פסולת / צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב, Shutterstock
בשבוע שעבר הציג האיחוד האירופי "גרין דיל" חדש משלו - תוכנית רחבה השואפת להוביל את כלכלת אירופה לניטרליות פחמנית עד שנת 2050 ולייצר פתרונות הוליסטיים למשבר האקולוגי. "המטרה שלנו היא ליישב את הכלכלה עם כדור הארץ שלנו, ולגרום לה לעבוד עבור האנשים שלנו", אמרה נשיאת הנציבות האירופית, אורסולה פון דר ליין, ותיארה את מדיניות האקלים כאסטרטגיית הצמיחה החדשה של אירופה. כחלק מהתוכנית ומאסטרטגיה תעשייתית חדשה, יגיש האיחוד עד 2020 "תוכנית כלכלה מעגלית", שתשנה את האופן שבו אנחנו מייצרים וגם קונים מוצרים. אותה תוכנית עתידה גם לייצר רווחים נאים; לפי מקינזי - תחום הכלכלה המעגלית עתיד לייצר רווחי נטו של מעל 1.6 טריליון דולר עבור כלכלת האיחוד האירופי עד שנת 2030.
דוח קרן אלן מקארתור מספטמבר האחרון היטיב לתאר את הסוגיה; כדי להתמודד עם המשבר האקולוגי, לא די בעיסוק בייצור אנרגיה מתחדשת, יש צורך בשינוי גישה פונדמנטלי, שבו לכלכלה המעגלית תפקיד מכריע. בזמן שהמעבר לאנרגיות מתחדשות יחתוך 55% מפליטות גזי החממה, ה-45% הנותרים תלויים בדרך שתהליכי הייצור ובדרך שבה אנחנו משתמשים במוצרים. לפי הקרן, התגובה של המדינות למשבר האקלים לא מייצרת תמונה מלאה, ומעבר לכלכלה מעגלית הוא צעד קדימה מעבר להורדת הפליטות, לעבר גישה סיסטמטית לטיפול במשבר. לדברי הקרן, כלכלה מעגלית יכולה להוריד את פליטות גזי החממה מתעשיות המשתמשות בבטון, פלדה, פלסטיק ואלומיניום ב-40% עד שנת 2050 - כמחצית מיעדי התעשיות הללו לאיפוס פליטות הפחמן. בנוסף, צמצום האשפה במעבר לכלכלה המעגלית יחסוך כמעט 900 מיליון טון של גזי חממה בשנה.
"החברות מרוויחות והסביבה נפגעת פחות"
הכלכלה המעגלית צמחה מתוך ההבנה שכמות המשאבים שלנו היא מוגבלת, ולכן, אם לא נתחשב בהשלכות של הייצור, בסופו של דבר לא יהיו לנו משאבים להשתמש בהם. ולכן הדרך היחידה להבטחת רווחיות בטווח הארוך היא מיצוי ושימוש חוזר מרבי של משאבים וחומרים, והתייחסות מעגלית למוצרים - משלב בחירת חומרי הגלם, דרך תהליך הייצור של המוצר, השימוש בו ועד סיום חייו.
בכלכלה הלינארית הנוכחית, אנחנו לא מתייחסים לתופעות הלוואי שיוצר מוצר שנמכר ללקוח קצה - המטרה היא רק למכור מספר מוצרים מקסימלי בעלות מינימלית. אנחנו קונים בזול, משתמשים וזורקים. מהרגע שהמוצר עזב את החנות, דרכו אל המזבלות עשויה להיות קצרה לעתים, ולאחר שנדרשו משאבי סביבה כדי לייצר אותו - הוא הופך לנטל סביבתי נוסף. בשנה אחת, אם בוחנים רק את תעשיית אריזות הפלסטיק, מגלים כי יוצאים מהמעגל הכלכלי ויורדים לטמיון 95% מכלל האריזות, בשווי של עד 120 מיליארד דולר בשנה - לאחר שימוש חד פעמי קצר. מנגד, בתחום הבנייה, אם נמשיך בהתנהלות בזבזנית של משאבים, בשנת 2060 נשתמש ביותר מ-90 מיליארד טון של חומרי גלם לבנייה - מקביל לבניית העיר פריז בכל שבוע מחדש.
