מבני המחלוקת בפארק החורשות בתל אביב / צילום: איל יצהר
למרות פיזור הכנסת והפגרה הכפויה אליה היא נכנסה, התקיים אתמול (ב') דיון חירום בנושא פינויים של כ-20 משפחות ממתחם אבו כביר שנמצא בצמוד לפארק החורשות בתל אביב. בדיון לקחו חלק תושבים, פעילים חברתיים וחברי כנסת משלוש מפלגות: עופר כסיף וסמי אבו-שחאדה מהרשימה המשותפת, מיכאל ביטון ואסף זמיר מכחול לבן ואילן גילאון מהמחנה הדמוקרטי. בדיון השתתפה חברת מועצת העיר ת"א-יפו שולה קשת.
בדיון קראו כמה מהנוכחים לעצור את הפינוי הצפוי בתוך כשבועיים של המשפחות מהמתחם, שנמצא בפינת הדרכים פנחס לבון ובן צבי, במקום בו עמד פעם הכפר הערבי אבו כביר. השטח נמצא בצמוד לפארק החורשות שהשלב הראשון להקמתו הסתיים ב-2013, ולמעשה נוכחותם בשטח מונעת את המשך פיתוח הפארק.
דיירים במתחם, או כאלה שטוענים לזכויות במבנים, מסבירים כי העירייה שמבקשת לפנות אותם כבר בסוף החודש הקרוב, מסרבת להכיר בזיקתם למקום ולפצות אותם. לטענתם, לאחר מאבק משפטי וציבורי, הסכימה העירייה להציע כ-100 אלף שקל כפיצוי למרבית המשפחות. וזאת הוגדה כמחווה של רצון טוב ולא כמענה לזכותם מתוקף מגוריהם במשך שנים ארוכות. לדבריהם, העירייה שלחה מכתב לתושבים ובו היא מאיימת כי מי שיסרב להתפנות במהלך החודש הקרוב, יפונה ללא פיצוי כלל.
אורה גריב, מובילת מאבק תושבי השכונה, אמרה בדיון כי "כבר בראשון לינואר אני צפויה לאבד הבית שלי ולהיזרק לרחוב, והפיצוי שהעירייה מציעה הוא לעג לרש. כל בר דעת מבין שבסכום כזה גורלנו ברחובות. אנו זועקים נגד העוולות נגדנו ומבקשים לעצור את רוע הגזירה שנחתה עלינו בטרם יהיה מאוחר מידי. אנחנו דורשים מעיריית ת"א-יפו פיצוי שווה ערך לבתים והאדמות עליהם אנחנו גרים מזה 70 שנה!".
ח"כ עופר כסיף אמר בדיון כי "נקרע הלב למשמע קולותיהם של תושבי השכונה. האחד מספר כי לא יכול להבטיח קורת-גג לילדיו, והאחר כי הוא חולה סופני ומבקש רק לא למות ברחוב. דרישתם של 20 המשפחות היא צנועה - דירה תמורת דירה. זוהי זכות אדם בסיסית, וזכותם מתוקף מגוריהם מזה עשרות שנים. אם חולדאי לא יתעורר היום - כבר החורף יזרקו משפחות קשות יום לרחוב: קשישים, נכים וילדים".
מעיריית תל אביב-יפו נמסר בתגובה כי "מדובר בפארק ציבורי שהעירייה נאבקת על מנת להחזירו לציבור ולהרחיב את הריאה הירוקה בדרום העיר, לטובת תושבי העיר. המדינה ביצעה פינויים במקום בשנות ה-70 והמתגוררים בו כיום אינם הדיירים משנות ה-50. ישנם רק 4 דיירים מוגנים בעלי חוזה שהעירייה מפצה בהתאם לחוק והשאר הם בני משפחה ואחרים שהגיעו לאורך השנים כולל שנות האלפיים המאוחרות. בית המשפט לא מצא אימות לטענותיהם על זכויות בקרקע וקבע כי עליהם לפנות את השטח באופן מידי וללא כל פיצוי. למרות זאת, יצאה העירייה מגדרה והציעה פיצוי לכל אחד מהם כמחווה של רצון טוב וכדי לסייע להם בהתחלת חייהם החדשים.
"למרבית המחזיקים נעדרי הזכויות הוצעו פיצויים בשווי של מאות אלפי שקלים לאחד, בהתאם לתקופת מגוריהם בנכס ולכ-12 בלבד שתקופת חזקתם בשטח מעטה, הציעה פיצוי של 100 אלף שקל. בנוסף העירייה תרכוש ארבע דירות עבור דיירים חולים או במצב קשה במיוחד, על מנת שיהיה להם מקום מגורים עד סוף ימי חייהם. בניגוד לנטען ולצערנו ההתראה על מפגש הייתה הקצרה מדי והגורמים הרלוונטיים לא יכלו להגיע".