קרן Aleph של מייקל אייזנברג, סר רונלד כהן מאבות תחום ההון הסיכון והשקעות האימפקט, וג’ף שוורץ לשעבר יו"ר טימברלנד הם שלושה משקיעים שכל סטארט-אפיסט מתחיל חולם לגייס. את החלום הזה הצליח לממש חנן רובין, עם ותק של שלוש שנים בלבד באחד התחומים התחרותיים ביותר בישראל. יחד עם שותפיו לסטארט-אפ Rise-up, המסייע בניהול השוטף של התזרים המשפחתי,הצליחו רובין ושותפיו לגייס מיליוני דולרים לפיתוח מוצר ששם לו למטרה לאפשר לכל משק בית ישראל "לגמור את החודש".
רובין הגיע אל התחום רק ב-2016, אז ייסד יחד עם יובל סמט, תמרה הראל-כהן ויפתח בר את ImpactLabs במטרה לפתח טכנולוגיות שיסייעו להתגבר על הבעיות החברתיות בישראל. השותפים בחרו להתחיל בבעיית יוקר המחיה והתוצאה היא מוצר חינמי לתכנון התזרים המשפחתי. המוצר מבוסס על קבוצת וואטסאפ שבה חברים בני הזוג יחד עם בוט ועובד של החברה. "הרעיון הוא להעלות בקבוצה שאלות כמו ‘אנחנו רוצים לצאת לחופשה בסופ"ש הקרוב - כמה כסף פנוי יש לנו לזה?’ או: ‘הציעו לי לקנות רכב בליסינג או בתשלומים - מה הכי נכון?'".
כיום המוצר כבר משמש מספר אלפי משתמשים, שנחשפו אליו עוד לפני שהוחל בפרסום. לצד המוצר החינמי תשיק Rise-up בקרוב מוצרי פרימיום בתשלום, כמו המלצות השקעה בחסכונות ותכנון פיננסי לטווח רחוק. למשל, "כיצד לצבור הון עבור הילדים?". האם רובין יהיה שם כדי לקטוף את הפירות? אפשר להניח שהוא כבר יהיה עמוק בפרק חדש של חייו, רביעי, חמישי או שישי.
מה בעצם בוער כל-כך לאיש הזה? קשה לדעת, אבל אולי זו הגישה לחיים שהופכת נושא פשוט יחסית כמו זהות למושג מורכב ורב-ממדי: רובין מגדיר את עצמו ציוני דתי מתון, אך גם פלורליסט ורב-תרבותי שפועל "על הרצף" בין דתיים לחילונים. הלב שלו נמצא בכלל בחסידויות חב"ד וברסלב, החסידויות המתחדשות של היהדות האורתודוקסית הלא-ציונית.
"אני מאמין בפלורליזם, בלהיות סובלני גם כלפי מי ששונה ממך, ולא רק כלפי מי שדומה", הוא פורס מעט ממשנתו. "אפשר להאמין שהדרך שלך נכונה, אבל זה לא אומר שבעוד חודש לא תגיד ‘טעיתי, הם אלה שצודקים’. אני לא מתחבר לערכים הפוסט מודרניים שאין אמת אחת. יש אמת ויש שקר".
הוא הצעיר מארבעת בניהם של עו"ד יעקב רובין ז"ל, שהיה יו"ר לשכת עורכי הדין בין השנים 1987- 1991, ושל עו"ד שלומית רובין שהייתה במשך 11 שנים מבקרת הפנים של עיריית ירושלים. את הגישה הרב-תרבותית והפלורליסטית שלו החל לפתח בירושלים בה גדל, על מגרשי הכדורסל של גן הפעמון, אחד ממקומות המפגש היחידים בעיר שבהם מתערבבים עדיין יהודים עם ערבים, חילונים עם דתיים.
"היציאה למרחב הציבורי בירושלים זימנה לי מפגשים עם אנשים שבאים מעולמות הפוכים משלי", הוא מספר. "מתוך המפגשים האלה הגיע הרצון לפעול למען העיר ולהחזיר אותה למקום הבריא והפשוט של החיים זה לצד זה ולא זה נגד זה". רובין צפה בכאב בתהליכי ההקצנה, הפילוג והניכור בין הקבוצות והמגזרים השונים בעיר במהלך שנות ה-90 והוא תולה אותם במידה רבה בראשי הערים שכיהנו באותן שנים: אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי.