השלב הראשון בכלכלה מעגלית היא להפחית צריכה של מוצרים שאינם נדרשים, לתעדף תיקון על פני רכישה חדשה ומוצרים יד שנייה על פני חדשים. אך הכלכלה המעגלית מזמינה גם את היצרנים להפוך את תהליך הייצור שלהם למעגל סגור; שימוש מחדש בחומרים או השבתם לטבע אם הדבר מתאפשר. זאת, בנוסף לשינוי מודלים עסקיים של בעלות משותפת על מוצרים, חידוש מוצרים, הארכת חיי המוצרים הנמכרים, הפיכת פסולת של מפעל אחד לחומר גלם של מפעל אחר. חומרי גלם מופרדים ועוברים לשימוש חוזר בתעשיות השונות; מחומרי בנייה לתעשיית החקלאות, המזון ומוצרי הצריכה. שימוש יצירתי במשאבים מוגבלים הוא גם עניין עירוני, ולא רק עסקי; פריז וסן פרנסיסקו למשל משתמשות במים שאינם ראויים לשתייה עבור ניקוי הרחובות ושטיפת האסלות.
"היום, בכל העולם המקצועות הטכניים לא מכשירים אותך לחשיבה על סוף חיי המוצר בזמן התכנון שלו. אם אתה לא חושב על מה יקרה איתו בעוד חמש שנים, אתה מתכנן מוצר שלא מתוכנן להיות מושב לתוך הכלכלה אחר כך, ומישהו צריך להתמודד עם הבעיה שיצרת", אומר אבי בלאו, ראש מכון אפקה להנדסה וכלכלה מעגלית. "דוגמה אחת היא הבגדים שלנו, העשויים משילוב של כותנה ופלסטיק, ואז אי אפשר למחזר אותם כי לא יודעים ממה הם עשויים. כשמוצר לא נועד לכלכלה המעגלית הוא נתקע בכלכלה הלינארית. הרגל הנוספת היא שינוי המודל העסקי; החברה רוצה למכור כמה שיותר, ואחרי שהיא מוכרת היא לא מתעניינת בו - הוא בעיה של הצרכן. כך, לחברה יש מוטיבציה שהמוצר שהיא מוכרת יתקלקל כמה שיותר מהר. בכלכלה מעגלית אני משנה את המודל העסקי - היא מאפשרת לחברות להרוויח כסף ולסביבה להיפגע פחות. לא סתם אפל פיתחה רובוט שממחזר את הטלפון שלה - היא לא רוצה שוב ללכת לקונגו ולהעביד ילדים כדי להפיק קובולט (מתכת לייצור הטלפון). היא רוצה למחזר את החומרים שלה. אבל בשביל זה צריך לתכנן את המוצר כדי שיהיה נוח להפריד ולמחזר את הרכיבים".
איפה זה עומד היום?
"היום שום דבר שקשור לסוף חייו של המוצר לא מעניין את מפתח המוצר. זה מתחיל להשתנות בגלל חקיקה - בצרפת ובהולנד למשל, אריזה לא ידידותית לסביבה מחויבות במיסוי והופכות יקרות. כיום, המחיר של האריזה והמוצר מגולם במחיר שהצרכן משלם, והסביבה משלמת כשזה הופך לפסולת ולזיהום. לכן אין לו שום מוטיבציה. אם נצליח לסנכרן את הכלים ולהטיל את האחריות על היצרן וגם לתת למתכננים את הכלים לפתח פתרונות שלא גורמים לו להפסיד כסף, נייצר סיגנל בשוק של מי שמזהם משלם, ושמי שחשב על זה בשלב התכנון הוא חלק מהפתרון והוא לא צריך לשאת בעלויות. הצעד הראשון הוא לדבר עם התעשייה כבר בשלב התכנון, כדי שידעו עם מה מתמודדים אלו שצריכים להתמודד עם הפסולת, ויתוכננו מוצרים שיהיו מיועדים לשימוש חוזר, מיחדוש או מיחזור".
יש לכך השלכות על מחירי המוצרים?
"מדינות מתחילות להבין שפסולת עולה להן כסף. אם הן משיתות עלויות על היצרן, התהליך הזה יתחזק. אם לא תתמודד עם זה, אתה תצא מהשוק. חברות יתחילו למחזר כי זה יהיה יותר זול מאשר לכרות משאבים חדשים, היות שהעלויות ילכו ויעלו. יש בזה היגיון כלכלי. כבר הפקנו את החומר, צריך להשתמש בו שוב".
זה רלוונטי לישראל? הרי, מרבית המוצרים שאנחנו רוכשים לא מיוצרים כאן.
