה לבתי הספר, והתוכנית פועלת עד היום, אך התמקדותה העיקרית עכשיו, כחוקרת צעירה באקדמיה, היא בהכנסת ילדות ונערות לשערי המדעים: "כשראיתי שחסרות בנות בתחום הזה, התחלתי לפתח עם אינטל, גוגל, IBM, מכון ויצמן וגופים נוספים תוכניות למשיכת נערות למדעים ולהנגשת תכנים לבני נוער".