"15 שנה היינו תחת ראש עיר שמחויב לציבור אחד קודם כל ואחרי זה הוא רואה ציבורים אחרים", הוא טוען. "אלה היו שנים שבהן העיר איבדה את היכולת להיות בית לכל יהודי באשר הוא - אנשים הרגישו בה זרים בין אם הם באו מתל-אביב או מניו-יורק".
את שירותו הצבאי סיים כמפקד קורס גיור במסגרת פרויקט נתיב, ולאחר השחרור המשיך לעסוק בנושאי גיור וחינוך. ב-2008 למשל ניסה עם חבריו לעמותת "רוח חדשה" לחולל מהפך בבחירות לארגון המורים העל-יסודי, אך נכשל. מהפרק החינוכי בחייו נשארה לו עד היום פעילות במסגרת רשת המכינות הקדם צבאיות ‘דרך ארץ’, שבה הוא משמש חבר ועד מנהל.
ב-2007, כשהוא בן 25, הצטרף לתנועת הצעירים הירושלמית "התעוררות" בראשות עופר ברקוביץ’ שהתמודדה בבחירות למועצת העיר. בבחירות 2008 התעוררות הצליחה להכניס שני נציגים למועצת העיר, אבל רובין העדיף להישאר מחוץ למעגלי קבלת ההחלטות. "גדלתי בבית שפעילות ציבורית הייתה בו מאד משמעותית. אבל ההורים שלי חשבו שחבר מועצת העיר ירושלים זה לא המקום. אמא שלי הכירה את הנפשות הפועלות מקרוב ולרוב זה פוליטיקאים מהזן הנמוך ביותר. וחוץ מזה, הייתי מאוד שונה מהחברים האחרים בתנועה שהיו עדיין רווקים בזמן שלי כבר היו חמישה ילדים".
המפנה הגיע בעקבות מות אביו ב-2012. "באותו רגע הבנתי שאם יש משהו בחיים שאני חושב שהוא חשוב אסור לדחות אותו". בבחירות 2013 התעוררות הכפילה את מספר נציגיה במועצת העיר ורובין היה אחד מהם. הוא מונה ליו"ר ועדת התמיכות של העירייה, האחראית על חלוקת תקציבים ב-100 מיליון שקל לפעילויות תרבות וספורט. לצד טיפול בחידוש הגינות השכונתיות והקצאת שטחים לגינות כלבים רובין לא היסס להיכנס לנושאים טעונים פוליטית - וכאלה לא חסרים בירושלים.
קחו, למשל, את בעיית הגזענות בבית"ר ירושלים. "הרגשתי שבית"ר מביישת את העיר וחייבים לעשות משהו. ביחד עם איציק קורנפיין ושלומית גיא פיתחנו מודל למאבק בגזענות בספורט. שכנענו שחקנים ללמד על גזענות ואלימות במנהלים קהילתיים ובבתי ספר בעיר, והודענו שכל הרשעה בגילויי אלימות וגזענות תעלה לקבוצה בקיצוץ בתקציב. מצד שני, הגדלנו תקציבים לקבוצות שהפעילו פעילות חינוכית למניעת אלימות.
רובין לא הסתפק בחזית שפתח מול "לה פמיליה" ואוהדי היציע המזרחי, ופתח במאבק נוסף שהרגיז חוגים חרדיים קיצוניים בעיר: הוא התעקש לחלק את תקציב התמיכות בגופים העוסקים בהתחדשות יהודית גם לגופים פלורליסטיים כמו הישיבה החילונית, מכון הרטמן, מדרשת אלול וקולות. הכעס של העסקנים החרדים כלל גם תקיפה אלימה מצד חבר מועצה אחר. "מבחינת העסקנים זה היה שבר שעיריית ירושלים החליטה שלימוד תורה זה לא מונופול חרדי", אומר רובין.
למה בעצם עזב את הפוליטיקה לטובת העסקים על רקע כל ההישגים והמהלכים הללו? רובין טוען שזה היה דווקא בגלל התחושה הממכרת של ההצלחה. "הרגשתי שאני הופך להיות הסיפור", הוא אומר ומוסיף בחיוך: "אומרים שהסכנה הכי גדולה לפוליטיקאים זה שהם יתחילו להאמין בעצמם למה שהם אומרים".