"ישראל היא לא מדינה גדולה, אבל התפקיד שלה הוא להפוך את הפתרונות המעגליים לאפשריים ולזולים, באמצעות פיתוח טכנולוגיה ולהציע את זה לעולם באמצעות כלי דאטה. אם מכרתי כיסא, שיושב אצל לקוח שלי במדינה אחרת, ואותו לקוח רוצה להחזיר אותו לכלכלה המעגלית, אני צריך לדעת איפה הכיסא נמצא, מה מצבו, האם נכון לשפץ אותו או לזרוק או להחזיר למעגל. אם אין לי דאטה, אני לא יכול לעשות את זה. דוגמה נוספת היא הבגד - איך אני יודע כשהבגד מגיע למפעל ממה הוא עשוי ואיך למחזר אותו. אז היום יש פתרונות שמשלבים סיבים בתוך הבגד שמשדרים בגלי רדיו למתקן המיחזור מה החומר שממנו החולצה עשויה. אם אנחנו זורקים 98% מהבגדים שלנו, זה כי אנחנו לא יודעים ממה הם עשויים. יש פתרונות לוגיסטים; אנחנו הופכים מדבר לצמחים, והפינים הופכים צמחים לסיבים. הם הגיעו לכאן כדי ללמוד את הטכנולוגיות שלנו ולהשתמש בהן עבור יצירה של חומרים ביולוגיים ומתפרקים".
"להשיג את שורת הרווח, אבל אחרת"
בסוף חודש יולי, ציינה האנושות את "יום החריגה העולמי"; היום שבו סיימנו לכלות את המשאבים המתחדשים של כדור הארץ לשנה הנוכחית והתחלנו להשתמש ברזרבות. יום סיום המשאבים חל מוקדם מהצפוי, והמשמעות היא שכדי לשמר את סגנון החיים ותרבות הצריכה שלנו, האנושות זקוקה לכ-1.75 כדורי ארץ. "שעון החול שלנו אוזל, בגלל משבר האקלים, בגלל זיהום הימים ומשאבי הטבע שלנו שהולכים ואוזלים. אם עד עכשיו פעלנו במתכונת של עסקים כרגיל - הגיע הזמן שנבין שאנחנו צריכים לפעול במתכונת חירום", אומרת ד"ר אור קרסין, מומחית למדיניות סביבתית מהאוניברסיטה הפתוחה. "הכלכלה המעגלית מציעה שינוי של הדפוס הכלכלי הקיים, מבלי לשנות את ממדי הצמיחה, אבל תוך שינוי האופנים שבהם השגנו את הצמיחה הזו עד היום. בזמן שאוכלוסיית כדור הארץ גדלה, לא סביר שנפסיק להשתמש במשאבים הולכים וגדלים, אבל אנחנו ללא ספק יכולים לצמצם את קצב הגידול של השימוש באותם משאבים ובעיקר את קצב הסילוק של הפסולות שלהם לסביבה.
"בכלכלה הישנה יש פער בין לומר שחשוב לשמור על הסביבה, לבין האופן שבו הכלכלה ממשיכה לעבוד. ההנחה היא שמה שימשיך להניע את הכלכלה הוא שיקול אחד ויחיד: שורת הרווח ולא שיקולים אתיים, גם לא סביבתיים. הכלכלה המעגלית היא הזדמנות ליישב בין ההבנה הזו שהרווח בכלכלה הוא המלך וימשיך להכתיב את צורת ההתנהלות לבין הצורך הגובר להפחתת העומס על הטבע והשימוש בחומרי גלם ראשוניים. הכלכלה המעגלית היא לא 'דת'. היא באה ואומרת: אנחנו מקבלים את הנחות היסוד של הכלכלה הישנה שבה שורת הרווח היא הדבר החשוב, אך מערערים על האופן שבו ניתן להשיג את שורת הרווח ומציעים דרך אלטרנטיבית חדשנית ויעילה יותר לעשות זאת.
"כלכלנים מבינים שיצירת החצנות שליליות על הסביבה הוא גורם מחולל לאי יעילות כללית של השוק. אם כמפעל יש לך עלויות שליליות ואתה מחצין אותן כלפי הקהילה שלך, בסופו של דבר אתה תייצר באופן לא יעיל - כשאתה לא משלם על הזיהומים שאתה מייצר. אתה לא נושא בכל העלויות. הרגולטור חייב לדאוג לכך שישלמו היטלים, כך שהמפעלים יתומרצו לפעול ביעילות עם תוצרי הלוואי שלהם".
האם גרטה טונברג תהיה בין אנשי העשור בעולם? הצביעו והשפיעו על בחירת הגולשים